האם הבינה המלאכותית תעלים את שוק העבודה - חלק ב

דמיינו שאדם משנת 1900 נכנס לבית של משפחה ממוצעת כיום. הוא רואה אותנו לובשים חולצה פעם אחת ומיד מכבסים אותה, יש לנו כלי מטבח רבים והם תמיד נקיים מאוד, ואנחנו מתקלחים כל יום, לפעמים פעמיים ביום. במקרר הוא מוצא מגוון של ירקות ופירות מחוץ לעונה, לצד סוגים שונים של גבינות. קרוב לוודאי שהוא היה מניח שהגיע לביתו של אדם עשיר במיוחד, עם צבא של משרתים.

כשהטכנולוגיה אפשרה לנו להשיג את אותה רמת חיים בפחות עבודה, גילינו שאנחנו פשוט רוצים יותר, הרבה יותר וגם איכותי יותר. כאשר כביסה, רחצה, מזון, קירור והובלה נעשו זולים וקלים יותר, התחלנו לצרוך הרבה יותר מהם. בכתבה הקודמת דיברנו על איך שיפורים טכנולוגיים יצרו לנו הרבה יותר פנאי, אבל זה לא הסביר את כל השיפור בתפוקה. כאשר הטכנולוגיה מאפשרת לעובד לייצר פי עשרה, אנחנו עלולים להניח שמספר העובדים יצטמצם פי עשרה. אבל בבסיס ההנחה הזו יש הנחה אחרת: שהביקוש קבוע. אלא שההיסטוריה והכלכלה מלמדות שהוא ממש לא קבוע.

אחת הדוגמאות המפורסמות מגיעה מבריטניה של המהפכה התעשייתית. מנועי הקיטור הראשונים צרכו כמויות אדירות של פחם ועדיין היו בשימוש נרחב. עם השנים, שיפורים במנוע הקיטור הפחיתו מאוד את כמות הפחם שנדרשה לייצור אותה כמות עבודה. יעילות מנועי הקיטור גדלה לפחות פי עשרה בין 1769 ל-1859, והיו רבים שחזו שצריכת הפחם בבריטניה תרד עם כל שיפור טכנולוגי שכזה. בפועל קרה ההפך. תפוקת הפחם הבריטית עלתה מכ-5.2 מיליון טונות ב-1750 לכ-62.5 מיליון ב-1850 ולכ־225 מיליון בשנת 1900.

התחזית לירידה בביקוש לפחם לא הייתה תחזית מופרכת, אבל היא התעלמה מהעובדה שהוזלת כוח הקיטור הפכה שימושים שלא היו כדאיים קודם לכדאיים. הכלכלן ויליאם סטנלי ג'בונס כתב ב־1865 את ספרו "שאלת הפחם", שם הסביר שככל שהמנועים נעשו יעילים יותר, נמצאו יותר שימושים למנועי הקיטור. נעשה כדאי להפעיל מנועי קיטור בעוד מפעלים, מכרות, רכבות ואוניות, ומשימות שבוצעו באמצעות סוסים, רוח, מים או בני אדם עברו למנועי קיטור. כל מנוע צרך פחות פחם לכל משימה, אבל מספר המנועים ומספר אפשרויות השימוש גדלו הרבה יותר, דווקא בגלל שהיה זול יותר להפעיל אותם. התופעה מוכרת כיום כפרדוקס ג'בונס.

כשהטכנולוגיה מייעלת את העובד - והביקוש דווקא גדל

דבר דומה התרחש בעולם התוכנה. בתחילת הדרך, כתיבת תוכנה הייתה תהליך ארוך שבו נכתב קוד בשפת מכונה על דף. לאחר מכן הקוד נשלח לקידוד על כרטיסיות ניקוב שהמחשב המרכזי יכול היה לקרוא, הקוד נכנס לתור להפעלה במחשב מרכזי ותוצאות הפעלת הקוד התקבלו רק למחרת. מהנדס תוכנה בן ימינו היה כנראה משתגע מהמחשבה על עבודה באופן הזה, אבל זה היה העולם בשנות ה־50 וה־60. בשלב מסוים נכנסו תוכנות שייצרו תוכנה - הקומפיילר. הרעיון הוא שניתן לכתוב קוד לא בשפת מכונה אלא בשפה גבוהה יותר, שפה כמעט אנושית או מתמטית, והמחשב ייצר לעצמו את קוד המכונה הדרוש. מי אמר שההיסטוריה לא חוזרת על עצמה.

הקומפיילר שאיים על תעשיית התוכנה היה ה-COBOL, שנכנס לשימוש ב-1960. פתאום היה נראה שאפשר לדבר עם המחשב באנגלית והוא מייצר תוכנה שבעבר נדרשה מומחיות עצומה כדי לייצר. רבים האמינו שהמקצוע של מהנדסי תוכנה לא יהיה דרוש יותר ושאנשי מקצוע ייצרו לעצמם תוכנות בעזרת השפות העיליות האלו.

בפועל הם טעו. למרות שעבודתם של מהנדסי התוכנה התקצרה בסדרי גודל וכמות הטעויות פחתה, המספר שלהם רק הלך וגדל. מסתבר שכאשר ניתן היה לכתוב קוד בקלות, לא כתבו את אותו מספר שורות קוד עם עשירית מהמהנדסים, אלא כתבו פי עשרות יותר שורות קוד. עם כל חידוש וכל שפה עילית יותר ויעילה יותר, גם התוכנות הפכו מסובכות יותר ומועילות יותר. תוכנה נכנסה לבנקים, למפעלים, למכוניות, לטלפונים, לבתי חולים ולצעצועים. כל דור של שפות תכנות, ספריות וכלי פיתוח הפך את המתכנת ליעיל יותר.

אגב, היסטורית, עולם התוכנה ראה הרבה זעזועים כאלה. האפשרות לכתוב קוד ולהריץ אותו מיד על מסוף מחשב הפכה את העבודה למהירה הרבה יותר. בהמשך נוצרו שפות גבוהות יותר, שפות למסדי נתונים שהאמינו שיאפשרו למשתמשי הקצה לכתוב תוכנות מורכבות בעזרת תרשימי זרימה, האפשרות להקים אתרי אינטרנט בקלות בעזרת אתרים כמו WIX ועוד ועוד. כולם גרמו לזעזועים בעולם התוכנה, אבל הפכו את התוכנות שלנו לטובות יותר, ובמבחן התוצאה הביקוש למתכנתים רק גדל.

מצד שני, לא תמיד העלייה בביקוש למוצר תגרור עלייה בביקוש לאותו המקצוע. לעיתים הביקוש לעובדים יעבור למקום אחר. הרי התחלנו בכך שבשנת 1900 עבדו בחקלאות כ-40 אחוז מהאמריקאים. מאה שנה לאחר מכן נותרו בתחום פחות משני אחוזים. מאחר שאין אבטלה המונית, אנחנו יכולים להסיק שכוח העבודה שהיה אמור לעסוק בחקלאות עוסק כיום בדברים אחרים. אז כן, יש מקצועות שחלקם באוכלוסייה גדל, אבל יותר מזה, יש מקצועות שלא היה ניתן בכלל לדמיין ב-1900. אנחנו יודעים שרשימת המקצועות אינה קבועה, אבל לא תמיד ברור לנו עד כמה.

• וולמארט מתחייבת: בלי מחיר אישי לכל לקוח
• בנק אוף אמריקה מזהיר: "רוקדים עד שהמוזיקה נעצרת" - מניות אירופה צפויות לרדת בכ-10%

מחקר שהתבסס על מפקדי האוכלוסין בארצות הברית השווה בין 1940 ל-2018 ומצא שכ-60 אחוז מהמועסקים בשנת 2018 עבדו במקצועות שבכלל לא הופיעו במפקד של 1940. מהנדסי תוכנה, מתכנני מעגלים וחשמלאי מערכות סולאריות - אלו מקצועות שנולדו מתוך טכנולוגיות חדשות. מקצועות אחרים, כמו מאמני כושר אישיים, סוכני נסיעות וטכנאי ציפורניים, נולדו משום שאנשים הפכו עשירים יותר והתחילו לקנות שירותי פנאי. הטכנולוגיה לא רק ביטלה מקצועות. היא שחררה עובדים ויצרה את ההכנסה שאפשרה לחברה להעסיק אותם בדברים שקודם כמעט לא היה להם ביקוש.

קודאק איבדה את העובדים - אבל הצילום יצר תעשיות חדשות

אני אתן דוגמה אחרונה שמאגדת את כל מה שדיברנו עליו, והיא מגיעה מעולם הצילום. בשנת 1999, לפני שכולנו הסתובבנו עם מצלמה דיגיטלית בכיס, צולמו בעולם כ-80 מיליארד תמונות. בשנת 2024 המספר הגיע לכ-1.8 טריליון, יותר מפי עשרים. בעבר נדרש סרט צילום והייתה עלות פיתוח, ולכן חשבנו לפני שצילמנו כל תמונה. היום, כשהעלות של תמונה נוספת היא למעשה אפס, אנחנו כבר לא רוצים רק 50 תמונות מהטיול האחרון שלנו. אנחנו רוצים לצלם הכול. התחלנו לצלם את אותה סצנה חמש פעמים, והתחלנו לצלם דברים שלא צילמנו בעבר, כמו את האוכל במסעדה ואפילו את החניה של הרכב.

המצלמה הדיגיטלית הרגה את שוק פיתוח התמונות, את תעשיית הפילמים וחיסלה את השוק של מצלמות זולות. היו בענף הזה המון עובדים שלא הרוויחו מזה שאנחנו מצלמים הרבה יותר. המשרות שלהם נעלמו, אנשים פוטרו וחלק ממעבדות הפיתוח נסגרו או עברו למוצרי דפוס אחרים. אפשר לומר שהצילום הדיגיטלי חיסל מאות אלפי משרות. בשיאה העסיקה אימפריית הצילום קודאק כ־145 אלף עובדים ברחבי העולם. יצרנים קטנים יותר, כמו פולארויד ופוג'י, העסיקו כמה אלפים או עשרות אלפים. גם במעבדות צילום ברחבי העולם עבדו כמה מאות אלפי עובדים.

אבל הצילום הדיגיטלי גם ייצר משרות. חברות הטלפונים הסלולריים עובדות על תוכנה וחומרה שיהפכו את התמונות שלנו למדהימות יותר בכל דור, נולדו חברות שמפתחות תוכנות עריכה לתמונות וסרטונים, ויש תעשייה שלמה סביב שירותי הענן שמאפשרים לנו לשמור את כל התמונות והסרטונים שלנו. אלו המון משרות.

אבל אם נרחיב רגע את היריעה, נגלה שזה רק קצה הקרחון. האם אתם מסוגלים לדמיין את עולם יוצרי התוכן הדיגיטלי ללא הצילום הדיגיטלי? יש כיום עשרות מיליוני יוצרי תוכן שמקבלים על התוכן שלהם תשלום. הערכות מדברות על כ־2–4 מיליון יוצרי תוכן עצמאיים שמתפרנסים באופן מלא מהתוכן שלהם, וחלק מהם גם מעסיקים עובדים כמו עורכים ומפיקים. האם היו יוצרי תוכן בלי צילום דיגיטלי שמאפשר ליצור תוכן בלייב או בתוך דקות? כנראה שהעולם הזה היה מצומצם הרבה יותר. כלומר, הוזלת הצילום הולידה שוק חדש שבו אנשים מתפרנסים לא ממכירת הפילם או מפיתוח התמונה, אלא מהפצת התמונות ומהיכולת למשוך באמצעותן קהל, פרסום ומכירות.

• המאבק על מחצבים ואיך הוא קשור לעימות בין איראן לבין ארה"ב
• תעשיית החלפים הפיראטיים והאיום השקט על בואינג ואיירבאס

אז לסיכום, יש מקצועות שאנחנו חושבים שייעלמו, ואולי נגלה שדווקא השיפור ביעילות יגביר את הביקוש ויגרום להם לשגשג או להצטמצם הרבה פחות ממה שאנחנו חושבים. וגם אם נסכים שיש הרבה מקצועות שאנחנו יודעים לזהות שהבינה המלאכותית מאיימת עליהם, אנחנו יודעים את זה בגלל שהם כבר קיימים ויש להם שמות. קשה הרבה יותר לדמיין את המקצועות שייווצרו בעקבותיה, בדיוק כפי שהיה בלתי אפשרי להסביר לאותו חקלאי בשנת 1900 מה עושה מהנדס תוכנה, מנהל רשתות חברתיות, משפיען רשת או למה צריך מאמן כושר אישי.

בפעם הבאה נדבר על המהירות שבה מהפכת ה-AI מתבצעת. החשש הוא שבניגוד לתהליכים שלקחו שנים רבות ואפשרו התאמות, פה נראה שמדובר בקצב מסחרר שעלול לגרום לשנים רבות של אבטלה חסרת תקדים לפני שנתייצב שוב.

הכותב הוא איש הייטק וכלכלן, יוצר הפודקאסטים "כשבגרוש היה חור" ו"אבא פיננסי".