המדינה תמשוך 38 מיליון שקל מתומר - בזמן שהביטחונית נערכת לגייס מאות מיליונים
רשות החברות אישרה ליצרנית מנועי החץ לחלק למדינה כמחצית מרווחיה בשנתיים האחרונות, דווקא כשהחברה נערכת לגיוס אג"ח ראשון לצורך הרחבת הייצור; תומר מכוונת לשלש את הכנסותיה עד 2030, אך ההשקעות צפויות להוביל לתזרים חופשי שלילי בשנים הקרובות - האם נכון למשוך
ממנה רווחים כעת?
מצד אחד המדינה רוצה שתומר, החברה הביטחונית הממשלתית שמייצרת בין היתר את המנועים לטילי החץ, תרחיב את כושר הייצור שלה ותיערך לביקושים הגוברים למערכות נשק בישראל ובעולם. מצד שני, אותה מדינה, שהיא גם בעלת המניות היחידה בחברה, מבקשת לקבל ממנה דיבידנדים. רשות החברות הממשלתיות, בראשות רועי כחלון, אישרה לתומר חלוקת דיבידנד של כ-38 מיליון שקל בגין רווחי השנים 2024 ו-2025, במקביל להיערכותה לגייס מאות מיליוני שקלים באג"ח כדי לממן את תוכניות ההתרחבות.
החלוקה כוללת כ-17.7 מיליון שקל בגין רווחי 2024 וכ-20.5 מיליון שקל בגין רווחי 2025. בסך הכול מדובר בכמחצית מהרווח הנקי שהציגה החברה בשתי השנים, שעמד על 36.3 מיליון שקל ב-2024 ועל כ-41 מיליון שקל ב-2025. ההחלטה התקבלה לאחר שדירקטוריון תומר כבר אישר את החלוקה, ובהתאם לחוק החברות הממשלתיות נדרש גם אישורה של רשות החברות.
במשך שנותיה הראשונות כחברה עצמאית נהנתה תומר מהקלות במדיניות חלוקת הדיבידנדים, כדי לאפשר לה להתבסס ולהגדיל את פעילותה. כעת היא עוברת למתכונת החלוקה המקובלת בחברות ממשלתיות, שלפיה ככלל יש לייעד לפחות 50% מהרווחים השוטפים לדיבידנד, בכפוף למצבה של החברה ולמבחני החלוקה.
אלא שהתזמון מעלה שאלה כלכלית מעניינת. תומר נמצאת בתקופה של הרחבת פעילות משמעותית, עם תוכניות להגדלת קווי הייצור, קליטת עובדים וכניסה לתחומים חדשים. גיוס האג"ח המתוכנן, הראשון בתולדותיה, נועד בדיוק לממן את ההשקעות האלה. חלוקת הדיבידנד אינה סכום גדול ביחס להיקף הגיוס, אבל היא מקטינה את הכספים שנותרים בחברה להשקעה ולמימון הפעילות.
בדרך לגיוס של עד 600 מיליון שקל - ולזינוק במכירות
תומר מתכננת לגייס לפחות 300 מיליון שקל מגופים מוסדיים, כאשר במסגרת ההיערכות הראשונית דובר על גיוס של עד 500 מיליון שקל. בהמשך, בחודש אוקטובר, העניקה S&P מעלות לחברה דירוג מקדמי של ilAA+ עם תחזית יציבה, לקראת הנפקת אג"ח אפשרית בהיקף של עד 600 מיליון שקל.
הכסף מיועד להגדלת כושר הייצור של החברה, שפועלת כאחת מספקיות מערכות ההנעה המרכזיות של התעשיות הביטחוניות הישראליות. תומר מפתחת ומייצרת מנועים לטילי החץ של התעשייה האווירית, מנועים לרקטות ולטילים של אלביט מערכות, וכן מערכות הנעה למשגרי לוויינים וליישומים ביטחוניים נוספים.
כפי שסיפר לנו מנכ"ל תומר דותן גבאי בראיון בלעדי חודש שעבר, החברה נמצאת בתהליך מעבר מייצור בהיקפים קטנים יחסית לייצור סדרתי רחב. "בעבר הייצור היה איכותי מאוד, אבל יחסית בוטיקי. מה שאנחנו עוברים עכשיו זה מעבר מייצור בדיד ויחידני ל-Mass Production, ייצור המוני. זה שינוי תרבותי מקצה לקצה", אמר.
החברה, שמעסיקה כיום כאלף עובדים, מחזיקה בצבר הזמנות של כ-3.5 מיליארד שקל. בראיון הציב גבאי יעד להגיע להכנסות של כ-2.1 מיליארד שקל בשנת 2030, לעומת כ-650 מיליון שקל ב-2025, לצד הגדלת צבר ההזמנות לכ-4.4 מיליארד שקל ושיפור שיעור הרווח הנקי לכ-9%.
אם תומר תעמוד ביעדים האלה, הרווח הנקי השנתי שלה עשוי להתקרב לכ-190 מיליון שקל, לעומת כ-41 מיליון שקל אשתקד. אלא שהדרך לשם כרוכה בהשקעות משמעותיות, ולפי הערכת S&P מעלות, החברה צפויה להציג תזרים מזומנים חופשי שלילי ב-24 החודשים הקרובים בעקבות ההשקעות בהגדלת כושר הייצור.
במילים אחרות, גם אם ההכנסות והרווח התפעולי ימשיכו לצמוח, הכסף שתומר תידרש להשקיע במפעלים, בציוד ובקווי ייצור חדשים עשוי להיות גבוה מהתזרים שהפעילות העסקית שלה תייצר בתקופה הקרובה. זהו חלק מההיגיון שמאחורי גיוס האג"ח.
"יש לנו פה חלון הזדמנויות של שבע-שמונה שנים", אמר גבאי באותו ראיון. "אם נצליח לממש השקעות נוספות, להרחיב את קווי הייצור ואת סל המוצרים שלנו, נוכל לבסס את תומר לשנים רבות קדימה. לכן הלכנו לגיוס האג"ח".
למה המדינה מושכת כסף מחברה שצריכה להשקיע?
צריך לומר שחלוקת דיבידנד לצד גיוס חוב אינה בהכרח מהלך בעייתי. חברות רבות מחלקות חלק מרווחיהן לבעלי המניות, ובמקביל מגייסות חוב למימון השקעות. מדובר בשני כלים שונים לניהול ההון, וההחלטה תלויה במצב הנזילות, בתשואה הצפויה על ההשקעות ובעלות המימון.
במקרה של תומר יש גם היגיון במדיניות המדינה. אחרי שנים שבהן החברה נהנתה מהגנה יחסית מפני חלוקת רווחים, היא כבר מציגה הכנסות של מאות מיליוני שקלים ורווחיות חיובית. מבחינת המדינה, כבעלת המניות, ניתן לדרוש ממנה להעביר חלק מהרווחים לקופה הציבורית, כפי שעושות חברות ממשלתיות אחרות.
מנגד, תומר אינה חברה עסקית רגילה. היא הוקמה כחברה עצמאית כאשר המדינה הפריטה את תעש מערכות ומכרה אותה לאלביט ב-2018, אך החליטה להשאיר בבעלותה את פעילות ההנעה הרקטית, המוגדרת מוקד ידע לאומי. המדינה היא לא רק בעלת המניות, אלא גם לקוחה מרכזית ובעלת עניין ישיר ביכולתה להרחיב את הייצור.
- דוחות נקסט ויז'ן - הרווח יותר מהוכפל, אבל צבר ההזמנות התכווץ ב-21%
- האג"ח והמניות של אוטונומוס קרסו - זה מה שיש למנכ"ל לומר
לכן השאלה היא מה עדיף למדינה בטווח הארוך: לקבל כיום 38 מיליון שקל לקופתה, או להשאיר אותם בתומר כדי לסייע במימון הרחבת קווי הייצור ולהקטין את הצורך בגיוס חוב. הסכום מהווה כ-6%-13% מטווח הגיוס הנבחן, ולכן לא מדובר בכסף שישנה לבדו את תוכנית ההשקעות, אך הוא ממחיש את ההתנגשות בין הרצון למשוך רווחים לבין הצורך להשקיע בצמיחה.
יש כאן גם שיקול של עלות המימון. הכסף שיישאר בחברה לא יצריך תשלום ריבית, בעוד שגיוס אג"ח יוצר התחייבות לתשלומי ריבית ולפירעון הקרן בעתיד. אם תומר יכולה לממן חלק מההשקעות מתוך הרווחים שנצברו, המשמעות היא הקטנת היקף החוב הנדרש או הגדלת כרית הנזילות.
מצד שני, חלוקה של 38 מיליון שקל לא בהכרח מלמדת על מחסור במזומנים. הדיבידנד נגזר מהרווח החשבונאי, ולא ניתן לקבוע רק על בסיס סכום החלוקה מה יהיו צורכי המימון והנזילות של החברה לאחריה.
אג"ח למוסדיים - אבל לא הנפקת מניות
לצד שאלת הדיבידנד, גיוס החוב המתוכנן מסמן שינוי במערכת היחסים בין תומר לשוק ההון. החברה נערכת להנפיק אג"ח למשקיעים מוסדיים, במתווה שיאפשר לה לגייס כסף מבלי להפוך לחברה ציבורית רגילה ומבלי להידרש לחשוף את מלוא פעילותה המסווגת.
מדובר בסוגיה משמעותית עבור חברה שהמוצרים שלה משולבים במערכות נשק רגישות. גם ברפאל ובתעשייה האווירית מתקיימים דיונים ממושכים על אפשרויות לגיוס הון, בין היתר בשל המורכבות הביטחונית והרגולטורית.
למרות הצהרות קודמות ברשות החברות על אפשרות להנפיק בעתיד גם את מניות תומר, גבאי הבהיר כי אין תוכנית כזאת בטווח הקרוב. "תומר לא תצא כרגע להנפקת מניות", אמר. "יש בה מרכיבים מסווגים ואסטרטגיים בעלי חשיבות ביטחונית גדולה מאוד. אני מסתכל על התעשייה האווירית ועל רפאל, שגם אצלן מדברים על הנפקות, וזה עדיין לא קרה. בתומר זה יהיה אפילו יותר מורכב".
