
העונש החמור ביותר עד כה לסרבן גט: 27 חודשי מאסר
משה קצבורג נמנע מזה שש שנים מליישם את הוראת בית הדין הרבני לתת גט לאשתו. העונש המירבי הוא ארבע שנות מאסר; במקרים קודמים נגזרו 15 ו-18 חודשי מאסר
משה קצבורג ירצה 27 חודשי מאסר בשל סירובו מזה שש שנים להעניק גט לאשתו, שרה תניא-אוחיון, כפי שהורה בית הדין הרבני - קובע שופט בית משפט השלום בנתניה, גיא אבנון. על פי דבריו בגזר הדין, זהו העונש החמור ביותר שהוטל עד היום על סרבן גט, בשל הפרת צו בית המשפט שנועד להגן על אדם. העונש המירבי על עבירה זו הוא ארבע שנות מאסר, ובמקרים קודמים הוטלו 15 ו-18 חודשי מאסר.
קצבורג מרצה מזה 5.5 שנים מאסר אזרחי בשל סרבנותו, בתנאים קלים משמעותית משל אסירים פליליים. אסירים במאסר אזרחי מוחזקים באגף ייעודי בבתי הכלא מעשיהו וצלמון, יכולים לעבוד בבתי הכלא, לובשים בגדים אזרחיים - ומעל הכל: יכולים להשתחרר ברגע בו יצייתו לצו שאותו הפרו. לעומת זאת, המאסר הפלילי הוא ענישה על העבירה בעבר, אם כי סביר להניח שקצבורג יזכה לשחרור מוקדם אם יעניק את הגט.
תניא-אוחיון, כיום בת 45, אמרה לאבנון שהיא כלואה בידי קצבורג מזה עשר שנים, וכשומרת מצוות - אינה יכולה ליצור קשר עם גבר אחר. היא גם דיברה על הסבל הרב של שני ילדיהם. המדינה ביקשה להטיל על קצבורג 40 חודשי מאסר, בעוד ההגנה ביקשה להסתפק ב-12-6 חודשים, תוך שהיא מציינת שמדובר באזרח זר שהמאסר קשה עליו במיוחד.
קורת רוח והנאה מהסבל המתמשך
אבנון אומר: "התנהגותו של הנאשם כלפי המתלוננת, קשה ורעה, ומלמדת על ריבוי שיקולים לחומרה. ענייננו במי שפעל, ועודנו פועל, מתוך תכנון מוקדם ושיטתי, בכוונה ובמודעות מלאה למשמעות מעשיו והשלכותיהם, מתוך מטרה לפגוע במתלוננת ולהרע לה, ואפילו מתוך קורת רוח והנאה מסבלה המתמשך ומהפגיעה האיומה שהוא מסב לה. את מעשיו אלו מבצע הנאשם במשך שנים ארוכות, כשהוא מנצל כל אפשרות כדי להפעיל מניפולציות על המתלוננת. לא למותר לציין, כי במעשיו אלו פוגע הנאשם לא רק במתלוננת, אלא אף בילדיהם המשותפים".
בפסק הדין בו הרשיע את קצבורג, אמר אבנון: "בעדותו של הנאשם לפנַי התרשמתי, בדומה לבית הדין, כי הנאשם מהלך סחור סחור בדבריו אודות האפשרות לתת גט לרעייתו. בפועל כל כוונתו למשוך את הזמן עוד ועוד, חרף (שמא דווקא בשל) הסבל הרב שהוא מסב למתלוננת, שאת מהלך חייה עצר". הוא מוסיף: "המסקנות אליהן הגיע בית הדין, הן באשר לפגיעה העצומה שהסב הנאשם (ועודנו מסב) למתלוננת כמו גם לילדיו, והן באשר לקורת הרוח שמפיק מכך הנאשם, מקובלות עלי במלואן".
אבנון קובע, כי מדובר בעבירה מתמשכת ולא חד-פעמית: "משעה שהנאשם הורשע בדין, הוא צפוי לעונש בגין ביצוע העבירה בנסיבותיה, בין השאר, בגין התמשכותה כל העת, לרבות בתקופת ניהול המשפט, עד מועד מתן גזר הדין. לא למותר להוסיף, כי הנאשם יכול היה בכל עת להפסיק את ביצוע העבירה, בדרך של קיום פסק הדין, קרי, במתן גט למתלוננת. הנאשם בחר אחרת, ועתה יישא בהשלכות מעשיו בהליך הפלילי".
אבנון מוסיף: "המפתחות לבית האסורים בשלב צו ההגבלה, היו נתונים כל העת בידיו של הנאשם. החלטתו שלא לקיים את פסק הדין, והעדפתו לשהות במאסר מאחורי סורג ובריח, כדי להימנע ממתן גט למתלוננת ולשחררה מעולו - רובצות לפתחו, ואינן מצדיקות הקלה בעונשו. אם כבר, מדובר בשיקול לחומרה, שכן הנאשם גילה על עצמו בהתנהגותו, כי מורא הדין אינו חל עליו. בהקשר זה אזכיר, כי אפילו בדברו האחרון לעונש, בחר הנאשם להקדיש את עיקר מרצו לטענות כנגד אופן ניהול ההליך בבית הדין הרבני".
לבסוף אומר אבנון, כי ראוי היה להטיל על קצבורג כשלוש שנות מאסר, אך הוא נמנע מכך בשל הצורך להחמיר בענישה בצורה מידתית. הוא גם חייב אותו לפצות את תניא-אוחיון ב-30,000 שקל. את המדינה ייצגה עו"ד שני מלול, ואת קצבורג - עו"ד עמית פרנטי.