דרשה 9.6 מיליון שקל שכר טרחה - וקיבלה כ-650 אלף
מנהלת עיזבון בשווי קרוב לחצי מיליארד שקל ביקשה 2% מהיקפו; בית המשפט דבק במנגנון שקבע המצווה וחייב אותה ב-25 אלף שקל הוצאות
מנהלת עיזבון שניהלה נכסים בשווי הקרוב לחצי מיליארד שקל ביקשה מבית המשפט לענייני משפחה שכר טרחה בשיעור 2% משווי העיזבון, כ-9.6 מיליון שקל בתוספת מע״מ. השופטת שירלי שי דחתה את הבקשה וקבעה כי שכרה ייגזר מהמנגנון שכתב המנוח בעצמו בצוואתו: 75 אלף דולר עבור 180 שעות העבודה הראשונות, ו-850 שקל בתוספת מע״מ עבור כל שעה מעבר לכך. הסכום שנגזר מהצוואה עומד, לפי פסק הדין, על כ-650 אלף שקל.
המנוח הלך לעולמו בינואר 2024 והותיר צוואה שבה מינה שני מנהלי עיזבון משותפים: אחד מבניו, שהוא גם מיורשיו, ועורכת דין שהייתה מעורבת בעריכת הצוואה וחתמה עליה כעדה. בהמשך חתמו היורשים על הסכם שלפיו אין עוד צורך בהמשך תפקידה של עורכת הדין, ובאפשרותם לנהל בעצמם את יתרת העיזבון ואת הסדרת החובות וההוצאות. רוב המחלוקות בין הצדדים הוסדרו בהסכמה שקיבלה תוקף של החלטה, ומה שנותר להכרעה היה שכר הטרחה.
שלושה רכיבים עמדו על הפרק: 2% משווי העיזבון, שהם כ-9.6 מיליון שקל; 35 אלף שקל בתוספת מע״מ עבור הכנת והגשת הבקשה לצו קיום צוואה; ו-3,131 שקל החזר הוצאות. רק הרכיב השלישי אושר כפי שהתבקש.
ממה נגזר שכרו של מנהל עיזבון?
מנהל עיזבון הוא בעל תפקיד שממונה בידי בית המשפט או הרשם לענייני ירושה, ולעיתים מכוח הוראה מפורשת בצוואה. תפקידו לכנס את נכסי העיזבון, לנהל אותם, לסלק את חובות המנוח ולחלק את היתרה בין היורשים. הסמכות שבידיו רחבה, אך היא נתונה לפיקוח שיפוטי לאורך כל הדרך: פעולות מהותיות טעונות אישור, והיורשים רשאים לפנות בבקשה למתן הוראות בכל שלב.
שכר הטרחה כפוף לסעיף 91 לחוק הירושה, תשכ״ה-1965, ולתקנה 45ב לתקנות הירושה, תשנ״ח-1998. התקנות מציבות תקרה של 3% משווי העיזבון, ו-4% במקרים חריגים, במטרה להגביר את הפיקוח על מנהלי עיזבון ולצמצם את הנטל הכלכלי שנופל על היורשים. בפסק הדין נכתב כי בעיזבונות גדולים במיוחד נוהגים בתי המשפט לפסוק שיעור מופחת, בין 1% ל-2% ולעיתים פחות מאחוז אחד, וכי פסיקה בשיעור המקסימלי שמורה למקרים של מאמץ מיוחד או לעיזבונות קטנים יחסית שדרשו עבודה רבה.
בין שני השיקולים המרכזיים, שווי העיזבון ומורכבות הניהול, הפסיקה מעדיפה את השני. פסק הדין מצטט מהלכה קודמת: ״אין דומה ניהול עיזבון הכולל עסק חי, הדורש המשך הפעלתו וניהולו השוטף... לניהול עיזבון המורכב מתכשיטים, גם אם בשווי רב, אשר שמירה עליהם אינה דורשת פעולות מורכבות מעבר לאחסונם בחדר כספות מאובטח״.
614.25 שעות מול 180 שעות שנכתבו בצוואה
לטענת מנהלת העיזבון, מדובר בעיזבון ״בעל שווי עצום, קרוב לחצי מיליארד שקלים״, וניהולו היה מורכב ואינטנסיבי בשל נושאי מיסוי אמריקאי, סכסוכים בין היורשים ורגולציה בנקאית נוקשה. היא טענה כי השקיעה מאות שעות עבודה, כולל בשעות ערב ובסופי שבוע ואף בתקופת אשפוז ומחלה, וכי היקף העבודה מתועד באלפי עמודי התכתבויות. בדוח הראשון שהגישה נרשמו 450.75 שעות, ובטבלה שצירפה לסיכומיה נוספו עוד 163.5 שעות, ובסך הכול 614.25 שעות.
על הדרישה הנפרדת בסך 35 אלף שקל טענה מנהלת העיזבון כי התעריף המינימלי המומלץ בידי לשכת עורכי הדין לטיפול בבקשה לצו קיום צוואה עומד על 1.5% משווי העיזבון, וכי הטיפול ״דרש עבודה מורכבת בהרבה״ ממילוי טופס. עוד טענה כי הסדר השכר שבצוואה אינו משקף את כמות העבודה בפועל, וכי בית המשפט אינו כבול להוראות הצוואה בסוגיית שכר טרחה אלא עליו לקבוע שכר אובייקטיבי לפי התקנות והפסיקה.
היורשים חלקו על כל אחד מהרכיבים. לטענתם ניהול העיזבון היה פשוט יחסית וכלל בעיקר נכסים פיננסיים, שווי הנכסים וזהות היורשים היו ידועים מראש, ורוב הפעולות בוצעו במשותף עם מנהל העיזבון השני או בידי מומחים חיצוניים. הם הוסיפו כי כל התקשורת מול הבנקים נוהלה בידי הבן, שהיה מיופה כוח בחשבונות עוד בחיי אביו, וכי דוח השעות יוצר ״כפל חיוב וניפוח מלאכותי של שעות העבודה הנטענות״.
הטענה החריפה של היורשים נגעה למקור השעות. לדבריהם רוב השעות נבעו מהתנגדות מנהלת העיזבון עצמה להסכם ביניהם, בדרישה להותיר בקופת העיזבון 15 מיליון דולר, פי שלושה מהסכום שהוסכם בין היורשים וללא הסבר הגיוני. הם טענו כי היא ״התבצרה בעמדתה״, חדלה מלפעול כמנהלת עיזבון משותפת, ולא קידמה את חלוקת הכספת או כספים שלא היו במחלוקת, עד שנאלצו לשכור את באי כוחם כדי להשלים את העבודה.
מדוע נדחתה הטענה שלא התנהל מו״מ על השכר?
מנהלת העיזבון נשאלה בחקירתה מדוע הסכימה למנגנון שנקבע בצוואה, והשיבה כי המנוח הוא שקבע את השכר וכי לא התנהל ביניהם משא ומתן. בעדותה אמרה כי באותה עת הייתה ״אדישה״ למנגנון, מתוך מחשבה שההסדר עשוי להיות הוגן ומוצדק, והוסיפה: ״אני לא בטוחה אגב שאפילו המנוח עצמו ידע את היקף העיזבון״. בהמשך אישרה כי שאלה את המנוח מה היקף העיזבון, והוא השיב לה ״a lot of money״.
השופטת שי הקשתה עליה: ״מה סברת שמחד המנוח יודע שנתן הוראה מדויקת בצוואה ולאחר מותו תוכלי להגיש כל בקשה שהיא שונה מהוראה שלו?״. מנהלת העיזבון השיבה: ״הנושא של שכר טרחה הוא לא נידון ולא הוסכם. זאת הוראה של המנוח... שאלתי אותו מה היקף העיזבון אמר לי הרבה כסף וגם הוא אמר לי אני רוצה לעשות את זה קל״. על התשובה כתבה השופטת כי היא ״העלתה ספק רב באמינותה״.
הטענה נדחתה מארבעה טעמים, והמרכזי שבהם נוסח כך בפסק הדין: ״ככל שמנהלת העיזבון ויתרה על ניהול מו״מ עם המנוח על היקף שכר טרחתה, אין לה להלין אלא על עצמה, ורואים אותה כמי שהסכימה לשכר הטרחה שנקבע״. השופטת הוסיפה כי המנגנון לא הוסתר מעיניה, שכן הייתה מעורבת בעריכת הצוואה וחתמה עליה כעדה, ולפיכך ״השכר שנקבע בצוואה מהווה למעשה תנאי מפורש למינוי״. על הפחתת התעריף השעתי מכ-1,250 שקל ל-850 שקל אחרי 180 השעות הראשונות כתבה כי היא ״עושה שכל״ ומקובלת בהסכמי שכר לשעות עבודה מרובות.
1.75 שעות לעיון במייל אחד
בית המשפט עבר על דוח השעות וציין שורה של תהיות. בין הפריטים: 1.75 שעות לעיון במייל, 4.75 שעות להכנת מכתב ליורשים, 1.5 שעות לעיון בייפוי כוח ביום שבת, 3.75 שעות לעיון במסמכים מעודכנים ביום שבת ועוד 3.75 שעות למכתב תשובה מפורט באותו יום. בנוסף נכללו בדוח 17.25 שעות להכנת הבקשה לצו קיום צוואה, אף שעל אותה עבודה הוגשה בקשה נפרדת לשכר של 35 אלף שקל.
למרות התהיות בחר בית המשפט שלא להתערב בהיקף השעות, מתוך הכרה בכך שקיימות פעולות שאינן ניתנות להוכחה. השעות התקבלו במלואן, והתעריף נשאר זה שבצוואה. את הדרישה הנפרדת בסך 35 אלף שקל דחתה השופטת מהטעם שאותן שעות כבר נכללו בדוח.
מתי יורשים יכולים לתקוף את פעולות מנהל העיזבון?
היורשים אינם תלויים ברצונו הטוב של בעל התפקיד. כל פעולה של מנהל עיזבון נתונה לביקורת בית המשפט, והיורשים רשאים לדרוש דוח שעות מפורט, להתנגד לבקשת שכר טרחה, לעתור לסיום המינוי ולבקש מתן הוראות בכל מחלוקת. בתיק הנוכחי נחקרה מנהלת העיזבון בחקירה נגדית לבקשת היורשים, ודוח השעות שהגישה הפך למסמך המרכזי בהכרעה. שכרם של בעלי תפקיד ממונים נבחן באותה מידה גם בהליכים אחרים: כונסי נכסים שמכרו בית ב-10 מיליון שקל וביקשו 8% מהתמורה, קיבלו 6%.
העיקרון שהנחה את בית המשפט הוא רצון המצווה. פסק הדין קובע כי רצון המצווה הוא עיקרון על בדיני ירושה, וכי הדבר נכון גם בשכר מנהל העיזבון שנקבע בידי המצווה בעצמו. השופטת שאלה את מנהלת העיזבון האם היורשים היו נותנים את הסכמתם למינויה לו הודיעה מראש שתדרוש 9.6 מיליון שקל, ומצאה שתשובתה אינה משכנעת ואינה מצדיקה אי כיבוד רצון המנוח. מחלוקות ירושה מגיעות לעיתים להיקפים חריגים: באותו בית משפט הוכרע סכסוך ירושה שבו עמדו שלושה תובעים מול 66 נתבעים מאותה משפחה.
25 אלף שקל הוצאות על מנהלת העיזבון
ההכרעה קובעת כי מנהלת העיזבון תקבל 75 אלף דולר לפי השער היציג ביום התשלום, ובנוסף 850 שקל בתוספת מע״מ עבור כל שעה מעבר ל-180 השעות הראשונות, על בסיס 614.25 שעות, ובסך הכול עבור 434.25 שעות. אלה כוללות גם את 163.5 השעות שדרשה בגין ניהול ההליך המשפטי עצמו. עוד יועברו לה 3,131 שקל החזר הוצאות, והדרישה ל-35 אלף שקל נדחתה.
מהסכום הזה תופחת עוד הפחתה: השופטת חייבה את מנהלת העיזבון בהוצאות המבקשים בסך 25 אלף שקל, בין היתר נוכח ״הפער הגדול שבין הסכום שעתרה לשכר טרחה לבין הסכום שקבע בית המשפט״. ההוצאות ינוכו מהשלמת שכרה מקופת העיזבון, ולאחר העברת התשלום יחולקו הכספים שיוותרו בקופה ליורשים.
על הדרישה עצמה כתבה השופטת שי: ״סכום אסטרונומי של כ-10 מיליון ₪ שאינו עולה בשום קנה מידה עם היקף העבודה, רק משום שהעיזבון עתיר נכסים, במיוחד כאשר יש הוראה ספציפית בצוואה, יהווה עשיית עושר ולא במשפט״. פסיקת סכום כזה, הוסיפה, מהווה סטייה קיצונית מהוראות הצוואה ״שתגרע נתח עצום מחלקם של היורשים החוקיים ללא כל הצדקה עובדתית״.
העיזבון נוהל פחות משנה, הסכם החלוקה בין היורשים הושג כתשעה חודשים לאחר הפטירה, ומנהלת העיזבון חתומה כעדה על המסמך שקבע את שכרה. הסכום שביקשה בבית המשפט גבוה כמעט פי 15 מזה שאותו מסמך קבע.
