צ׳יזקייק פקטורי (עיבוד:AI)
צ׳יזקייק פקטורי (עיבוד:AI)

המפץ הגדול והמתוק: ההצלחה המפתיעה של רשת ה-Cheesecake Factory

רשת המסעדות האמריקאית צ'יזקייק פקטורי, שהתפרסמה בזכות תפריט של כ-250 מנות ועוגות גבינה, חזרה לכבוש את לב הצרכנים והמשקיעים; המניה זינקה בכ-117% מתחילת השנה, תנועת הלקוחות גדלה ב-9.5% ברבעון השלישי והרווח התפעולי יותר מהוכפל; מה עומד מאחורי הקאמבק המפתיע, האם טיקטוק הפכה למנוע צמיחה, והאם אחרי הזינוק במניה נותר עוד מקום לעליות?

שי שוורץ |

מי מאיתנו שצפה בסדרה האמריקאית "המפץ הגדול" (The Big Bang Theory) בוודאי זוכר את פני (Penny), המלצרית שחולמת להיות שחקנית ומעבירה חלק ניכר מזמנה בעבודה במסעדת הצ׳יזקייק פקטורי (The Cheesecake Factory). עבור מיליוני צופים ברחבי העולם, הרשת הפכה לחלק בלתי נפרד מהסדרה, למרות שהסצנות במסעדה צולמו באולפן ולא בסניף אמיתי.

אלא שרשת הצ׳יזקייק פקטורי לא הייתה זקוקה לפני, שלדון ולאונרד כדי להפוך לשם מוכר בארצות הברית. במשך עשרות שנים היא בנתה לעצמה מעמד אייקוני בתרבות הצריכה האמריקאית בזכות מסעדות גדולות ומעוצבות, שירות מלא, מנות נדיבות, עשרות סוגי עוגות גבינה, ובעיקר תפריט שנראה כאילו מישהו ניסה לדחוס לתוכו את כל המנות בעולם.

בשנים האחרונות נראה היה שהקונספט הזה נהיה פחות ופחות רלוונטי. בעוד ענף המסעדנות האמריקאי אימץ תפריטים מצומצמים, הזמנות דיגיטליות ומודלים תפעוליים פשוטים יותר של רשתות מזון מהיר (בלי שירות לשולחן וגם הרבה פעמים בלי שולחן אפילו), רשת הצ׳יזקייק פקטורי נצמדה לאותו מודל מיושן של שירות מלא ומאות מנות שמוכנות ברובן על המקום במטבחי המסעדות שלה. בעלי המניות של החברה, לעומת זאת, חוו הרבה פחות יציבות מאז הנפקת החברה בשנת 1992. הם ראו מניה תנודתית מאוד, ואלו שהאמינו באחזקה לטווח ארוך היו יכולים לחשוב לפעמים שמדובר בכסף ״מת״. משקיע שנכנס למשל בתחילת שנת 2006 במחיר של 36 דולר למניה ראה בקיץ 2024 את אותו מחיר בדיוק בחשבון המסחר שלו, כך שהתשואה ההונית שלו (לא כולל דיבידנדים) הייתה אפסית באותה תקופה.

החברה נסחרת בבורסה האמריקאית תחת הסימול CAKE ולפי שווי של כ-5.5 מיליארד דולר.


בראייה רחבה יותר, מאז ש-CAKE הפכה ציבורית ועד סוף שנת 2025 התשואה הכוללת של מניית החברה (כולל דיבידנדים) פיגרה אחרי מדד ה-S&P 500 בכ-160 נקודות בסיס בשנה בממוצע. במילים פשוטות, 10 אלף דולר שהיו מושקעים ב-CAKE ביום הנפקתה היו שווים עד סוף שנת 2025 כ-180 אלף דולר, לעומת 283 אלף דולרים שאותם 10 אלף דולר היו שווים אילו היו מושקעים ב-S&P 500. אלא שמתחילת שנת 2026 נראה ש-CAKE זוכה לעדנה מחודשת, ומנייתה שעלתה מתחילת השנה בכ-117% השאירה אבק ל-S&P 500 (שהניב תשואה של 8.3% בלבד מתחילת השנה). אותם 10 אלף דולר שהזכרנו קודם היו שווים כבר 403 אלף דולר במניות CAKE, לעומת 307 אלף דולר בלבד ב-S&P 500. אנחנו רק בחודש נובמבר, אבל כרגע זאת השנה הטובה ביותר של מניית CAKE בכל 34 חייה כחברה ציבורית. השנה השנייה הכי טובה הייתה 2009 (עלייה של 114%) אבל זאת לא חוכמה גדולה כי בשנת 2008 מניית CAKE התפרקה ביחד עם כל שוק המניות, כך שהתיקון היה חד וגורף בכל השוק.

עולה השאלה מה בדיוק קורה כרגע ב-CAKE שהמניה שלה נמצאת סביב שיא כל הזמנים והחברה כולה כבר שווה מעל 5 מיליארד דולר? יצאנו לבדוק.

אם אין לחם אז תאכלו עוגות גבינה, ואם לא עוגות אז תבחרו משהו מבין 20 עמודים של תפריט

הסיפור של CAKE מתחיל הרבה לפני שנפתחה המסעדה הראשונה שלה. בשנות ה-40 של המאה שעברה אישה בשם אוולין אוברטון (Evelyn Overton) התחילה להכין ולמכור עוגות גבינה בדטרויט, מישיגן, אבל העסק הקטן התקשה להתרומם. בשנות ה-70 החליטו אוולין לעבור ביחד עם בעלה ללוס אנג׳לס, והם הקימו שם מאפייה שנועדה לספק עוגות גבינה למסעדות באזור. בני הזוג נתקלו בבעיה - בעוד אוולין הציעה מגוון רחב של עוגות גבינה בטעמים שונים, בעלי המסעדות לא ממש הבינו בשביל מה הם צריכים יותר מטעם אחד, כולה עוגת גבינה. 

העסק לא התרומם, עד שבנם של בני הזוג, דייוויד אוברטון, החליט לקחת את העסק המשפחתי לכיוון אחר. בשנת 1978, כשהוא חסר כל ניסיון בניהול מסעדות, אוברטון ג׳וניור פתח בבוורלי הילס את מסעדת צ׳יזקייק פקטורי הראשונה. הרעיון היה לאפשר ללקוחות ליהנות מארוחה מלאה, שבסיומה יוכלו לבחור מבין עוגות הגבינה של אמו. בכל זאת, לעשות כבוד לאמא אוולין.

גם התפריט המקורי היה רחוק ממה שמקובל בענף המסעדנות. במקום להתמקד בכמה מנות דגל, אוברטון הציע כבר מהיום הראשון כ-60 מנות שונות, רובן מאכלים שידע להכין בעצמו, כמו המבורגרים וקישים. אחד הסיפורים המשעשעים הוא שאי אפשר היה למצוא צ׳יפס בתפריט של המסעדה. למה? כי אוברטון לא ידע להשתמש בצ׳יפסר תעשייתי. חוסר הניסיון הזה עיצב גם את פילוסופיית המטבח של המסעדה. אוברטון רצה להציע מנות שאפשר להכין מחומרי גלם טריים, מתוך מחשבה שאם אחד הטבחים יעזוב באמצע המשמרת הוא יוכל להיכנס למטבח ולהכין אותן בעצמו.

באופן מפתיע (או שדווקא לא), הרעיון של אוברטון ג׳וניור תפס. עם השנים התרחבה הרשת ברחבי ארצות הברית, אבל בניגוד לרשתות מזון מהיר, היא מעולם לא ניסתה להפוך את המסעדות שלה לפס ייצור אחיד ופשוט. להפך. החברה בחרה להציע מגוון עצום של מנות, להכין את רובן מחומרי גלם טריים ולמקם את הסניפים במרכזי קניות ובאזורי בילוי בולטים. למעשה המנות היחידות שלא מיוצרות במסעדות הן העוגות שמגיעות משני מרכזי ייצור של החברה ומופצות למסעדות כשהן קפואות.

התפריט, שהחל בכ-60 מנות, תפח עם השנים לכ-250 פריטים, והוא מזכיר ספר קצר מאשר תפריט של מסעדה. אפשר למצוא בו כמעט הכל - המבורגרים, סטייקים, פסטות, מנות אסייתיות וסלטים, ועד מבחר בלתי נגמר של עוגות גבינה וקינוחים.

ואם הצמיחה נעצרת, תקנו צמיחה ממקום אחר

אלא שככל שהרשת גדלה והפכה למותג מוכר בכל רחבי ארצות הברית, צצה בעיה חדשה. בעוד המסעדות הקיימות המשיכו לייצר מחזורי מכירות מרשימים (של מעל 10 מיליון דולר בשנה למסעדה), האפשרויות לפתוח מסעדות חדשות הלכו והצטמצמו. בכל זאת, לא בכל עיר אמריקאית אפשר להקים מסעדת ענק עם מאות מנות בתפריט, וגם לא כל מרכז קניות מתאים לקונספט כזה. לחברה יש כיום 218 מסעדות בצפון אמריקה תחת המותג The Cheesecake Factory, והיא עצמה מעריכה את פוטנציאל הפריסה שלה בכ-300 מסעדות בלבד, עם צפי לגידול של בין 4 ל-6 מסעדות בשנה. חשוב להבין - אלה מסעדות בשירות מלא שמתפרסות על שטח שנע בין 650 ל-950 מ״ר. לשם השוואה, רשת מזון מהיר כמו מקדונלד׳ס צופה לסיים את שנת 2026 עם *תוספת* של מעל 2,000 מסעדות חדשות.



למגבלות הצמיחה האורגנית של CAKE צריך להוסיף את הסלידה הגורפת של החברה ממודל של זכיינות (Franchising) בצפון אמריקה. בכנס שהשתתפה בו החברה לאחרונה נשאל סמנכ״ל הכספים שלה מדוע CAKE אינה מאמצת מודל של זכיינות כדי להאיץ את ההתרחבות שלה. הוא השיב שהחברה רוצה לשמור על שליטה בכל היבטי הפעילות ולכן תמשיך להפעיל בעצמה את המסעדות בצפון אמריקה, וזה אומר גם לשאת בעלויות ההקמה של כל מסעדה חדשה שנעות בין 11 ל-14 מיליון דולר (תלוי בגודל המסעדה).

כדי להתמודד עם מגבלת הצמיחה הזאת, החליטה החברה לחפש אפיקי צמיחה חדשים. בשנת 2019 ביצעה CAKE את הרכישה הגדולה בתולדותיה, כאשר רכשה את רשת המסעדות האיטלקיות North Italia ואת הפעילות של קבוצת  Fox Restaurant Concepts(או בקיצור FRC) בעסקה בהיקף כולל של כ-353 מיליון דולר. הרכישה העניקה לה דריסת רגל בשוק המסעדות האמריקאי באמצעות מותגים חדשים יותר, ובראשם North Italia המתמחה באוכל איטלקי ו-Flower Child המציע אוכל טרי ובריא יחסית, עם דגש על סלטים, קערות (Bowls) ומנות המבוססות על ירקות (קונספט שמזכיר את Sweetgreen, למי שמכיר).

הרעיון מאחורי העסקה היה שבמקום לנסות ולפתוח עוד ועוד מסעדות תחת המותג הוותיק The Cheesecake Factory, החברה תוכל להשתמש בניסיון שצברה במשך עשרות שנים בניהול מסעדות כדי לפתח בהדרגה מותגים צעירים יותר.

המסעדות המכניסות ביותר בענף

אחרי כל הסיפור על מאות מנות, מטבחים מורכבים ורכישות של רשתות מסעדות אחרות, הגיע הזמן לדבר קצת על מספרים, ונתמקד תחילה במותג הליבה של החברה המהווה יותר מ-70% מהכנסותיה – מסעדות ה-Cheesecake Factory. כאן מתגלה אחת התופעות המעניינות, שלמרות התפריט העצום והמודל התפעולי המסובך, המסעדות הללו הן מכונות מכירה משומנות. בשנת 2025 הסתכמו המכירות השנתיות הממוצעות (AUV) של מסעדת צ׳יזקייק פקטורי בכ-12.4 מיליון דולר. כדי להבין עד כמה מדובר במספר מרשים, צריך להסתכל על שני גרפים שגם מצורפים פה למטה. בגרף הראשון אפשר לראות היכן נמצאות הרשתות המתחרות של CAKE. החברה מובילה בפער על מתחרותיה, וזאת למרות שהחשבון הממוצע לסועד אצלה (32 דולר) הוא לא הכי גבוה מבין המתחרות, כפי שניתן לראות בגרף התחתון יותר.

אלא שמאחורי הנתון המרשים הסתתרה בעיה של צמיחה. בשנת 2019, עוד לפני מגפת הקורונה, מכרה מסעדה ממוצעת של הרשת בכ-10.7 מיליון דולר בשנה. שש שנים לאחר מכן הגיע הנתון לכ-12.4 מיליון דולר, עלייה מצטברת של כ-16% בלבד (2.5% בשנה). בהתחשב בכך שהרשת העלתה מחירים בכ-34% באותה תקופה, קשה לראות בכך נתון מרשים במיוחד. במילים אחרות, CAKE המשיכה לגבות יותר כסף מהלקוחות שלה, אבל מספר הלקוחות שהגיעו למסעדות הלך וירד, ואלו שכן הגיעו בחרו במוצרים זולים יותר בתפריט. עבור רשת מסעדות, זאת מגמה שקשה להמשיך איתה לאורך זמן.

ואז הגיעה שנת 2026.

  המפץ הגדול של רשת הצ׳יזקייק פקטורי

השינוי החל להסתמן בתחילת 2026. ברבעון הראשון תנועת הלקוחות עוד ירדה ב-1.4%, אך ברבעון השני כבר נרשמה עלייה של 2.7%. ברבעון השלישי הגיעה הקפיצה הגדולה כאשר תנועת הלקוחות זינקה ב-9.5%. יחד עם העלאות מחירים של 2.4% ושיפור של 3.3% בתמהיל המכירות, הציגה הרשת צמיחה חריגה של 15.2% במכירות במסעדות זהות (Comparable Sales). מדובר בנתון כמעט דמיוני בתנאי השוק הנוכחיים, שבהם הצרכן האמריקאי מתמודד עם יוקר מחיה ורשתות מסעדות רבות מתקשות להגדיל את תנועת הלקוחות אליהן.

כדי להבין עד כמה הביצועים חריגים, נציין שתנועת הלקוחות בצ׳יזקייק פקטורי צמחה ברבעון השלישי בכ-9.4 נקודות אחוז יותר ממדד המסעדות של Black Box Intelligence בקטגוריית המסעדות בשירות מלא (Casual Dining), אליה CAKE משתייכת. במילים אחרות, בזמן שמתחרות רבות נאבקות על כל לקוח, צ׳יזקייק פקטורי הצליחה למשוך אליה סועדים בקצב יוצא דופן.

על פי תחזית החברה, את שנת 2026 היא צפויה לסיים עם מכירות ממוצעות למסעדה בהיקף של כ-13.4 מיליון דולר, זינוק של כ-8% בתוך שנה אחת בלבד.

התוצאה ניכרה היטב גם בדוחות הכספיים. הכנסות החברה זינקו בכ-14% ברבעון האחרון לכ-1.03 מיליארד דולר, אבל חשוב מכך, הרווח התפעולי יותר מהוכפל והגיע לכ-75 מיליון דולר, בעוד שה-EBITDA צמח בכ-60%. זה בדיוק המקום שבו נכנס לתמונה המינוף התפעולי של החברה. למסעדה קיימת יש הוצאות קבועות משמעותיות, החל משכר דירה ועד לשכר מנהלים ותחזוקת התשתיות. כאשר מספר הסועדים גדל, ההכנסות הנוספות אינן מחייבות גידול זהה בכל סעיפי ההוצאות. התוצאה היא שחלק גדול יותר מכל דולר נוסף במכירות יכול להתגלגל לשורת הרווח, כך שהרווחיות צומחת בקצב מהיר בהרבה מההכנסות.

בנקודה הזאת מתעוררת השאלה המעניינת באמת - מה גרם לאמריקאים לחזור בהמוניהם למסעדות של צ׳יזקייק פקטורי, דווקא בתקופה שבה רשתות אחרות מתקשות למלא את השולחנות?

אפקט הרשת

כמו בהרבה טרנדים של השנים האחרונות, הרשתות החברתיות ככל הנראה שיחקו תפקיד משמעותי מאוד בסיפור הצמיחה המחודש של CAKE. בשנים האחרונות החברה החלה להשקיע יותר בשיווק דיגיטלי, בשיתופי פעולה עם יוצרי תוכן ובחיזוק הנוכחות שלה ברשתות כמו טיקטוק ואינסטגרם.

התפריט העצום, המנות הגדולות ועוגות הגבינה הפוטוגניות, שבעבר נראו לחלק מהצרכנים כמו שרידים של תרבות המסעדנות האמריקאית הישנה, הפכו פתאום לחומר גלם מצוין לסרטונים ויראליים שרצים ברשתות החברתיות. במקביל, החברה הרחיבה את פעילות תוכנית הנאמנות Cheesecake Rewards וניסתה להפוך את החשיפה הדיגיטלית לביקורים חוזרים במסעדות. גם המספרים מעידים על שינוי בסדר העדיפויות של החברה. הוצאות הפרסום של החברה עלו מכ-10.6 מיליון דולר בשנת 2019 לכ-44.3 מיליון דולר בשנת 2025, יותר מפי ארבעה בתוך שש שנים במונחים אבסולוטיים, ופי 3 במונחים יחסיים לסך ההכנסות של החברה.

הנהלתה של CAKE מייחסת חלק מהשיפור בתנועת הלקוחות למעורבות הגוברת ברשתות החברתיות ולפעילות השיווקית, אם כי עדיין מוקדם לקבוע כמה מהלקוחות החדשים יהפכו ללקוחות קבועים. אחרי הכול, סרטון ויראלי יכול למלא מסעדה בסוף שבוע אחד, אבל כדי להצדיק את הזינוק במחיר המניה, CAKE תצטרך להוכיח שהלקוחות ממשיכים להגיע גם בעתיד.

האם סיפור ההצלחה יכול להימשך?

גם אם CAKE תצליח לשמר את המומנטום המרשים של 2026, היא עדיין תצטרך להתמודד עם בעיה מהותית שיש לה, והיא שמספר מסעדות הדגל החדשות שהיא יכולה לפתוח בארצות הברית מוגבל יחסית. כפי שראינו קודם, החברה מעריכה את פוטנציאל הפריסה של המותג בכ-300 מסעדות בלבד, לעומת 218 מסעדות שהיא מפעילה כיום בצפון אמריקה. גם אם הביקוש יישאר חזק, קשה לבנות סיפור צמיחה ארוך טווח על פתיחת ארבע עד שש מסעדות חדשות בשנה. שש מסעדות חדשות בשנה, עם נניח אפילו 14 מיליון דולר הכנסות מכל אחת מהן בשנה (במצב של Steady-State), פירושן תוספת של 84 מיליון דולר להכנסות החברה. שולי הרווח התפעולי מהמסעדות עמד על ממוצע של כ-12% בעשור האחרון. כלומר מדובר בתוספת של כ-10 מיליון דולר לרווח התפעולי, גידול של כ-4% בלבד לרווח התפעולי הכולל של החברה ב-12 החודשים האחרונים. כמו שאתם מבינים, לא מדובר בשיעור צמיחה מדהים במיוחד.

כאן חוזרים לתמונה המותגים הנוספים שרכשה החברה בשנים האחרונות, ובעיקר North Italia ו-Flower Child. בניגוד לצ׳יזקייק פקטורי, מדובר במותגים צעירים יותר, שעדיין רחוקים ממיצוי פוטנציאל הפריסה שלהם. מבחינת ההנהלה, הרעיון הוא לנצל את הניסיון התפעולי, התשתיות והמשאבים של הקבוצה כדי להפוך אותם בהדרגה מרשתות אזוריות למותגים בעלי נוכחות ארצית. לחברה יש כיום 52 סניפים של North Italia ו-47 סניפים של Flower Child, והשאיפה של ההנהלה היא להגיע ל-200 סניפים של הרשת האיטלקית ול-700 סניפים של רשת המזון הבריא. אבל זה גם כנראה הנעלם הגדול ביותר בסיפור הצמיחה של CAKE.

עם North Italia זה בינתיים לא כל כך עובד לה. למרות גידול מרשים בהיקף ההכנסות של הרשת (הכניסה 369 מיליון דולר ב-12 החודשים האחרונים), שיעור הרווח התפעולי של הרשת האיטלקית נמצא במגמת שחיקה כבר כמה שנים, ועומד כרגע על כ-4.3% בלבד, כאשר המכירות ממסעדות זהות במגמה שלילית כבר כמעט שנתיים בעיקר בגלל ירידה בכמות הסועדים שמגיעה (כלומר הגידול בהכנסות של הרשת הזאת נובע בעיקר מפתיחה של מסעדות חדשות ולא משיפור במסעדות הקיימות). 

כל היקף הפעילות של North Italia הוא עדיין קטן ביחס לכלל פעילותה של CAKE (כ-10%), כך שהוא לא מאוד מורגש בדוח רווח והפסד של החברה. כמו שאתם מבינים, קשה לבנות על הרשת הזאת כרגע בתור מנוע צמיחה רווחי. כאשר North Italia נרכשה בשנת 2019 לפי מכפיל של 1.2 על המכירות שלה הציפיות ממנה היו גבוהות מאוד (ולראייה מכפיל המכירות הנדיב). בינתיים קשה לומר שהרשת עמדה בהן.

החברה מבססת חלק ניכר מתחזיות הצמיחה שלה על רשת Flower Child, שנרכשה ביחד עם North Italia. למרות שהחברה לא מדווחת את תוצאותיה של Flower Child בתור מגזר נפרד, קצת פירוק והרכבה של הדוחות הכספיים מגלים שהרשת רשמה צמיחה אורגנית חיובית של כ-5% בשנת 2025, עם האצה בשנת 2026 כבר ליותר מ-10%. הכנסותיה של הרשת בשנת 2025 עמדו על 185 מיליון דולר, ואת הרבעון השלישי של 2026 היא סיימה עם הכנסות של כ-56 מיליון דולר (כלומר קצב שנתי של 224 מיליון דולר). גידול כזה הוא כבר הרבה יותר איכותי, כי הוא לא נובע רק מפתיחה של סניפים חדשים. בנוסף, הנהלת החברה חשפה בשיחת המשקיעים האחרונה ששיעור הרווח התפעולי (ברמת המסעדה) של הרשת הזאת חצה ברבעון האחרון את רף ה-20%, שזה נתון גבוה יותר אפילו מזה של מותג הליבה צ׳יזקייק פקטורי (שעמד על כ-18.7%). חשוב להדגיש - הרשת הזאת עדיין מהווה חלק קטן מאוד (פחות מ-5%) מההכנסות של CAKE, אבל היא דווקא מספקת לא מעט אופטימיות לגבי עתידה, וזה גם משתקף היטב בשקף שהחברה סיפקה לאחרונה לגבי פוטנציאל הצמיחה שלה.

לחברה יש 12 מותגי מסעדות נוספים תחת קבוצת FRC, אבל הם הרבה יותר קטנים מבחינת מספר הסניפים שלהם (רובם עם סניף אחד, והמותג הגדול ביותר עם 19 סניפים). הם אומנם מהווים 10% מכלל ההכנסות של CAKE (כ-398 מיליון דולר) אבל חוסר הבשלות שלהם (לצד החיסרון לקוטן) מאוד ניכר עם שולי רווח תפעולי שמתקרבים לאפס. המותגים הללו בעיקר מהווים סוג של מעבדת ניסויים של CAKE במטרה לנסות ולמצוא מנועי צמיחה חדשים בעתיד, אבל קשה לשים את האצבע על מותג מביניהם שבוודאות יזיז את המחט בעתיד.

לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה?

אחרי עלייה של כ-117% במחיר המניה מתחילת השנה, קשה להתעלם מהשאלה האם המשקיעים כבר מתמחרים את המשך ההצלחה של CAKE. החברה נסחרת כיום לפי שווי שוק של כ-5.5 מיליארד דולר ובמכפיל רווח עתידי של כ-21.7, לעומת מכפיל חציוני של כ-12.5 בחמש השנים האחרונות. למעשה, כפי שניתן לראות בגרף שלמטה, מדובר בסביבת תמחור גבוהה מאוד בראייה היסטורית. המשמעות היא שהזינוק במחיר המניה אינו נובע רק מהשיפור בתוצאות העסקיות, אלא גם מהנכונות של המשקיעים לשלם יותר על כל דולר של רווח צפוי. אפשר להבין את ההתלהבות לנוכח ההתאוששות המרשימה של מותג הליבה ופוטנציאל הצמיחה של רשת Flower Child, אבל התמחור הנוכחי גם משאיר פחות מקום לאכזבות. החברה עצמה מעריכה שבטווח הארוך הכנסותיה יצמחו בכ-7% עד 8% בשנה, בעוד שהצמיחה במכירות במסעדות זהות תעמוד על 1% עד 2% בלבד. לכן, השאלה הגדולה היא האם CAKE תצליח לתרגם את ההתאוששות הנוכחית לצמיחה עקבית ברווחים, גם לאחר שהזינוק החריג בתנועת הלקוחות יתמתן.

בסופו של דבר, הסיפור של CAKE הוא תזכורת לכך שגם בעסק ותיק, שנראה כאילו לא השתנה כבר עשרות שנים, אפשר למצוא הפתעות. דווקא התפריט האינסופי, המנות המוגזמות והמסעדות הענקיות, שנראו עד לא מזמן כמו שרידים היסטוריים, הפכו שוב למוקד משיכה עבור הצרכן האמריקאי. עם זאת, בעוד שהחברה הצליחה להפתיע את המשקיעים לאחרונה, מחיר המניה כבר משקף ציפיות גבוהות להמשך הדרך. כדי להצדיק אותן, החברה תצטרך להוכיח שהלקוחות החדשים לא הגיעו רק בעקבות סרטון בטיקטוק, ושמותגים כמו Flower Child מסוגלים להפוך מעסק קטן ומבטיח למנוע צמיחה משמעותי.

גילוי נאות: לכותב אין עניין במניות המוזכרות לעיל. האמור בטור משקף את דעתו האישית של הכותב ומובא למטרות מידע וניתוח בלבד. אין באמור משום ייעוץ השקעות, המלצה או תחליף לייעוץ המתחשב בנתוניו ובצרכיו האישיים של כל אדם.

 

 

 

 


הוספת תגובה

תגובות לכתבה:

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה