בסנט חושש משוק האג"ח: שלושת המהלכים שנועדו לבלום את התשואות

שר האוצר האמריקאי סקוט בסנט מאותת כי העלייה בתשואות האג"ח הארוכות הפכה לאחת הבעיות המרכזיות של ממשל טראמפ. בתוך שבוע הוא קידם כמה מהלכים שונים שנועדו לצמצם את הלחץ על שוק החוב, להפחית את הסיכון למכירות מצד מחזיקים זרים ולהימנע מהגדלה חדה של היצע האג"ח הארוכות.

המהלך הבולט ביותר הגיע משוק המטבעות, כאשר ארה"ב הצטרפה ליפן ברכישת ין. זו הייתה ההתערבות המשותפת הראשונה מסוג זה מאז 1998, לאחר שהמטבע היפני נחלש לשפל של כארבעה עשורים. היקף הרכישה האמריקאית הוערך ב־5 עד 10 מיליארד דולר, בעוד יפן השקיעה לפי ההערכות כ־8.45 טריליון ין, כ־54 מיליארד דולר. על פניו מדובר במהלך שמטרתו לייצב את הין, אך מבחינת וושינגטון יש לו גם קשר ישיר לשוק האג"ח האמריקאי.

למנוע מיפן למכור אג"ח אמריקאיות

יפן מחזיקה באג"ח ממשלת ארה"ב בהיקף של כ־1.1 טריליון דולר ונחשבת למחזיקה הזרה הגדולה ביותר. כאשר טוקיו מתערבת בשוק המט"ח ורוכשת ין, היא זקוקה לדולרים, ובמצב מסוים היא עלולה להשיג אותם באמצעות מכירת אג"ח אמריקאיות. מכירות כאלה עלולות להוריד את מחירי האג"ח ולהעלות את התשואות, בדיוק בזמן שמשרד האוצר מנסה לבלום את עלויות המימון. לכן בסנט קידם גם מהלך שנועד לתת לבנקים מרכזיים זרים גישה נוחה יותר לדולרים בלי למכור את האג"ח שברשותם.

הכלי המרכזי הוא מתקן הריפו FIMA של הפדרל ריזרב, שמאפשר לבנקים מרכזיים זרים להעביר אג"ח אמריקאיות לפד לזמן קצר ולקבל בתמורה דולרים. בסנט קרא להרחיב את המתקן, כך שמדינות כמו יפן יוכלו לממן התערבות בשוק המט"ח מבלי להציף את שוק האג"ח במכירות.

התקרה הנוכחית של המתקן עומדת על 60 מיליארד דולר ביום לכל גוף. הרחבה שלה עשויה להקטין את הסיכון לגל מכירות מצד מחזיקים זרים, אך היא דורשת את אישור הפד ומעלה שאלות לגבי הגבול בין מדיניות משרד האוצר למדיניות הבנק המרכזי.

פחות לחץ בצד הארוך של העקום

המהלך השלישי הגיע דרך תוכנית גיוסי החוב של משרד האוצר. למרות צורכי מימון גדלים, המשרד שמר בשלב זה על היקף ההנפקות של אג"ח בינוניות וארוכות, ובמקביל שינה את הניסוח לגבי ההמשך. במקום לדבר על בחינת העלאות עתידיות בהיקף ההנפקות, משרד האוצר עבר לבחינת שינויים עתידיים. השינוי הזה מאפשר לפחות תאורטית גם הפחתה של היצע האג"ח הארוכות אם הלחץ על התשואות יימשך.

במסגרת הגיוס הקרוב ינפיק הממשל אג"ח בהיקף של 125 מיליארד דולר: 58 מיליארד דולר לשלוש שנים, 42 מיליארד דולר לעשר שנים ו־25 מיליארד דולר ל־30 שנה. מתוך הסכום, 96.3 מיליארד דולר ישמשו למחזור חוב קיים וכ־28.7 מיליארד דולר יתווספו לקופת הממשל.

במקביל מתכנן משרד האוצר לבצע רכישות חוזרות של אג"ח בהיקף של עד 38 מיליארד דולר לצורכי נזילות ועוד עד 25 מיליארד דולר לניהול מזומנים. המטרה היא לשפר את המסחר בסדרות ישנות ולהפחית תנודתיות בחלקים פחות נזילים של השוק.

התשואות כבר הפכו לבעיה תקציבית

התשואה ל־30 שנה הגיעה בסוף יולי ל־5.27%, הרמה הגבוהה ביותר מאז 2007, בעוד התשואה ל־10 שנים טיפסה לכ־4.74%. ברמות כאלה, שוק האג"ח מתחיל להשפיע לא רק על וול סטריט אלא גם על הכלכלה הריאלית. תשואות גבוהות מעלות את ריביות המשכנתאות, את עלויות האשראי לעסקים ואת המחיר שחברות משלמות בגיוסי חוב. הן גם מגדילות את האטרקטיביות של אג"ח מול מניות ומעלות את שיעור ההיוון שמשקיעים משתמשים בו כדי לתמחר חברות.

• ברנט מעל 82 דולר: התוכנית האיראנית להורמוז טרפה את הקלפים בשוקי הנפט
• בסנט מגן על וורש: "השווקים בגמילה מההנחיות של הפד"

מבחינת הממשלה, הבעיה חמורה עוד יותר. הוצאות הריבית השנתיות מתקרבות לטריליון דולר, וכל עלייה נוספת בתשואות מגדילה את העלות של מחזור החוב ומצמצמת את מרחב הפעולה התקציבי.

משרד האוצר מעריך כי יגייס 739 מיליארד דולר ברבעון השלישי, 68 מיליארד דולר יותר מהתחזית הקודמת, ועוד 628 מיליארד דולר ברבעון הרביעי. אם הוא ימשיך להימנע מהגדלת היצע האג"ח הארוכות, חלק גדול יותר מהגיוס יעבור לשטרי חוב קצרים. האסטרטגיה הזו עשויה להקל על הלחץ בחלק הארוך של העקום, במיוחד בזכות ביקוש מצד קרנות כספיות, בנקים וחברות מטבעות יציבים. עם זאת, היא גם מגדילה את הצורך למחזר חוב בתדירות גבוהה יותר וחושפת את הממשלה לריבית שתשרור בכל מועד חידוש.

שלושת המהלכים מצביעים על אותה מטרה: למנוע מהשוק לדרוש פרמיה גבוהה יותר על החוב האמריקאי. כל עוד התשואות הארוכות נשארות סביב 5% ומעלה, משרד האוצר נדרש לנהל לא רק את היקף החוב אלא גם את המבנה שלו, את הביקוש מצד משקיעים זרים ואת השפעתו על שאר השווקים.