
כאשר העסקת הנגר הופכת לבדיחת קרש
מיקור חוץ אמיתי הוא דרך מומלצת לניהול מקצועי ויעיל. אבל כאשר הוא פיקטיבי - כפי שעשה משרד הביטחון במשך שנים ארוכות - הוא פוגע בעובדים ומזיק למעסיקים
עובד מועסק במשך שנים באותו מקום עבודה, כתף אל כתף עם עובדים אחרים, בהבדל קטן אחד - הוא מועסק רשמית על ידי מעסיק אחר, שמתחלף באופן תדיר. מבנה העסקה שכזה הוא נפוץ למדי, לרבות תחת שירות המדינה (בכובעו כמעסיק), אלא שלאחרונה, ולא בפעם הראשונה, מתח בית הדין לעבודה ביקורת חריפה על סוג התקשרות כזה, והציב קווים אדומים וכללי התנהלות שראוי לכל מעסיק להכיר.
משרד הביטחון העסיק נגר במשך 12 שנים ב"מיקור חוץ" פיקטיבי
מיקור חוץ אותנטי הוא מצב שבו ארגון מעביר פונקציה מסוימת לארגון אחר, חיצוני, אשר מתמחה בביצועה. קבלן השירותים אינו מספק עובדים לארגון המזמין, אלא לוקח על עצמו לספק שירות ספציפי. שימוש במיקור חוץ מאפשר לארגונים להתמקד בפעילותם, להיעזר במומחיות חיצונית ולפעול בגמישות. כך למשל, יכול ארגון להיעזר בשירותים שאינם מהווים חלק מליבת עסקיו, כגון ניקיון, שמירה, עיצוב גרפי או שירותי תכנות. חלוקה כזו מהווה חלק לגיטימי ואף חיוני מהכלכלה המודרנית ומאפשרת התמקצעות, התפתחות וגמישות לארגונים ומכאן לכלכלה כולה.
הבעיה מתחילה כאשר קבלן השירותים אינו מספק שירות חיצוני אמיתי, אלא משמש בעיקר צינור להעסקת עובדים שהמזמין מנהל בפועל. מצב כזה מייצר לעיתים קרובות ניצול של עובדים, וחשיפה משפטית למזמין.
נסים ברנס עובד כנגר בנגריית משרד הביטחון מאז 2014. במהלך תקופת עבודתו הוא לא הועסק ישירות על ידי מדינת ישראל אלא באמצעות ארבע חברות שונות שהתחלפו, בעוד שהוא נשאר באותו תפקיד ונוהל על ידי מנהל הנגרייה, שהינו עובד מדינה. ברנס התקבל לעבודה ונוהל באופן שוטף על ידי עובד משרד הבטחון והקשר שלו למעסיק הפורמלי שלו (שהתחלף מעת לעת) היה רופף ביותר וטכני לחלוטין. בית הדין לעבודה קבע שמתכונת ההעסקה לא הייתה אותנטית או לגיטימית, והכיר בברנס כעובד מדינה החל מתחילת עבודתו.
למנוע ניצול עובדים וחשיפה משפטית
מקרים כעניינו של ברנס הופכים נפוצים למדי ומעלים שאלה לגבי האופן הנכון להתקשרות עם חברות שירותים באופן שימנע ניצול עובדים, כמו גם חשיפה משפטית פוטנציאלית לחברה המזמינה. חשוב לדעת שהבחינה האם מדובר בהתקשרות אותנטית ולגיטימית עם חברת שירותים או העסקה במסווה של הסכם שירותים, היא בחינה מהותית. זו כוללת שורה של שאלות, כמו מי גייס את העובד, מי מנהל אותו, האם העובד נשאר בתפקידו כשספקים מתחלפים, האם זכויות העובד נפגעות בשל העובדה שהועסק על ידי חברת שירותים ולא על ידי המזמין ועוד. כל אחד מהמבחנים חשוב, והבחינה נעשית על פי מכלול הנסיבות ולא על פי קיומו של מבחן יחיד.
הבעיה מחמירה כאשר מתברר שהתופעה רווחת דווקא בהתקשרויות של המדינה, כאשר המסר למעסיקים פרטיים הוא בעייתי. בפסק הדין בעניין ברנס ציין בית הדין, כי מתכונת של מיקור חוץ תוך עקיפת הוראות החוק וניצול עובדים היא תופעה רווחת בשירות המדינה, ואף ציין פסקי דין נוספים שעסקו בנושא.
בין אם בשירות הציבורי ובין אם במגזר הפרטי, לעיתים קרובות סוג כזה של התקשרות מתחיל בתום לב, מתוך צורך אמיתי, חוסר בתקני כוח אדם (בפרט בארגונים ממוסדים כמו שירות המדינה), סוגיות מיסוי, או צורך עסקי של חסכון בעלויות. אבל המציאות מראה שהתוצאה הסופית היא, לעיתים קרובות, חשיפה משפטית משמעותית למעסיק, פגיעה במוניטין, ואף תשלום רטרואקטיבי בסכומים משמעותיים; ומהצד השני - תסכול, עלבון ופגיעה כלכלית לעובדים.
מומלץ, אם כן, לבחון באופן תקופתי את הסכמי השירותים הקיימים והפוטנציאליים בארגון, את אופן העבודה בפועל בכל אחת מן ההתקשרויות, את המבחנים השונים שהציב בית הדין לעבודה ואת האחריות שנוטל על עצמו קבלן השירותים, להבין מהו הצורך האמיתי בהתקשרות כזו, להעריך את החשיפה בכל ההיבטים הרלוונטיים, ולוודא שמדובר בשירות נדרש ולא בהעסקה מוסווית.
- משרד הביטחון העסיק נגר במשך 12 שנים ב"מיקור חוץ" פיקטיבי
- מיקור חוץ למחשוב: איך עסק קטן חוסך בעלויות ומקבל צוות שלם
עו"ד אורי טורקיה-שלס, שותפה וראש תחום דיני העבודה במשרד ERM אפשטיין-רוזנבלום-מעוז (צילום: תמי בר-שלום)