אחת קיבלה הכל, השנייה את החשבון: כך נגמר סכסוך עיזבון בין אחיות

התובעת הציגה חישוב מפורט: האם עברה דירה ב-2013 מתל אביב לחולון, מכרה את הדירה הגדולה ב-1.55 מיליון שקל וקנתה דירה זולה יותר. ההפרש, כ-477 אלף שקל, היה אמור לשמש למימון הטיפול באם. בתוספת של קצבאות המוסד לביטוח לאומי, זה היה צריך להספיק. אבל לפי התובעת, זה לא הספיק. "הוצאות מחייה בסך 429,654 שקל, הוצאות בגין העסקת עובדת זרה בסך 700,593 שקל," מנתה התובעת בתצהירה. בסך הכל 1,145,879 שקל. את הגירעון, כך טענה, כיסו היא ובעלה באמצעות שתי הלוואות שנטלו ב-2016 וב-2018. אבל כשנשאלה בחקירה מדוע לא הגישה את התביעה עוד במהלך חייה של האם, התשובה שלה היתה מפתיעה: "מי מגיש תביעה במשפחה? ניסיתי כל פעם להסביר להם שיש הוצאות".

השופט שלם נתקל בבעיה יסודית. לדבריו, "התובעת לא צירפה תדפיס חשבון עו״ש בו ניתן יהיה לראות את העברת כספי ההלוואות לחשבונה ואת השימושים שנעשו בכספי ההלוואות לאורך השנים". זה לא מקרי. כשמדובר בתביעה נגד עיזבון, נטל ההוכחה הוא מוגבר, כי הצד השני כבר לא יכול להגן על עצמו. "אין לדעת האם הנפטר, אילו היה חי, לא יכול היה לטעון טענות ולהביא הוכחות שהיה בהן כדי להכשיל את התביעה", הסביר השופט. והתובעת? בחקירתה היא הודתה שפשוט לא מצאה את המסמכים המוכיחים שהיא שילמה. "לא התבקשנו לעשות את זה", השיבה כשנשאלה מדוע לא צירפה תדפיסי בנק.

ההודעות בוואטסאפ שלא הועילו

התובעת ניסתה להיעזר בהודעות וואטסאפ שכתבה לאחותה. "אני לא מחסירה כלום מבחינת אוכל, תרופות, אנשור וכאלה", היא כתבה בנובמבר 2019. "האופציה שהוא הציע זה להחתים אתכן שאתן מודעות להלוואות שלקחתי ואני אקח הלוואה נוספת ובבוא היום נתחשבן". אבל השופט קבע כי, "אין בהודעות כל אישור מצד הנתבעת לתוכן הדברים; אין בהודעות התחייבות מצד הנתבעת לערוך בבוא הזמן התחשבנות ולבצע השבה". חמור מכך: אם ההודעות נכתבו כבר ב-2019, מדוע התובעת המשיכה לשלם עד הפטירה בלי להבטיח את זכויותיה? ומדוע כששילמה לאחותה 770 אלף שקל תמורת חלקה בדירה בחולון, ולא עכבה את הכסף עד לביצוע ההתחשבנות?

• גירש את אחיו: גר בדירה שלו 34 שנה, ויעזוב תמורת 200 אלף
• אחרי 40 שנה: האב דרש שבנו יפנה את הדירה שלו
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

התובעת ניסתה להוכיח את התביעה "על דרך האומדנא והאלימינציה" - חישוב של הכנסות וההוצאות שמוכיח שנוצר גירעון. אבל השופט מצא סדק גם בשיטה הזו. "אף אם מבחינה משפטית ניתן להוכיח תביעה להשבה כספית על דרך אומדנא ואלימינציה", הוא כתב בפסק הדין שפורסם, "הרי שדרך הוכחה זו מחייבת שקיפות וגילוי מלא של מסמכים". והתובעת? "לא צירפה תדפיסי חשבון בנק של המנוחה... ללא מסמכי בנק של המנוחה, כיצד נדע שאכן במועד שבו לוותה התובעת כספים, לא נותרו כספים בחשבון המנוחה?". אפילו היא עצמה הודתה. כשנשאלה "מה מקורות המימון? האם מקור המימון הוא שלך או מקור המימון הוא של אמא?", התשובה שלה היתה: "אני לא יכולה להגיד בוודאות".

למרות הדחייה של התביעה, השופט זיהה הוצאות ספציפיות שאכן שולמו על ידי התובעת לאחר הפטירה: פיצויים לעובדת זרה (13 אלף שקל), הוצאות צו קיום צוואה (2,700 שקל), ושכר טרחת עורך דין (17.55 אלף שקל). בסך הכל 33,250 שקל, שמהם זכאית התובעת למחצית: 16,625 שקל. התובעת חויבה גם בהוצאות משפט של 15 אלף שקל. "אמנם התביעה התקבלה בחלקה הקטן", נימק השופט, "ובכל זאת, היה על הנתבעת להודות בחוב שלא יכול היה להיות שנוי במחלוקת". אבל הוא הוסיף שיקול נוסף: "מדובר בסכסוך בין שתי אחיות ופסיקת הוצאות עלולה להסלים את היחסים הנמשכים".