התעמרות בעבודה
צילום: אילוסטרציה freepik

עוזבים בגלל עמיתים עוינים: מתי ההתפטרות שווה פיצויי פיטורים?

החוק בישראל לא מחייב לנמק התפטרות, אבל מי שעוזב בשקט עלול לוותר על זכויות. מה כדאי לומר למנהל, מתי, ולמה עדיף לא לסגור חשבונות עם הקולגות בשיחת הפרידה
בן פלמון |

חמישה אנשים במשרד, ואחד מהם הוא תמיד זה שלא מזמינים לקפה. אחרי שנה של יחס קר ולפעמים עוין מצד העמיתים, ההחלטה לעזוב כבר התקבלה. נשארה שאלה אחת: לספר לקולגות ולבוס מה באמת גרם לעזיבה?

בסקר של גאלופ בקרב כ-700 אמריקאים שעזבו עבודה מרצונם, 42% אמרו שהמנהל או הארגון יכלו למנוע את העזיבה. יותר משליש לא דיברו עם אף אחד לפני שהחליטו, ומי שכן דיבר פנה בדרך כלל לעמית ולא למנהל הישיר. בהרבה מקרים המנהל שומע על הבעיה ביום שבו מכתב ההתפטרות כבר מונח על השולחן.

בישראל אין חובה לנמק התפטרות. חוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות דורש לתת התראה מראש, ומספר הימים נקבע לפי הוותק, עד חודש מלא לעובד במשכורת חודשית אחרי שנת עבודה. מה שנאמר בשיחת העזיבה הוא החלטה של העובד.

הידעת?מי צריך להוכיח את ההרעה?
בתביעה לפי סעיף 11 העובד הוא שצריך להראות שהייתה הרעה ממשית או נסיבות קשות, שהן הסיבה להתפטרות, ושנתן למעסיק הזדמנות לתקן. בית הדין לעבודה בתל אביב קבע בעבר שהרעה צפויה, שעוד לא קרתה בפועל, אינה מזכה בפיצויים.

ובכל זאת, יש סיבה טובה לדבר לפני שעוזבים. סעיף 11 לחוק פיצויי פיטורים קובע שמי שמתפטר בגלל הרעה מוחשית בתנאי העבודה, או בנסיבות שבהן אי אפשר לדרוש ממנו להמשיך, זכאי לפיצויים כאילו פוטר: משכורת חודשית על כל שנת ותק. בתי הדין לעבודה דורשים בדרך כלל שהעובד יתריע קודם בפני המעסיק על הבעיה ועל הכוונה לעזוב, וייתן לו הזדמנות לתקן. מי שעוזב בלי לומר מילה מחליש מאוד את הטענה הזו בהמשך.

יחס פוגעני של עמיתים הוא שטח אפור יותר. הצעת חוק למניעת התעמרות בעבודה עברה קריאה טרומית ב-2015 ונתקעה מאז. בתי דין אזוריים פסקו פיצויים על התעמרות בכל זאת, מכוח חובת תום הלב של המעסיק, אבל הרף גבוה: התנהגות משפילה שחוזרת על עצמה, עם ראיות ברורות. התביעה מוגשת נגד המעסיק, שאחראי לסביבת העבודה, ולא נגד העמיתים עצמם. חיכוך יומיומי וקרירות במטבחון כנראה לא יעברו את הרף.

הידעת?עוזבים מיד, בלי הודעה מוקדמת?
בדרך כלל מתפטר שלא נתן הודעה מוקדמת עלול לחוב למעסיק את שכר הימים החסרים. בפסיקה נקבע שעובד שעוזב בגלל הרעה מוחשית בתנאיו אינו חייב בתמורת הודעה מוקדמת, אבל ההכרעה תלויה בנסיבות של כל מקרה.

מול הקולגות, שיחת פרידה שמטיחה בהם האשמות לא תשנה הרבה ועלולה לעלות ביוקר בשוק עבודה ישראלי קטן, שבו המלצה מגיעה לפעמים בטלפון אחד. מול המנהל או משאבי אנוש המצב הפוך: שיחה עניינית, עם דוגמאות מוחשיות ובלי תארים, נותנת לארגון סיכוי לתקן ויוצרת תיעוד למקרה שהעניין יגיע לבית הדין. עדיף לקיים אותה לפני מכתב ההתפטרות ולא בשיחת העזיבה, ולשלוח אחריה סיכום קצר במייל.

כדאי גם לבדוק מה באמת דוחף החוצה. לא כל רצון לעזוב בגלל עמיתים נובע מיחס עוין, ולפעמים הוא מתחיל בקנאה בקולגה שקיבל את הקידום. במקרה כזה החלפת מקום עבודה עשויה להעביר את אותה תחושה למשרד הבא.

לפי אותו סקר, 45% מהעוזבים לא שוחחו עם אף מנהל על שביעות הרצון שלהם בשלושת החודשים שלפני העזיבה. מעסיק שרוצה לשמור על עובדים טובים יכול להתחיל בשיחה הזו, לפני שהיא מגיעה בצורת מכתב.

הוספת תגובה

תגובות לכתבה:

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה