
הפנסיה הישראלית בצמרת ה-OECD: תשואה ריאלית של 5.5% בשנה בעשור האחרון
דוח חדש של ה-OECD מציב את ישראל במקום השני בתשואות הפנסיה בעשור האחרון, עם תשואה ריאלית ממוצעת של 5.5% בשנה, ובמקום השלישי בשנת 2025; גם שיעור ההשתתפות בחיסכון הוא מהגבוהים בעולם. הנתונים מחזקים את ההערכה שלנו שלחלק גדול מהחוסכים צפויה פנסיה גבוהה מכפי שאולי חשבו מלכתחילה
במשך שנים התרגלנו לשמוע שהפנסיה שלנו לא תספיק, שצריך לחסוך יותר ושכדאי להיערך כבר עכשיו לירידה ברמת החיים בגיל הפרישה. אלא שבשנים האחרונות הולכת ומצטיירת תמונה מעט שונה, לפחות עבור מי שחוסכים באופן רציף לאורך שנות עבודתם.
דוח חדש של ה-OECD, שפרסמה היום רשות שוק ההון, מציב את ישראל במקום השני מבין מדינות הארגון בתשואות שהשיגו גופי הפנסיה בעשור האחרון, ומחזק את ההערכה שהחיסכון הפנסיוני של ישראלים רבים עשוי להיות גבוה משמעותית מכפי שהם מעריכים.
לפי דוח Pensions Outlook 2026, התשואה הריאלית הממוצעת של גופי הפנסיה בישראל בעשור האחרון, לאחר הוצאות השקעה, עמדה על כ-5.5% בשנה. מדובר בתשואה לאחר ניכוי האינפלציה, כך שהיא משקפת את הגידול בכוח הקנייה של החיסכון ולא רק את העלייה הנומינלית בסכום שנצבר. זהו הנתון השני בגובהו מבין המדינות שנמדדו ב-OECD. גם בשנת 2025 ישראל בלטה, עם תשואה ריאלית של כ-11%, שהציבה אותה במקום השלישי בארגון.
המשמעות של תשואות כאלה לאורך זמן גדולה בהרבה מהמספר השנתי. החיסכון הפנסיוני נבנה מהפקדות חודשיות של העובד והמעסיק, אבל ככל שהסכום המצטבר גדל, כך גם הרווחים מההשקעות הופכים לחלק משמעותי יותר מהצבירה. לאורך עשרות שנים, אפקט הריבית דריבית יכול להגדיל את החיסכון בסכומים משמעותיים, גם בלי שהעובד הגדיל את שיעור ההפקדה שלו.
וזה מתחבר לתמונה שכבר עולה מנתוני החיסכון בישראל. כבר כתבנו עוד ביולי שנה שעברה - הפתעה לחוסכים לפנסיה - מיליוני שקלים בפנסיה וקצבה מספקת שאצל הצעירים, שנהנים מחיסכון רציף במשך עשרות שנים, הפנסיה הצפויה עשויה להיות גבוהה בהרבה מההערכות הפסימיות ששמענו פה לאורך השנים. הדוח החדש של ה-OECD מספק לזה עכשיו חיזוק משמעותי.
לא רק התשואות - כמעט כולם נכנסו למעגל החיסכון
אחד הנתונים החשובים בדוח אינו קשור בכלל לבורסה אלא לרפורמה שהחלה בשנת 2008, אז נכנסה לתוקף חובת ההפרשה לפנסיה לשכירים בישראל. עד אז, חלק ניכר מהעובדים כלל לא חסכו במסגרת פנסיונית מסודרת, ובמיוחד עובדים במקומות עבודה קטנים או בענפים שבהם לא היו הסכמים פנסיוניים.
לפי ה-OECD, ישראל היא אחת הדוגמאות הבולטות בעולם להרחבת מעגל החוסכים באמצעות חובת הפקדה. מאז החלת הרפורמה גדל שיעור ההשתתפות בחיסכון הפנסיוני ביותר מ-40%, וכיום ישראל נמנית עם המדינות בעלות שיעורי ההשתתפות הגבוהים בארגון.
זהו שינוי שמורגש בעיקר אצל הדורות הצעירים. עובדים שהתחילו את הקריירה שלהם לאחר כניסת פנסיית החובה נהנים מהפקדות לאורך כמעט כל תקופת עבודתם. לעומתם, עובדים מבוגרים יותר, שבילו חלק ניכר מהקריירה לפני החלת החובה, עלולים להגיע לגיל הפרישה עם חיסכון נמוך משמעותית.
לצד פנסיית החובה, גם התחרות בין הקרנות והשינויים בדמי הניהול שיפרו את תנאי החיסכון. ככל שדמי הניהול נמוכים יותר, חלק גדול יותר מהתשואה נשאר בחשבון של החוסך וממשיך לצבור רווחים לאורך השנים.
- אפרוש בקרוב עם קצבה של 7,000 שקל: האם אשלם מס בכלל?
- לדחות את קצבת אזרח ותיק? התוספת מחזירה את עצמה אחרי 20 שנה
אפשר לראות את התוצאה גם בהיקפי הכסף. לפי נתוני החיסכון הפנסיוני שפורסמו בספטמבר, סך הנכסים בקרנות הפנסיה החדשות, בקופות הגמל ובקרנות ההשתלמות זינק ב-383.5 מיליארד שקל ב-12 החודשים שהסתיימו ביולי, גידול של 19.4%. ההפקדות נטו היו אחראיות ל-86 מיליארד שקל בלבד מהתוספת, בעוד כ-250.6 מיליארד שקל הגיעו מתשואות ורכיבים נוספים הקשורים לביצועי השווקים.
כלומר, הכסף שכבר נמצא במערכת החיסכון מתחיל לעבוד בעוצמה גדולה יותר מההפקדות החדשות. כמובן, אלה נתונים הכוללים גם קרנות השתלמות וקופות גמל, ולא רק קרנות פנסיה, אבל הם ממחישים את המשקל הגדל של רווחי ההשקעות בבניית ההון של הציבור.
האם אנחנו בכלל חוסכים יותר מדי?
כאן מגיעה השאלה הכלכלית המעניינת יותר. במשך שנים המדינה עודדה את הציבור לחסוך יותר לפרישה, בין היתר באמצעות חובת הפקדה והטבות מס משמעותיות. אלא שככל שהצבירה גדלה, עולה גם השאלה אם נכון להמשיך לעודד את כל העובדים לחסוך באותם שיעורים, בלי להתחשב בגובה החיסכון שכבר נצבר ובצרכים שלהם בהווה.
הדיון הזה כבר הגיע גם למשרד האוצר. הכלכלן הראשי, ד"ר שמואל אברמזון, הצביע לאחרונה על האפשרות שחלק מהישראלים חוסכים יותר מהנדרש, בין היתר לפנסיה, ועל הצורך לבחון מחדש את היקף הטבות המס שניתנות לחיסכון. במאמר הפנסיה שלכם גדולה מדי - עכשיו גם באוצר "מודים" עלתה השאלה אם עידוד החיסכון אינו בא לעיתים על חשבון הצריכה דווקא בשנים שבהן משפחות נדרשות להוצאות גבוהות על דיור, ילדים ומשכנתאות.
לכאורה, הנתונים החדשים של ה-OECD מחזקים את הטענה הזאת. אם הישראלים חוסכים לאורך שנים ומשיגים תשואות גבוהות יחסית, ייתכן שחלקם יגיעו לפרישה עם קצבה שתספיק לשמור על רמת חייהם גם ללא הגדלה נוספת של שיעורי החיסכון.
- פוליסות חיסכון באוקטובר: ילין לפידות היחידה בפלוס, כלל בראש הטבלה השנתית
- פורשים בסוף השנה: לדחות קיבוע זכויות כדי לתפוס פטור של 62.5%?
אלא שהדוח כולל גם נתון שמחייב להבחין בין חוזקה של המערכת לבין השאלה כמה צריך כל אדם לחסוך. לפי ה-OECD, שיעורי ההפרשה לפנסיה בישראל נמצאים בטווח המקובל במדינות הארגון, ואינם גבוהים באופן חריג. יתרה מכך, הדוח הבינלאומי עוסק גם בפערים בין החיסכון הקיים להכנסה הרצויה בפרישה, ומדגיש כי במדינות רבות חובת ההפקדה לבדה אינה מספיקה לכלל העובדים.
לכן, המסקנה אינה שצריך להפחית את ההפקדות לפנסיה באופן גורף. עובד שמשתכר שכר נמוך, מי שעבר תקופות אבטלה ממושכות או מי שהתחיל לחסוך בגיל מאוחר עדיין עלול להגיע לפרישה עם קצבה נמוכה. לעומת זאת, עובד שהפקיד באופן רציף במשך ארבעים שנה, נהנה מדמי ניהול נמוכים וצבר תשואות לאורך תקופה ממושכת עשוי להימצא במצב שונה לחלוטין.
המשמעות היא שהדיון על גובה ההפקדות והטבות המס צריך להתחשב גם בפערים בין החוסכים, ולא רק בממוצעים של מערכת הפנסיה כולה.
עמית גל: הכרה בינלאומית בחוזקה של מערכת הפנסיה
עמית גל, הממונה על שוק ההון, ביטוח וחיסכון, התייחס לממצאים ואמר כי "דוח ה-OECD מצטרף להכרה הבינלאומית בחוזקה של מערכת החיסכון הפנסיוני בישראל". לדבריו, גם מדד מרסר שפורסם בחודש שעבר והציב את ישראל בחמישייה המובילה בעולם מחזק את התמונה הזאת.
גל הוסיף כי "נתוני הדו"ח מוכיחים את חשיבות הקו האסדרתי אותו מובילה רשות שוק ההון", והדגיש את מחויבות הרשות להגנה על זכויות החוסכים ולשמירה על נכסי הציבור, גם כאשר מדובר בלקוחות בעלי אוריינות פיננסית נמוכה.
ואכן, בדירוג הפנסיות העולמי של מרסר שפורסם באוקטובר ישראל הגיעה למקום החמישי בעולם, עם ציונים גבוהים בהלימות הקצבאות, בקיימות המערכת ובאיכות הרגולציה. כעת מצטרף אליו דוח ה-OECD, שמדגיש לא רק את מבנה המערכת, אלא גם את התשואות שהשיגו הגופים המנהלים את כספי החוסכים בפועל.
בדוח מציינים יתרון נוסף של המודל הישראלי: מערכת הפנסיה מבוססת במידה רבה על צבירה אישית של נכסים, ולא רק על התחייבות של המדינה לשלם קצבאות מתקציבה השוטף. המודל הזה מפחית את התלות העתידית בתקציב המדינה ואת החשיפה של המערכת הפנסיונית ללחצים פיסקאליים הנובעים מהזדקנות האוכלוסייה. לצד זאת, קצבאות הביטוח הלאומי והתחייבויות הפנסיה התקציבית ממשיכות להיות חלק ממערכת ההכנסה של הפורשים בישראל.