נאמן קבוצת פרסונל מתכנן לתבוע 480 מיליון שקל מדיסקונט ומזרחי

הנאמן של קבוצת הנדל"ן הקורסת פרסונל, רו"ח שלומי פיליבה, מתכנן לתבוע מבנק דיסקונט 480 מיליון שקל, ומתוכם - 105 מיליון שקל גם מבנק מזרחי-טפחות. לטענת פיליבה, רשלנות הבנקים היא שהובילה לקריסה לפני שנתיים. הוא מבקש מבית המשפט המחוזי בתל אביב לאשר כינוס אסיפת נושים, לאישור העברת זכויות התביעה לו ולבא כוחו, עו"ד שאול קוטלר. להרחבה: העליון: ברוך גרוס יחזיר מכיסו 5.9 מיליון שקל לאחד ממשקיעי קבוצת בסדנו

פרסונל הייתה בבעלות אלישי להב ואלון מורן, מנתה 70 חברות ועסקה בהתחדשות עירונית ובגיוס הלוואות ממשקיעים. הקבוצה לוותה 739 מיליון שקל בריבית שהגיעה עד 9% בשנה, פרעה 214 מיליון שקל בלבד ועם קריסתה בשנת 2024 נותרה חייבת להם 535 מיליון שקל. פיליבה טוען, כי פעילותה של פרסונל הייתה הונאת פונזי, בה החובות למלווים הראשונים נפרעה מן ההלוואות שנלקחו מאוחר יותר.

פיליבה אומר, כי בנק דיסקונט סירב במשך שנה לאפשר לקוטלר לחקור את נציגיו ולאחר מכן הכביד על החקירה, בעוד הסכמתו של מזרחי לחקירת אנשיו הותנתה בכך שאנשי דיסקונט ייחקרו. מסקנתו של קוטלר הייתה, כי ההונאה לא יכלה להתרחש בלא רשלנותם הנטענת של שני הבנקים:

"חשבונות הנאמנים בבנקים דיסקונט ומזרחי שימשו להעברת הכספים מהמלווים הפרטיים לנאמנות ומשם לשימושים שונים. ללא התרשלות חמורה של המערכת הבנקאית, הפעילות לא הייתה יוצאת לדרך או שהייתה נעצרת בעודה באיבה ובשלב מוקדם מאוד של ההתרחשויות. למעשה ניתן לומר שאדישותם של הבנקים לנעשה בחשבונות הנאמנות ובכלל, ולמצער התרשלותם של הבנקים בניהול ופיקוח אחר חשבונות הנאמנות ובכלל, היוותה גורם מרכזי להימשכות הפעילות ולחסרון הכיס הכה-משמעותי שנגרם לחברות ולנושים. ללא ניהול החשבונות לא היה בידי החברות לבצע את פעילות הפונזי, זאת הואיל וחשבונות הנאמנות היוו חלק משמעותי ורכיב בסיסי בגיוס הכספים מהמשקיעים/המלווים וביצירת מצג שווא.

הבנקים התעלמו מאותות האזהרה

"בשני הבנקים, דיסקונט ומזרחי, המלווים לא נרשמו כנהנים או כצד לנאמנות, אף שלפי לשונם המפורשת של ההסכמים, הנאמנות הייתה גם לטובתם. לצד ההתעלמות מהמלווים בשני הבנקים, בבנק דיסקונט נפלו ליקויים מהותיים גם ברישום החברות כנהנות בחשבונות הנאמנות: נרשמו כנהנות חברות מן הקבוצה, ובהן גם חברות שאינן לוות ואינן מחזיקות בחברות הלוות... ומנגד, חלק ניכר מן החברות הלוות שמלוויהן הפקידו כספים בחשבונות הנאמנות לא נרשמו בהם כנהנות כלל.

"במקביל, מערכת ההסכמים שהוצגה למלווים, ושהייתה אמורה להיבחן על ידי בנק דיסקונט, ייעדה חשבון נאמנות אחד לפרויקטים רבים, וחלק מן המקרים לפרויקטים שהוחזקו בידי חברות אחרות בקבוצה, או שבמועד ההתקשרות טרם הוחזקו בידי חברות הקבוצה. מתכונת זו, בהעדר לשיוך הכספים ולבקרה על השימוש בהם, אינה מאפשרת לנהל חשבון נאמנות באופן שיבטיח כי כספי כל מלווה ישמשו לפרויקט שלשמו הופקדו. פערים אלה עולים מן המסמכים שהיו בפני בנק דיסקונט, וניתן היה לזהותם בבדיקה בסיסית של ההסכמים שהומצאו לו".

לטענת פיליבה, אותות אזהרה רבים היו גלויים כל העת לבנקים: ריבוי חברות ייעודיות בבנקים שונים, ערבוב כספים בין שימושים ופרויקטים, כניסה ויציאה מיידית של כספים מן החשבונות, חריגה מייעוד החשבונות, התנהלות שאינה תואמת חשבונות נאמנות, תשלומי ריבית גבוהים במקביל למלווים רבים ועוד. "גורמים בדרג הביצועי והניהולי בבנקים זיהו כבר במועדים מוקדמים מאוד, לעיתים כבר בעת פתיחת החשבון, סימנים מתריעים ואורות אדומים, המעידים על אפשרות של פעילות פונזי או פירמידה", אך לא עשו דבר, הוא ממשיך.