עיצום כספי הוא סנקציה כספית מנהלית שרשות רגולטורית מטילה על גוף או אדם שהפרו הוראת חוק או תקנה, וזאת ללא צורך בהליך פלילי. הכלי משמש רשויות שונות בישראל, ובהן רשות ניירות ערך, רשות התחרות, בנק ישראל וגופי פיקוח נוספים.
בשונה מקנס פלילי, מוטל
העיצום הכספי בהליך מנהלי מהיר יחסית, ומטרתו להרתיע מפני הפרות ולעודד ציות לרגולציה. גובה העיצום נקבע לרוב לפי חומרת ההפרה, היקף הפעילות של הגורם המפר והנזק שנגרם, ולעיתים ניתן לערער עליו בפני ערכאה מוסמכת.
השימוש בעיצומים כספיים גדל בשנים האחרונות
ככלי
אכיפה מרכזי בתחומי שוק ההון, הגנת הצרכן, איכות הסביבה ודיני העבודה. חברות ומוסדות מתייחסים לחשיפה לעיצומים כאל סיכון רגולטורי שיש לנהלו.
גובה העיצום נקבע לפי מחזור הפעילות וחומרת ההפרה, והוא כלי אכיפה מרכזי בידי רשות
ניירות ערך ורגולטורים נוספים, ולכן הודעה על הטלתו משפיעה לעיתים על מניית החברה בבורסה.
הרשות להגנת הצרכן החליטה להטיל עיצומים על חברות שמשווקות קרקעות חקלאיות, בטענה שהטעו צרכנים; חלק מהחברות שיווקו תוכניות בניה בסמוך לפרויקט כשבפועל אין תוכנית כללית מאושרת
קריגר נדל"ן טי.אל.וי החתימו רוכש דירה על הסכם אופציה פיקטיבי, במסגרתו הרוכש שילם כ-30% משווי הדירה כאשר לפי החוזה ניתנה לו אופציה להשלים כ-70% נוספים - בסופו של דבר, הרוכש נשאר ללא הדירה וללא הכסף
נציגי החברה הציגו מחיר מסוים לעסקה, ובפועל הצרכנים שילמו מחיר גבוה יותר. ואם זה לא מספיק, נוספו ללקוחות שירותים שהם לא ביקשו והחברה גבתה מהם תשלום על שירותים אלו
