בג"ץ אישר: קנס של 500 שקל ליום לאב שחטף את בנו לחו"ל
האב הוציא את בנו מהארץ ולא החזירו במועד עליו התחייב, ואף הודיע שאין בכוונתו להשיבו. רונן דחתה על הסף את עתירתו נגד החלטות בתי הדין הרבניים בנוגע לקנס
אב שהוציא את בנו מן הארץ והודיע שלא יחזירו, ישלם קנס של 500 שקל ליום בשל בזיון בית המשפט. בית המשפט העליון דחה על הסף את עתירתו של האב נגד החלטה זו של בית הדין הרבני הגדול.
בני הזוג התחתנו בשנת 2011 וילדיהם בני 15 ותשע; הליך הגירושין החל בשנת 2021. במסגרת הדיונים בנושא המשמורת, אישר בית הדין האיזורי לאב לקחת את בן ה-15 לחו"ל, בכפוף לכך שיחזירו עד 1.9.26 ויפקיד 50,000 שקל. מועד זה חלף, השניים נותרו בחו"ל והאב הודיע שאין בכוונתו להשיב ארצה את הבן.
בית הדין האיזורי הטיל עליו ב-9.9.26 קנס של 500 שקל ליום, ודחה את השגותיו באומרו: "בית הדין אינו חייב לתת החלטות על בקשות של מי שמצהיר בריש גלי כי הוא אינו מכיר בסמכות בית הדין, מזלזל בבית הדין, מפר החלטות בין הדין ומתבטא נגד בית הדין ברגל גסה, ואין לו לאב אלא להלין על עצמו". בית הדין הגדול דחה את בקשתו של האב לערער ואמר: "עסקינן במערער עז פנים, שמתבטא באופן בוטה כנגד בית הדין, התחייב להחזיר את הבן ארצה, וכעת מפר את התחייבותו. לא יעלה על הדעת שמי שמבצע חטיפה של קטין, מבזה את בית הדין, יבקש סיוע מבית הדין דנן".
השופטת רות רונן דחתה כאמור על הסף את עתירתו של האב לבג"ץ, והיא אומרת: "כידוע, בית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק אינו משמש כערכאת ערעור על החלטותיהם של בתי הדין הרבניים, ובהתאם לכך התערבותו בהחלטות אלה שמורה למקרים חריגים בלבד של חריגה מסמכות או פגיעה בכללי הצדק הטבעי. לא מצאנו כי המקרה שלפנינו נמנה עם אותם מקרים חריגים.
"עשיית דין עצמי ברף חומרה גבוה ביותר"
"החלטת בית הדין הגדול שלא להידרש לגופן של בקשות העותר ניתנה על רקע חוסר ניקיון כפיים ועשיית דין עצמי מצידו. בית משפט זה עמד לא אחת על כך שמי שפונה לערכאות לקבלת סעד נדרש לבוא כשידיו נקיות, ותוך כיבוד החלטות שיפוטיות; וכי בית המשפט עשוי לדחות על הסף את טענותיו של בעל דין שלא ינהג כאמור... ככל שמידת חומרת מעשיו של בעל הדין גדולה יותר, כך תגבר הנטייה לדחות את טענותיו מבלי להידרש לגופן; ולהיפך", כמו למשל במקרים של סרבני גט.
רונן מוסיפה: "עיון בהחלטות בתי הדין בעניינו של העותר מעורר תמונה מדאיגה בכל הנוגע להתנהלותו בהליכים אלה, ומלמד כי גם במקרה דנן מדובר בעשיית דין עצמי ברף חומרה גבוה ביותר, המביא לפגיעה חריפה ובלתי מתקבלת הן במשיבה ובילדיהם המשותפים, והן בשלטון החוק. לנוכח האמור, ובשים לב לגישה הקיימת בפסיקה כמפורט לעיל - אין מקום להתערבות בהחלטת בית הדין הגדול שלא להידרש לבקשותיו של העותר לגופן.
"ויודגש, אין ללמוד מהחלטת בית הדין הגדול כי הוא נמנע מלדון בבקשות העותר בכל נושא שהוא. כך, בקשת העותר בעניין איזון המשאבים - אשר הוגשה לאחר החלטת בית הדין הגדול בעניין הקנס והמשמרות על הבן שנותר בישראל - נדונה לגופה. יש בנתון זה כדי למתן את עוצמת הפגיעה הנטענת בזכויותיו הדיוניות של העותר, ולתמוך במסקנה כי אין מקום להתערב בהחלטת בית הדין הגדול בנושא". השופטים יעל וילנר ואלכס שטיין הסכימו עם רונן.
