10 בדצמבר 2008 - ברנרד מיידוף מודה בהונאת הפונזי הגדולה אי פעם

ב-10 בדצמבר 2008 הודיע ברנרד מיידוף לבניו, שעבדו איתו בבית ההשקעות הפרטי שלו בניו יורק, כי פעילות ניהול ההון של החברה היא תרמית. הוא אמר להם שהעסק "גמור" ושמדובר במנגנון פונזי. לפי התיאור שנמסר בחקירה, השיחה התחילה סביב רצונו לחלק לעובדים ולמקורבים בונוסים מיידיים בסכום של בערך 170 מיליון דולר, מתוך יתרה של כ-200 מיליון דולר בלבד שהיו זמינים בקופה. הבנים הופתעו, שאלו כיצד ניתן לחלק בונוסים כשהחברה מתקשה לשלם למשקיעים, ואז מיידוף לקח אותם לדירתו והודה שהכול היה שקר. הם פנו מיד לעורכי דין ולרשויות, ובכך החל הפירוק המהיר של המערך.

ההונאה התבססה על מצג של תשואות יציבות וחריגות לאורך שנים. לקוחות קיבלו דוחות חודשיים עם רווחים כמעט קבועים, לרוב סביב 8%-12% בשנה, גם בתקופות שבהן השווקים היו תנודתיים. אבל בפועל לא התנהלו השקעות אמיתיות בהתאם לדוחות. כסף שהועבר לקרן הוזרם לחשבון הבנק של החברה ושימש בעיקר לתשלומים למשקיעים שביקשו לפדות, ולשמירה על אשליית פעילות רווחית. החקירה הצביעה על כ-4,800 חשבונות לקוחות, ולפי הדוחות שנמסרו להם, היקף הנכסים שנוהלו כביכול עמד על כ-65 מיליארד דולר. אומנם הסכום הזה כלל גם רווחים פיקטיביים שנצברו על הנייר, אבל ההערכה לגבי ההפסד הישיר של המשקיעים, כלומר כספים שהופקדו ולא הושבו, עמדה על בערך 17.5-18 מיליארד דולר.

נקודת השבר הגיעה עם החרפת המשבר הפיננסי העולמי ב-2008. כבר במרץ אותה שנה קרס בר סטרנס ונמכר בהצלה מהירה, מה שהגביר לחץ על קרנות גידור ומשקיעים ממונפים. בספטמבר הגיע האירוע המרכזי: פשיטת הרגל של ליהמן ברדרס, במקביל לחילוץ החירום של AIG. אלה היו רגעים שבהם האמון במערכת האשראי נשבר. בנקים צמצמו קווי אשראי, שוק ההלוואות הבין בנקאיות כמעט קפא, וגופים מוסדיים נדרשו להחזיר מזומנים למשקיעים שלהם. בתוך המציאות הזו, לקוחות של מיידוף ביקשו לבצע פדיונות בהיקף חריג. ההערכה היא שבחודשים האחרונים לפני הקריסה הוגשו בקשות משיכה מצטברות של בערך 7 מיליארד דולר. מבחינת קרן שבנויה על זרימת כסף חדש, זה היה לחץ שאי אפשר לעמוד בו.

• הערעור נדחה: HSBC תרשום הוצאה של 1.1 מיליארד דולר בעקבות פרשת מיידוף
• הקורבנות של מיידוף כבר קיבלו 94% מהכספים שאבדו
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

מיידוף ניסה למשוך זמן. הוא העביר כספים בין חשבונות שונים של קבוצת החברות שלו, וניצל קווי אשראי של פעילות הברוקראז' כדי להזרים מזומנים למנגנון. אבל בד בבד, מקורות הכסף החדשים התייבשו. המשבר צמצם את הנכונות של משקיעים חדשים להיכנס, והבנקים לא רצו לספק אשראי למי שמבקש להשקיע אצלו. ברגע שהפדיונות גדלו והאשראי נעלם, לא נותרה לו יכולת לקיים את ההבטחות. ב-4 בדצמבר הוא עדכן את מנהל התפעול הבכיר במערך הפונזי שהוא "סיים". ב-9 בדצמבר אמר לאחיו שהוא על סף קריסה, ולמחרת הודה בפני בניו.

המעצר בוצע יום אחרי הווידוי, ב-11 בדצמבר. במרץ 2009 הודה מיידוף ב-11 סעיפי אישום פדרליים, בהם הונאת ניירות ערך, הלבנת הון, גניבה, עדות שקר ושיבוש הליכים. ב-29 ביוני 2009 נגזר עליו עונש של 150 שנות מאסר וחילוט רכוש בהיקף רחב. בין הנפגעים היו גופים מוסדיים בארה"ב ובאירופה, קרנות פנסיה, קרנות נאמנות, עמותות פילנתרופיות, בתי חולים, אוניברסיטאות ומשקיעים פרטיים. חלק גדול מההשקעות הגיע דרך "קרנות מזינות" שגייסו כספים מהציבור והעבירו אותם למיידוף, מה שהרחיב את היקף הפגיעה.

בהמשך מונה נאמן לניהול הליך הפירוק ולחיפוש נכסים. לאורך השנים בוצעו תביעות השבה נגד גורמים שקיבלו כספים מהקרן, והושגו הסדרים עם בנקים, קרנות וגופים פיננסיים שסיפקו שירותים או העבירו כספים למנגנון. עד אמצע 2025 הוחזרו למשקיעים יותר מ-15 מיליארד דולר, ולצד זאת פעלה קרן פיצוי ממשלתית שהעבירה סכומים נוספים לנפגעים. הפרשה כולה המחישה בצורה חדה איך משבר מאקרו עולמי, עם מחנק נזילות ואיבוד אמון, מסוגל להפיל גם הונאה שהצליחה להסתתר במשך שנים מאחורי מוניטין ובקרה לקויה.

• המניה שקפצה 700% ביום המסחר הראשון והאירוע הביטחוני שגבה מחיר מכלכלת ישראל
• חנות המחשבים הראשונה נפתחת לקהל הרחב ומה קרה היום לפני 15 שנה
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• הסיום הצורם של פרשת קריסת חברת הבנייה הישראלית ומה קרה היום...

10 בדצמבר 1976 - ארבעה מטוסי F‑15 ראשונים נוחתים בישראל

ב-10 בדצמבר 1976 נחתו בישראל ארבעה מטוסי קרב מדגם F‑15, מתוצרת חברת מקדונל דאגלס האמריקאית. המטוסים נחתו בבסיס חיל האוויר חצור, והיו הראשונים מתוך עסקה רחבה לרכישת 25 מטוסים, בהיקף כולל של כ-625 מיליון דולר במחירי התקופה. בהמשך הורחבה התוכנית, ובסך הכול נקלטו בישראל 51 מטוסים בשלוש עסקאות נפרדות, בעלות מוערכת של כ-1.5 מיליארד דולר.

עלות כל מטוס בשלב הראשון נאמדה בכ-25 מיליון דולר עד 27 מיליון דולר, כולל מערכות נשק, הדרכה ותמיכה לוגיסטית. מעבר לרכש עצמו, נדרשה השקעה ניכרת בתשתיות תומכות: מתקני תחזוקה, מערכות חימוש, סימולטורים, הכשרת טייסים וטכנאים, ורכש של מלאי חלפים. זה היה מהלך תקציבי גדול במונחי שנות ה־70, על רקע תקופה של גידול חד בתקציב הביטחון אחרי מלחמת יום הכיפורים.

ההגעה של המטוסים נערכה בטקס פומבי חריג ביחס למקובל באותה תקופה, אבל התזמון עורר סערה ציבורית ופוליטית מפני שהנחיתה התבצעה בליל שבת. שר הדתות יצחק רפאל הודיע על התפטרותו, והנושא הפך למשבר קואליציוני. עם זאת, המטוסים נכנסו לשירות מבצעי במהירות ושולבו בטייסת "האבירים". מבחינה מבצעית, ה-F‑15 העניק לחיל האוויר יתרון טכנולוגי ברור בזירה האזורית.

במקביל, קליטת המטוסים עודדה התרחבות של פעילות בתעשיות ביטחוניות מקומיות: פיתוח מערכות אלקטרוניקה, התאמות חימוש, שדרוגי אוויוניקה, והקמת קווי תחזוקה בארץ. כך נוצרה פעילות כלכלית משלימה בתחומי תעופה, מתכת, תוכנה ובקרה. ההשקעה ריכזה משאבים גדולים בסקטור הביטחוני, אבל גם יצרה בסיס ידע ותשתית תעשייתית שנשענה על פרויקט ארוך טווח.

10 בדצמבר 1969 - פרס נובל לכלכלה מוענק לראשונה

ב-10 בדצמבר 1969 הוענק לראשונה פרס בתחום מדעי הכלכלה, כחלק מטקסי פרסי נובל השנתיים בשטוקהולם. הפרס נוסד ביוזמת הבנק המרכזי של שוודיה לרגל 300 שנה להקמתו, ונקרא "פרס הבנק השוודי במדעי הכלכלה לזכר אלפרד נובל". בכך צורף לראשונה תחום הכלכלה למערך הפרסים היוקרתי של נובל, לצד פיזיקה, כימיה, רפואה, ספרות ושלום.

שני הזוכים הראשונים היו רגנר פריש מנורווגיה ויאן טינברגן מהולנד. הם קיבלו את הפרס על פיתוח ושימוש בכלים כמותיים ומודלים דינמיים לניתוח כלכלי. עבודתם תרמה לביסוס האקונומטריקה כתחום מרכזי, שמשלב סטטיסטיקה, מתמטיקה וכלכלה כדי למדוד תופעות, לבחון מדיניות ולבנות תחזיות. טינברגן היה בין המעצבים של מדיניות השיקום הכלכלי בהולנד אחרי מלחמת העולם השנייה, ופריש פיתח יסודות מתודולוגיים למדידת קשרים בין משתנים מקרו כלכליים.

גובה הפרס באותה שנה עמד על כ-375 אלף דולר, והוא חולק שווה בשווה בין השניים. הטקס נערך ביום הולדתו של אלפרד נובל, כמקובל לגבי כל הפרסים. הענקת הפרס סימנה הכרה רשמית בכלכלה כמדע אמפירי, עם יכולת ישירה להשפיע על מדיניות ציבורית, תכנון כלכלי וניתוח שווקים.

מאז, הפרס מעניק מדי שנה במה למחקרים בכלכלה מוניטרית, צמיחה, שוק העבודה, תמריצים, אי שוויון, כלכלה התנהגותית, מסחר בינלאומי ושווקים פיננסיים. הוא המשיך להתבסס כגורם מרכזי בהעלאת קרנו של המחקר הכלכלי ובהפיכתו לחלק מהשיח המדעי והציבורי העולמי.