האנרגיה המתחדשת כבר שליש מהחשמל בעולם, הנפט עדיין מוביל
ב-2025 ייצור החשמל ממקורות מתחדשים הגיע לכ-34% והשתווה כמעט לפחם, והשנה הוא צפוי להגיע לכ-37%; באנרגיה כולה הדלקים המאובנים עדיין מספקים מעל 80% מהצריכה. מה זה אומר, מה צפוי בהמשך ואיך זה ישפיע על המחירים ועל מניות האנרגיה המתחדשת?
משק החשמל העולמי הגיע ב-2025 לנקודת ציון: ייצור ממקורות מתחדשים, ובהם סולארי, רוח ומים, הגיע לכ-34% מסך החשמל, והשתווה כמעט לחלקו של הפחם. בחלק מהמדידות אף עבר אותו במעט. לפני עשור עמד השיעור על כ-23%. הרוח והסולארי יחד כבר מספקים כ-17% מהחשמל בעולם, לעומת כ-5% לפני עשור. הגז הטבעי נשאר מקור מרכזי, עם כ-21% מהייצור. השנה המקורות המתחדשים צפויים להגיע לכ-37% מהחשמל, והשיעור ימשיך לטפס בשנים הבאות.
אבל החשמל הוא פרוסה אחת מתוך משק האנרגיה. התחבורה, התעשייה, החימום והפטרוכימיה נשענים בעיקר על נפט, גז ופחם, ולכן המבט על כלל הצריכה שונה מאוד מזה של רשת החשמל. בסקירה הסטטיסטית של מכון האנרגיה ל-2025, הדלקים המאובנים סיפקו כ-86% מסך אספקת האנרגיה בעולם, שהגיעה ליותר מ-600 אקסג'אול. השנה השיעור צפוי לרדת לכ-83%-84%. הנפט נותר המקור הגדול ביותר, בערך שליש מהסך, והמתחדשות כולל הידרו מגיעות בספירה הזו לסביבות עשירית. סוכנות האנרגיה הבינלאומית צופה שחלק המתחדשות בסך האנרגיה הנצרכת יעלה לכ-31% ב-2050. המשמעות כפולה: לחברות האנרגיה המתחדשת נשאר שוק עצום לצמוח אליו, ומנגד, הנפט יישאר איתנו עוד עשרות שנים.
חלק החשמל בסך הצריכה הסופית כבר סביב 20%, וסוכנות האנרגיה הבינלאומית מעריכה שהוא יתקרב לכ-25% ב-2035, בשני התרחישים המרכזיים שלה. ככל שהחשמל תופס מקום גדול יותר, כך גדל המשקל של סולארי ורוח בכלל האנרגיה, גם אם הנפט והגז נשארים דומיננטיים מחוץ לרשת החשמל.
איפה המתחדשות כבר דומיננטיות, ואיפה הדלקים שולטים
במדינות עשירות במים או ברוח, המתחדשות כבר מספקות את רוב החשמל, ולעתים כמעט את כולו. בנורבגיה הגיע השיעור ב-2025 ל-99%, באורוגוואי לכ-98%, בדנמרק לכ-91%, בברזיל לכ-87% ובפורטוגל לכ-81%. באיסלנד, בנתוני 2024, הייצור כמעט כולו ממקורות מתחדשים. בחלק גדול מהמקרים הידרו הוא הבסיס; בדנמרק ובפורטוגל המשקל של רוח וסולארי גבוה יותר.
| מדינה / אזור | מתחדשות בחשמל | המקור המרכזי |
|---|---|---|
| נורבגיה | 99% | מים |
| אורוגוואי | 98% | מים ורוח |
| דנמרק | 91% | רוח |
| ברזיל | 87% | מים |
| פורטוגל | 81% | רוח ומים |
| בריטניה | 55% | רוח |
| סין | 37% | פחם, כ-55% |
| העולם | כ-34% | פחם כ-34%, גז כ-21% |
| הודו | 24% | פחם, כ-71% |
| ישראל | כ-17% | גז טבעי |
| מצרים | 13% | גז טבעי |
| איחוד האמירויות | כ-9% * | גז טבעי |
| ערב הסעודית | כ-2% * | נפט וגז |
* נתוני 2024. בישראל המתחדשות הגיעו ב-2025 לכ-16.7% מהצריכה ולכ-16.9% מהייצור. מים = תחנות הידרו.
בקצה השני המצב הפוך. בהודו הפחם סיפק כ-71% מהחשמל ב-2025, ובסין כ-55%, ירידה מ-70% לפני עשור. במקביל הפכה סין למוקד העולמי של התקנת מתחדשות: ב-2025 היא התקינה 378 ג'יגה-ואט סולאריים, 58% מההתקנות בעולם, ו-119 ג'יגה-ואט של רוח, 72% מההתקנות. חלק המתחדשות בחשמל הסיני, כולל הידרו, הגיע לכ-37%, והרוח והסולארי לבדם כיסו כמעט את כל תוספת הביקוש לחשמל במדינה. במדינות מתפתחות כקבוצה הגיע השיעור ל-32%, ובכלכלות המפותחות ל-36%. באיחוד האירופי הרוח והסולארי הגיעו ל-30% ועקפו לראשונה את הדלקים המאובנים במשק החשמל. בבריטניה הגיע שיעור המתחדשות ל-55%. בארצות הברית הגז נשאר המקור המוביל, עם כ-40% מהייצור.
במפרץ הפרסי החשמל נשען כמעט כולו על דלקים. בערב הסעודית עמד שיעור המתחדשות ב-2024 על כ-2%, ובאיחוד האמירויות על כ-9%. במצרים הוא הגיע ב-2025 ל-13%. במקביל מואצת הקמת שדות סולאריים במפרץ, וערב הסעודית הציבה יעד של 50% מהחשמל ממקורות מתחדשים ב-2030.
מה צפוי בעוד שלוש שנים, בעוד עשור וב-2050
סוכנות האנרגיה הבינלאומית מעריכה שהספק המתחדשות בעולם יגדל בכ-4,800 ג'יגה-ואט בין 2026 ל-2031, כמעט 60% יותר מהתוספת בשש השנים הקודמות, ושהסולארי יתרום יותר משלושה רבעים מהגידול. בתחזית שלה, השיעור בחשמל יתקרב למחצית בתוך כחמש שנים. בתרחיש המדיניות המוצהרת הוא עובר את המחצית עד 2035 ומגיע לכשני שלישים ב-2050. בתרחיש המדיניות הקיימת, שבו התמיכה הממשלתית מתונה יותר, השיעור מתקרב למחצית ב-2035. מהעשור הבא, באותו תרחיש מוצהר, המתחדשות מכסות כקבוצה את כל תוספת הביקוש לאנרגיה בעולם. היעד שהוסכם בדובאי, לשלש את הספק המתחדשות עד 2030, נשאר שאפתני יותר מקצב ההתקנה בתחזית הבסיס, ותור החיבור לרשתות כבר מכיל פרויקטים בהספק של כ-3,000 ג'יגה-ואט בשלב מתקדם.
הנפט, הגז והכללים שקובעים את הקצב
השאלה אם הנפט מת מקבלת שתי תשובות שונות, תלוי מי צופה. סוכנות האנרגיה הבינלאומית, בתרחיש המדיניות המוצהרת, רואה את הביקוש העולמי מגיע לשיא של כ-102 מיליון חביות ביום סביב 2030, ואחר כך יורד בהדרגה לרמה של כ-97 מיליון חביות ב-2050. עיקר הירידה מגיע מהמכוניות: נתח המכירות של רכבים חשמליים עובר את המחצית עד 2035, ובאותה נקודה יותר מ-840 מיליון רכבים כאלה דוחקים כ-10 מיליון חביות ביום, בעיקר באסיה ובאירופה. הפטרוכימיה והתעופה ממשיכות לגדול. בתרחיש המדיניות הקיימת של אותה סוכנות, הביקוש ממשיך לעלות ומגיע ל-113 מיליון חביות ביום ב-2050. סקירת הסוכנות על הביקוש לנפט ולגז עד אמצע המאה מציגה את הפער בין התרחישים. אופ״ק צופה המשך צמיחה, ומציב את הביקוש לנוזלים סביב 123 מיליון חביות ביום ב-2050, עם נפט שנשאר קרוב ל-30% מסל האנרגיה. אקסון מובייל מציגה תחזית שבה הביקוש נשאר מעל 100 מיליון חביות ביום גם באמצע המאה. בכל המסלולים האלה הנפט נשאר דלק מרכזי, גם כשהקצב שונה.
- אחרי שנת השיא: חיבור מתקנים סולאריים לרשת צונח לרמה הנמוכה מאז 2020
- הסכם ה-ATM שמפיל את אנלייט - ממה השוק חושש?
הגז הטבעי נמצא במסלול אחר. בתחזית הבינונית של הסוכנות, הביקוש העולמי לגז עולה בכ-9% עד 2030, תוספת של כ-380 מיליארד מטר מעוקב, בעיקר באסיה ובמזרח התיכון. סין לבדה כרבע מהגידול, ובאירופה צפויה ירידה של כ-8%. במקביל נבנית שדרת הנזלה חדשה: כ-300 מיליארד מטר מעוקב בשנה של קיבולת ייצוא עד 2030, כ-70% ממנה בארצות הברית ובקטר. לטווח ארוך, בתרחיש המוצהר הביקוש מתייצב סביב 4,650 מיליארד מטר מעוקב ב-2050, ובתרחיש המדיניות הקיימת הוא ממשיך ל-5,600.
את הפער בין התרחישים קובעת המדיניות. בוועידת האקלים בבלם ב-2025 ההסכם התמקד במימון הסתגלות, ומפת דרכים מחייבת ליציאה מדלקים מאובנים נותרה מחוץ להחלטות. באיחוד האירופי ממשיך לפעול שוק הפחמן, ומנגנון מסי הגבול הפחמניים נכנס לתוקף מלא ב-2026, כולל על ייבוא חשמל. בארצות הברית קיצץ החוק התקציבי של 2025 חלק גדול מהטבות המס למתחדשות שנקבעו בחוק להפחתת האינפלציה, עם לוח זמנים מקוצר לתחילת בנייה ולהפעלה של פרויקטים סולאריים וטורבינות רוח. סין, שמשנה את כללי התמרוץ המקומיים, נשארת היצרנית המרכזית של סולארי ורוח לעולם.
במזרח התיכון ובישראל מתנהלים שני מסלולים במקביל. במשק החשמל הישראלי הגיעו המקורות המתחדשים ב-2025 לכ-16.7% מהצריכה, מול יעד ביניים של 20% לאותה שנה ויעד של 30% ב-2030. קצב חיבור השדות הסולאריים לרשת התמתן, והפער מול היעד עלול להישאר רחב. הגז הטבעי ממאגרי תמר ולוויתן מספק את רוב החשמל, והפך גם לנכס ייצוא. השותפות בלוויתן, ובראשן ניו-מד אנרג'י, חתמו על הסכם למכירת 130 מיליארד מטר מעוקב למצרים בהיקף מוערך של כ-35 מיליארד דולר עד 2040, לצד הסכם קודם, וגם ירדן ממשיכה לקבל גז ישראלי. עסקת הייצוא של לוויתן למצרים ממחישה עד כמה הגז האזורי נשאר כלי מדיניות, גם כשבמפרץ בונים שדות סולאריים בקצב גובר וערב הסעודית כבר עברה את האמירויות בהספק הסולארי המותקן. החשמל שם נשען בכל זאת בעיקר על דלקים. מצרים, שמייבאת גז מכאן, מייצרת כ-13% מהחשמל שלה במתחדשות.
