אחות נפלה בעבודה, 0% נכות - וטעות קולמוס אחת

בית הדין האזורי לעבודה בחיפה דחה כמעט את כל טענותיה של אחות שנפלה בעבודתה ונחבלה בקרסוליים ובגב, לאחר שוועדה רפואית לעררים לא מצאה בבדיקתה ממצאים המקנים נכות. הערעור התקבל בנקודה אחת בלבד, ורק מכוח הסכמת המוסד לביטוח לאומי: שורה אחת בטבלת האבחנות שסותרת את גוף החלטת הוועדה.

המערערת, אמנה אגבאריה, ילידת 1967, נפלה בפברואר 2024. התאונה הוכרה כתאונת עבודה, וועדה רפואית מדרג ראשון קבעה כי לא נותרה נכות בגין חבלה בקרסול ובכף הרגל בשתי הרגליים. הערר שהגישה נדון במאי 2025 בפני הרכב שכלל מומחים לכירורגיה אורתופדית, פסיכיאטריה וכירורגיה כללית, ונדחה. את המערערת ייצגה עו״ד מונא מסארווה אבו פול, ואת המוסד לביטוח לאומי ייצג עו״ד אורי כץ. פסק הדין ניתן על ידי כב׳ השופט טל גולן.

הכרה בתאונה כתאונת עבודה מזכה בשלב הראשון בדמי פגיעה בשיעור 75% מהשכר, ורק לאחר מכן נבחנת נכות צמיתה. בית הדין מתערב בקביעות של ועדות רפואיות במקרים נדירים, בעיקר כשמתגלה פגם משפטי, כמו במקרה שבו המוסד לביטוח לאומי הורה לאנשי המקצוע שלו לשנות את המלצתם ובית הדין ראה בכך חריגה מסמכות.

מה נמצא בתיק הרפואי מלפני הנפילה

עיקר המחלוקת נסבה על פרק הירך השמאלי. הוועדה פירטה בהחלטתה את הרישומים שקדמו לתאונה: “24.7.19 כאבים בפרק ירך שמאל, רגישות הגבלה קלה בתנועות. צילום אגן יתכן שינויים קלים בפרק ירך שמאל... 8.9.20 חבלה בקרסול ימין. 20.06.21 כאבים ברגל שמאל... 18.11.23 - הייתה במיון עקב כאבים ירך שמאל... 7.12.23 - בלטי דיסק L2-L4 לחץ רדימות ברגל שמאל, קושי בהנעת גב” (השגיאות תוקנו).

התלונה הראשונה שנרשמה לגבי ירך שמאל אחרי הנפילה תועדה רק במאי, כשלושה חודשים לאחר התאונה, “עת בוצע ניקור ושאיבה מפרק ירך שמאל”. כלשון הוועדה, “קודם לרישום זה לא נמצא רישומים ובהם עדות לפגימה בפרק ירך וירך שמאל”.

הבדיקה הקלינית מול ה-MRI

הוועדה ערכה למערערת בדיקה קלינית ורשמה: “מהלכת בצליעה על רגל שמאל. סיבוב חיצוני 40 מעלות דו״צ, סיבוב פנימי 40 מעלות ימין, 30 מעלות שמאל, כיפוף 70 מעלות שמאל, 110 ימין. אבדוקציה 45 מעלות דו״צ ועד אדקוציה 30 מעלות דו״צ. לציין תלונות כאבים בעת בדיקת פרק ירך שמאל”.

בדיקת MRI של פרק ירך שמאל, שבוצעה במאי 2024 באפשרות של AVN, תיארה “שינויים טידנפוטים קלים בקרע חלקי בדרגה קלה ואחיזה בגיד מינמוס משמאל”. מסקנת הוועדה הייתה חד משמעית: “הוועדה לא רואה כל קשר בין התאונה לתלונות נוכחיות על פרק ירך וממצאי בדיקת MRI. אין כל רישומים של תלונות בסמוך לתאונה ובמידה אכן היה נגרם קרע בעת התאונה אין ספק כי היה בא לכך ביטוי בתיעוד. תועדו תלונות על פרק ירך שמאל ב-2019”.

המערערת טענה מנגד כי הוועדה התעלמה מתוצאות ה-MRI המצביעות על קרע בירך שמאל שהופיע רק לאחר התאונה ובעקבותיה, כי ההחלטה התבססה על קביעות כלליות ובלתי מנומקות ותוך שלילה גורפת של קשר סיבתי, וכי לא ניתן משקל מספיק לחוות דעת מומחה בתחום האורתופדיה. באשר לקרסול השמאלי נטען כי היא סובלת מדלקת כרונית ומהגבלה בתנועות, וכי הוועדה דחתה את תלונותיה ללא נימוק רפואי.

המוסד לביטוח לאומי השיב כי הטענות מכוונות נגד קביעות רפואיות מובהקות של הוועדה, כי נערכה בדיקה קלינית מקיפה ועיון בתיק הרפואי, וכי הערר נדחה משום שבבדיקה לא נמצאה מגבלה המקנה נכות, ולא בשל מצב קודם.

• מחר בחשבון - מי יקבל מביטוח לאומי 1,204 שקל לילד?
• מהמחזור ועד המס: כך נראה חשבון המסים של עצמאי בישראל

מה נשאר מחוץ למחלוקת

הפגימה בגב ירדה מהפרק עוד לפני ההכרעה. בדיון שהתקיים ביולי 2026 בפני כב׳ הרשמת רים כלדאוי-סרוג׳י הבהירה באת כוח המערערת: “אנחנו לא עומדים על טענותינו לגבי הפגימה בגב”. ברקע עמדו רישומים מ-2023, ובהם בדיקת MRI שהדגימה בלטי דיסק L2-L4 עם לחץ ורדימות ברגל שמאל וקושי בהנעת הגב.

גם בקרסוליים לא נמצא דבר. הבדיקה הקלינית העלתה “הטייה דורסאלית 20 מעלות דו״צ, פלמטרית 40 מעלות דו״צ. תנועות סובטלריות תקינות. מבחן ADS שלילי דו״צ. בבדיקת כוח מדגימה חולשה גלובלית של כל שרירים גפיים תחתונות. תחושה שמורה, החזרים תקינים ושווים”. המסקנה שנרשמה: “קרסול ימין ללא ממצאים פתולוגים המצביעים על קיומה של נכות”.

השורה שסתרה את ההחלטה

בעמוד 4 לפרוטוקול, בפרק האבחנות, נרשם שקיים קשר סיבתי בין התאונה לחבלה בירך, בדיוק ההפך ממה שקבעה הוועדה בגוף החלטתה. המוסד לביטוח לאומי טען כי “אין ספק שמדובר בטעות קולמוס”, והסכים להחזרת הדיון לוועדה באותו הרכב כדי שתתקן את הרישום. השופט גולן קיבל את העמדה וקבע: “משעה שהנושא יחזור לוועדה לעיון מחודש, יהא עליה להבהיר החלטתה בהקשר זה”.

ביתר הנקודות נדחה הערעור. על חוות הדעת מטעם המערערת כתבה הוועדה: “הועדה לא מוצאת כל בסיס להכיר בתלונות על כאבים בפרק ירך שמאל, כפי שרושם ד״ר יאסין בחוו״ד”. בית הדין נשען על הלכת רייזלר, שלפיה “משמצאה הוועדה כי התשתית העובדתית שעמדה בפני המומחה, הממצאים הרפואיים, שונים מאלה שנמצאו בבדיקתה היא, מובן מאליו שאף המסקנות הנובעות מאותם ממצאים יהיו שונים. מכאן כי קביעה נחרצת בדבר השוני בממצאים דיה כדי לצאת ידי חובת ההנמקה”.

לצד זאת צוטטה הלכת חזק, שממנה עולה כי “הוועדה הרפואית מחויבת, בעת ביצועה של התאמה זו, לממצאי בדיקתה הרפואית הקלינית שלה עצמה, וזאת אף אם אין הם עולים בקנה אחד עם הממצאים שנמצאו בחוות דעת רפואית שהוגשה מטעם המבוטח, או עם ממצאי בדיקות ההדמיה. זאת, כל עוד שהוועדה מנמקת היטב את מסקנותיה”. במישור העקרוני חזר בית הדין על ההלכה שלפיה קביעת שיעור הנכות וסעיפי הליקוי מצויה בסמכותה הבלעדית של הוועדה, וכי בערעור נבחנות שאלות משפטיות בלבד: טעות שבחוק, חריגה מסמכות, שיקולים זרים או התעלמות מהוראה מחייבת.

• שימוע למ"מ ראש עיריית קרית ביאליק שנחשד בשוחד ב-25 מיליון שקל
• מאבק תנינים: מפעילת חווה תובעת 53 מיליון שקל, המדינה תובעת מיליון שקל

אין צו להוצאות. הדיון יחזור לוועדה בהרכבה מ-19 במאי 2025, כדי שתבדוק אם השורה בטבלת האבחנות תואמת את יתר קביעותיה לגבי הפגימה בירך שמאל. בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה אפשרית בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.