מינויו של עידן דוד ליו"ר נתיבי איילון הוא סממן לריקבון עמוק

כל מי שחיפש פעם עבודה - ואני משער שזה כולל את הרוב המכריע של קוראי שורות אלו - יודע היטב: צריך לצרף תעודות רלוונטיות ולצרף פרטי התקשרות עם ממליצים. כל מי שאי פעם שכר עובדים - ואני משער שזה כולל רבים מביניכם - התנסה בקריאת קורות חיים, בבחינת התיעוד ובשיחות עם מעסיקים קודמים. זה כל כך מובן מאליו ומובנה מאליו, עד שאין צורך לומר זאת.

מינויו של יו"ר נתיבי איילון בוטל בשל חשדות לפברוק קורות החיים

זאת אומרת, עד שמגיעים למינוי זוטר כמו של מנכ"ל נתיבי איילון. אתה יודעים, החברה הקטנה והבלתי-מוכרת הזאת, שהיקף פעילותה במחצית הראשונה של השנה הנוכחית היה 1.3 מילארד שקל, שיש לה תקציב של 24 מיליארד שקל לשנים 2026-2023. החברה חסרת החשיבות הזאת, שעוסקת בכבישים ומסילות המשרתים מיליונים, שאחראית לכביש הנושא את שמה, שמשתתפת במטרו של גוש דן ובהסעת ההמונים באשקלון. בקיצור, כולו נתיבי איילון.

ועוד משהו: היא בבעלות ממשלתית. כלומר, אתם ואני - כולנו - גם הבעלים שלה, גם המממנים שלה וגם הלקוחות שלה. וזה אומר שהיא כפופה להוראות חוק החברות הממשלתיות ולפיקוחה של רשות החברות הממשלתיות. זאת אומרת, משהו שהיינו חושבים - אולי בתמימות - שאמור להתנהל ביותר רצינות ויותר אחריות מאשר חברה פרטית קטנה.

ואז אנחנו מגלים, שהחברה הזאת מינתה יו"ר כנראה בלי בדיקה מינימלית של קורות החיים שהגיש. עידן דוד סיפר שהיה סמנכ"ל בחברת מגדלית, אבל שכח שהיא הגיעה לחדלות פרעון. הוא התפאר בהקמת שכונה בקרית מוצקין, אלא שהיא נבנתה ברובה לפני שניהל את החברה הכלכלית של העיר. הוא גם תיאר טיילת שהוקמה בימיו באותה חברה, אך בשטח אין לה זכר. ואולי השיא: דוד טען שהיה מנכ"ל חברה פרטית בת 320 עובדים ונכסים ב-4 מיליארד שקל, אך בשתי הכתובות שמסר לא ידעו על מה הוא מדבר.

רק העיתונאי גילה את זה

מי גילה את כל זה? לא ועדת האיתור, לא הנהלת נתיבי איילון, לא דירקטוריון החברה, לא רשות החברות, לא ועדת דותן. חשיפת האמת רשומה על שמו של העיתונאי יוסי מזרחי, בתוכנית "המבקר" בערוץ 12. מבלי כמובן לזלזל בעבודתו העיתונאית המעולה, האם אף אחד בכל שרשרת האישורים שקדמו למינויו של דוד, לא יכול היה לבדוק מה עלה בגורלה של אותה חברה חקלאית? מתי הוקמה אותה שכונה? האם יש טיילת כזאת? לעשות עבודת רגליים הכי בסיסית ולגשת למשרדיה של החברה הפרטית?

במובן מסוים, המחדל הזה חמור עוד יותר מאשר הפברוק המיוחס לדוד (ובהחלט יש מקום לחקירת משטרה בנושא, משום שעל פניו מדובר בניסיון לקבל דבר במרמה בנסיבות מחמירות ובזיוף מסמכים במטרה לקבל דבר). הוא חמור עוד יותר, משום שמדובר בתרבות ארגונית קלוקלת של חובבנות במקרה הטוב, העלמת עין במקרה הפחות-טוב ורשלנות פושעת במקרה הגרוע. וזה קורה בחברה שיש לה השלכה ישירה על בטיחותם וחייהם של מאות אלפי ישראלים מדי יום. וזה קורה ברשות הממונה על החברות הקריטיות ביותר לעצם קיומנו, החל בחשמל ומים וכלה בכיפת ברזל וקלע דוד.

ייתכן שזהו גם ביטוי נוסף לריקבון האוחז במערכת השלטונית בשנים האחרונות, ואולי אין זה מקרה שהאירוע מתרחש דווקא אצל מירי רגב. ריקבון שמשמעותו עדיפות לפוליטיקה על פני המקצועיות, ריקבון שמשמעותו כניעה ללחצים על חשבון נאמנות לציבור, ריקבון שמשמעותו הפיכת תשתיות חיוניות לכלי משחק אישי ואינטרסנטי, ריקבון שמשמעותו ניהול כושל שאינו מסוגל להבחין בשקרים המונחים מתחת לחוטמו. במובן הזה, פרשת עידן דוד אולי נראית במבט ראשון כבדיחה; במבט מעמיק, היא מתארת מציאות מעוררת חלחלה.