המדינה רוצה לנהל את התחנות המרכזיות של נצבא: 2,300 אוטובוסים ו-160 מיליון שקל בשנה על הכף

בתחנות ובחניונים של נצבא יש מקום לכ-2,300 אוטובוסים, בערך 22% מצי האוטובוסים בתחבורה הציבורית. הרשות הארצית לתחבורה ציבורית רוצה להוציא את הניהול של הנכסים האלה מידי החברה ולהעביר אותו לנתיבי איילון הממשלתית. מדובר ב-17 תחנות מרכזיות ובתשעה חניונים ומוסכים על שטח של כ-300 דונם. הבעלות תישאר אצל נצבא, והמדינה מבקשת לחייב אותה להמשיך ולהשכיר את המבנים לתחבורה הציבורית.

במשרד התחבורה מאשימים את החברה בניצול כוח של מונופול ובהזנחה מכוונת בתחנות ובחניונים. לפי חישובי המשרד, מפעילי האוטובוסים משלמים לנצבא כ-160 מיליון שקל בשנה, בדמי שכירות מעל מחירי השוק. בכמה ערים אין לתחנה המרכזית חלופה של ממש, והמדינה תלויה בחברה פרטית כדי להפעיל את הקווים.

נצבא מצדה פתחה מול המדינה בשורה של הליכים. בתחנה המרכזית בתל אביב היא דורשת כ-100 מיליון שקל, בעיקר בגין ארנונה, בכפר סבא כ-30 מיליון שקל על שימוש בשטחים, בנהריה כ-18 מיליון שקל ובטבריה כ-10 מיליון שקל במחלוקת על דמי ניהול. בחצור, בראשון לציון וברמלה נשלחו הודעות פינוי, ובאשדוד החברה מבקשת שהמדינה תשתתף בהשקעות במתקן.

נצבא הוקמה על ידי חברי אגד כדי להחזיק נדל"ן שהושכר לקואופרטיב, בעיקר תחנות מרכזיות ובנייני משרדים. קובי מימון קנה את השליטה בה ב-2002 לפי שווי של כ-170 מיליון דולר, השלים את הרכישה ב-2006, וב-2015 מוזגה החברה לתוך איירפורט סיטי וירדה מהבורסה. את רוב הנכסים התחבורתיים השכירו חברות הקבוצה לאגד בשני הסכמי מסגרת משנת 1995, לתקופות של עשר שנים פחות חודש עם אופציות הארכה, ובמקרה של מחלוקת על המחיר אמור להכריע שמאי מוסכם. ב-2000 נפתחו המתקנים גם למפעילים אחרים, ומאז משרד התחבורה הוא שקובע בפועל איך מתחלקים השטחים והתשלומים בין חברות האוטובוסים.

החוזים בשש תחנות, בבאר שבע, טבריה, צפת, עכו, נהריה ונתניה, פקעו ב-2014. מאז המפעילים משלמים לפי הוראות המשרד, ועד פרסום הדוח השנתי האחרון של הקבוצה השמאי המוסכם עוד לא מונה. באשדוד, ברמלה, בראשון לציון ובחצור הפעיל המשרד את סעיף 16ב' לפקודת התעבורה. הסעיף מאפשר למפקח על התעבורה לחייב בעל מתקן לפתוח אותו לאוטובוסים, תמורת העלות המלאה ועוד רווח סביר. דמי השכירות החדשים בארבע התחנות האלה יחולו, כשייקבעו, רטרואקטיבית מאמצע 2025.

ב-2023 הגישו חברות הקבוצה תביעות על ארבע תחנות, וב-2024 הצדדים הסכימו על גישור שמקיף את כל המחלוקות. התביעות הוקפאו בינתיים, והגישור עוד נמשך.

לפי התוכנית של הרשות, ברבעון הראשון של 2027 יעבור לנתיבי איילון הניהול של התחנות בבאר שבע, נתניה, עפולה, צפת, נהריה ועכו. עד סוף אותה שנה אמורים להתעדכן הסכמי השכירות, ובמהלך 2028 תוסדר גם שאר הרשימה. נתיבי איילון הוקמה ב-1970 בשותפות עם עיריית תל אביב ועברה לבעלות מלאה של המדינה ב-2017. היא מוכרת בעיקר מהנתיב המהיר ומפרויקטים של תחבורה ציבורית במרכז.

בנצבא דוחים את הטענות. לפי החברה, הסכמי הניהול נחתמו לפני עשרות שנים, המשרד מתקצב אותם בחסר ומכתיב בעצמו את רמת השירות, ובכל תחנה עובדת מולו ישירות חברת ניהול חיצונית. בחברה מוסיפים שהחפיפה עם נתיבי איילון התחילה כבר לפני כשנה וחצי, ושבינתיים היא ממשיכה לממן את השוטף וסופגת הפסדים.

בדוח השנתי של איירפורט סיטי הוערך תחום התחנות המרכזיות בכ-1.6 מיליארד שקל, מתוך תיק נדל"ן מניב של כ-11.2 מיליארד שקל. התחנות הכניסו בשנה שעברה כ-132 מיליון שקל, כ-15% מהכנסות השכירות של הקבוצה, בשיעור תפוסה של 90%. אחרי הוצאות התפעול נשארו מהן כ-76 מיליון שקל, נתון שנקרא NOI. זה כ-57% מההכנסות, לעומת כ-80% בתיק המניב כולו, כלומר תחזוקת התחנות יקרה יחסית לנכסים אחרים של החברה, כמו משרדים ומרכזי מסחר.

• התחנה המרכזית בת"א: תפוסה של 31% ושווי של 553 מיליון שקל
• ביהמ"ש: נצבא אישרה בשתיקה פלישה לקרקעות של רמ"י באשקלון

משרד התחבורה מעריך שחסרים כ-500 דונם למסופים ולחניוני לילה. במקביל הוא מקדם רשת של 685 מתקני תשתית חדשים, ובהם 13 תוכניות לאומיות על כאלף דונם ויותר מ-2,000 עמדות טעינה לאוטובוסים חשמליים. חלק מהמתקנים קטנים יחסית, כמו מסוף האוטובוסים החדש באור יהודה שיחובר לכביש 412 בעלות של 35 מיליון שקל. הביקוש מצדו ממשיך לעלות, ומספר התיקופים באוטובוסים הגיע ב-2025 לכ-781 מיליון, עלייה של 1.4% לעומת השנה שקדמה לה.

התחנה המרכזית החדשה בתל אביב, שבה נצבא דורשת את הסכום הגבוה ביותר, צפויה לאבד את רוב האוטובוסים שלה. הוועדה לתשתיות לאומיות אישרה מסוף זמני במקווה ישראל, מצפון לכביש 44, שאמור לקלוט כ-60% מהפעילות ולהיפתח ב-2031 או ב-2032. בינתיים התחנה, שנפתחה ב-1993, ממשיכה לשמש מסוף ראשי, ובשנה שעברה שילמה אגד לקבוצה כ-13 מיליון שקל שכירות על השטחים שלה במקום.