המכונות החליפו מיליוני עובדים - אז למה ה-AI מפחיד אותנו כל כך?

אם אדם שחי בשנת 1900 היה מבקר בעולם המודרני, הוא לא היה מאמין למראה עיניו. הוא היה רואה קומביין שקוצר ביום בודד שטח שבעבר דרש עשרות פועלים, מכונת כביסה שעושה עבודה של שעות בלחיצת כפתור ומפעל שמייצר אלפי מוצרים בפיקוח של אנשים בודדים. האדם הזה היה בוודאי מניח שאם אנשים בודדים מסוגלים, בעזרת המכונות, לייצר כל כך הרבה, ודאי יש מיליוני מובטלים שלא מוצאים עבודה. אבל כולנו יודעים שזה לא נכון. האבטלה אינה בעיה בימינו ברוב המדינות, ומצבם של בני האדם דווקא השתפר פלאים.

אז נתחיל עם המקצוע שהיה הנפוץ ביותר בעולם במשך אלפי השנים האחרונות: חקלאות. לפני 200 שנה, בארה"ב, כ-80% מהאוכלוסייה התפרנסו מחקלאות. בתחילת המאה ה-20 המספר ירד אל מתחת ל-40%, וכיום פחות מ-2% מהאמריקאים מתפרנסים מחקלאות. בנוסף, אדמה חקלאית, שהייתה גורם הייצור המרכזי בעולם והכוח המניע למלחמות ולהגירה של אנשים מאירופה לארה"ב, הפכה לחשובה הרבה פחות בעקבות גידול של מאות אחוזים בתפוקה שלה.

אם נחשוב על זה, למעשה מדובר במקצוע שכמעט נעלם. התפוקה של עובד בחקלאות עלתה בעשרות אלפי אחוזים. לדוגמה, בארה"ב בתחילת המאה ה-19 נדרשו כ-344 שעות עבודה כדי לייצר מאה בושל תירס (בושל שווה לכ-25 קילוגרם גרעיני תירס). בתחילת שנות השמונים נדרשו לכך רק כשלוש שעות. כלומר, אותה כמות תירס דרשה פחות ממאית מכמות העבודה, ומאז הנתון השתפר אף יותר.

עוד תחום שהעסיק חלק גדול מהעולם ועבר שינוי דרמטי הוא עבודות משק הבית. כביסה, ניקיון ובישול היו מטלות שגזלו את רוב זמנן של נשות העולם לפני מאות שנים. שיפורים רבים הפכו את החיים לקלים משמעותית. בעבר, פעולה פשוטה כמו מקלחת דרשה שאיבת מים והובלתם, ולאחר מכן חימום שלהם בתנור שהיה צריך להדליק ולתחזק. כיום הדברים מתבצעים בסיבוב כפתור.

אחת המטלות שקוצרו משמעותית הייתה הכביסה, מטלה מפרכת שנדרשו שעות רבות לביצועה. בהדרגה, מכונת הסחיטה ולאחר מכן מכונת הכביסה והייבוש קיצרו את התהליכים משעות לדקות (למרות שאנחנו עדיין מחכים למכונת הקיפול, כמובן). לאלה נוספו עוד המצאות רבות: המקרר הפחית את הצורך לקנות מזון מדי יום ואפשר לבשל אוכל בכמות גדולה לכמה ימים; הכיריים המודרניות חסכו את איסוף הדלק, הדלקת האש, ניקוי האפר וההשגחה המתמדת על התנור כדי שלא יכבה או יצית את הבית. בנוסף, המיקרוגל, מעבד המזון והקומקום החשמלי עזרו לקצר את זמן הכנת הארוחות, ומדיח הכלים קיצר את זמן הניקיון.

בעבר, 50% מהנשים שעבדו מחוץ לבית עבדו בעבודות משק בית, ואלו שלא עבדו כלל היו מועסקות במשרה מלאה במשק הבית שלהן. כיום הנתון הוא פחות מאחוז או שניים, תלוי אם כוללים גם עבודות ניקיון במוסדות. מטלות הבית עדיין לוקחות זמן משמעותי מחיי היום-יום שלנו (נעמיק בזה בהמשך סדרת הכתבות), אבל גם כאן מדובר לכל הפחות בעבודה שהתקצרה בעשרות אחוזים. כך שזמן העבודה שנדרש התקצר, באומדן גס, פי 3 עד 10, ולמעשה ייתר המון משרות ופינה זמן יקר לחצי מהאוכלוסייה, שאכן נכנסה בהמשך יותר ויותר לשוק העבודה.

כל זה, ועוד לא דיברנו על כל המכונות שנכנסו ב-200 השנים האחרונות למפעלים, למכרות ולמשרדים, והפכו כל אדם בעולם ליעיל הרבה יותר ואפשרו לו לייצר הרבה הרבה יותר. אז שוב נשאלת השאלה: איפה כל האבטלה?

להרחבה: האם ההיסטוריה היא מדד טוב לעתיד? על מהפכות קודמות והמהפכה הנוכחית

אנחנו מייצרים הרבה יותר – אבל גם עובדים הרבה פחות

התשובה מורכבת. הגורם הראשון לתשובה הוא שאנחנו עובדים פחות, למעשה הרבה פחות. אם נבחן את שבוע העבודה שלנו, חקלאים, לדוגמה, עבדו לפי עונות: 12 שעות ביום, שבעה ימים בשבוע בתקופות הבוערות, והרבה פחות מזה בחורף. בממוצע, כנראה מדובר בכ-52–55 שעות שבועיות במאה ה-19. במפעלים היה נהוג לעבוד 10–12 שעות ביום, שישה ימים בשבוע, כך ששם עבדו כ-60–70 שעות שבועיות באותה התקופה.

• OpenAI סגרה 11 מיליארד דולר מהגיוס - בשווי נמוך ב-150 מיליארד מהיעד
• כ-70 הודעות פיטורים מתחילת השנה: מה באמת קורה בהייטק הישראלי

כיום, בארה"ב, שבוע העבודה הוא סביב 42 שעות (הממוצע הוא 37 שעות, כולל משרות חלקיות). ההבדל לא נראה מהותי – רק 25%–30% פחות – אבל זה לא כל הסיפור. כיום יש לעובדים ימי חופשה שנתיים וחגים בתשלום, דבר שלא היה בעבר, ומדובר בעוד כחודש בשנה. בפועל, בהסתכלות שנתית, נראה שעובדים כיום כ-1,800 שעות בשנה, לעומת יותר מ-3,000 שעות בעבר.

וגם זה לא הכול, כי אנחנו עובדים גם הרבה פחות מחיינו מאשר בעבר. גם במאה ה-19 וגם בימינו אנשים מבלים בשוק העבודה כ-40 שנה, אבל המספר הזה מטעה, כי תוחלת החיים התארכה משמעותית. הזמן שבו אנחנו חיים, צורכים מזון, ביגוד, אנרגיה ומוצרים שמישהו מייצר, בעוד שאנחנו עצמנו לא מייצרים דבר, גדל במאות אחוזים.

זה מתחיל בגיל הכניסה לשוק העבודה. בעבר ילדים התחילו לעזור בשדות המשפחה מגיל שש, ובמפעלים לעיתים מגיל עשר. גיל 14 היה לחלוטין גיל שבו רוב הנערים כבר היו בשוק העבודה. כיום, בארה"ב, גיל הכניסה לשוק העבודה הוא 21, כלומר לפחות 50% יותר זמן שבו הילד אינו בשוק העבודה.

לאחר שנכנסו לשוק העבודה, בעבר רוב האנשים עבדו עד סוף חייהם. רק כ-4% מאוכלוסיית ארה"ב היו בני 65 ומעלה, וגם אז 75% מאותם בני 65+ עבדו. כלומר, רק אחוז אחד מהאוכלוסייה לא עבד. לעומת זאת, כיום כ-18% מאוכלוסיית ארה"ב הם בני 65 ומעלה, ורק כ-20% מהם עובדים. כלומר, כ-14% מהאוכלוסייה נמצאים בפנסיה. זה גידול של פי 14.

כלומר, ברמת הפרט, אם בעבר היו לאדם בערך עשר שנים שבהן הוא לא עבד, כמעט כולן בשנות הילדות, כיום יהיו לו כ-35 שנים כאלה.

• מה הפיל את אינטל ומארוול, והמניה שנמצאת בשיא כל הזמנים
• המכוניות של ג'יימס בונד, ההפסדים של בעלי המניות: האם אסטון מרטין בדרך לפשיטת רגל?

אם הטכנולוגיה החליפה כל כך הרבה עובדים, לאן נעלמה האבטלה?

אבל זה רק חלק מהסיפור. הסברנו כאן שאנשים במדינות המפותחות נהנים מהרבה יותר פנאי, אבל עדיין השיפור בחקלאות היה פי 100, השיפור בעבודות הבית פי 3–10, וגם משרות בתעשייה השתפרו באלפי אחוזים. לכן העובדה שאנשים עובדים פי 2–3 פחות אינה מסבירה את הפער.

הרי זה בדיוק החשש מה-AI: לא שהתפוקה תשתפר ב-30% וכולנו נצא שעתיים מוקדם יותר מהעבודה – הרי על זה היינו חותמים עכשיו – אלא שהיא תשתפר ב-95% ויצטרכו רק עובד אחד על כל 20 עובדים כיום. זה אכן מה שקרה בפועל בעבר, ועדיין לא הייתה אבטלה. אז מה עוד מסביר את התעלומה הזו? על כך נדבר בשבוע הבא.

להרחבה: האם הבינה המלאכותית תעלים את שוק העבודה - חלק ב

הכותב הוא איש הייטק וכלכלן, יוצר הפודקאסטים "כשבגרוש היה חור" ו"אבא פיננסי".