כבר לא צריך ששוטר יעצור אתכם: מהפכת דוחות המהירות יוצאת לדרך

מי שרגיל להאט כשהוא רואה ניידת בשוליים צריך להתרגל למציאות אחרת. משטרת ישראל מתחילה להשתמש בדור חדש של אמצעי אכיפה שמקטין מאוד את הצורך לעצור נהגים בזמן אמת, ובפועל מאפשר לשוטר לעמוד בנקודה אחת, למדוד רכב אחר רכב ולשלוח את הדוחות לאחר מכן. השינוי הראשון כבר נמצא בכבישים: אקדח לייזר חדש שמודד את מהירות הנסיעה וגם מצלם את הרכב. בפועל - בניגוד לממל"ז הישן, השוטר כבר לא חייב לצאת אחרי הנהג, לשמור איתו על קשר עין ולעצור אותו בצד. הוא יכול למדוד, לצלם ולהמשיך לרכב הבא. במקביל המשטרה מורידה בחלק מהכבישים את ספי האכיפה של מצלמות א'-3, המצלמות הכתומות הוותיקות ימשיכו לפעול לפחות עד 2029, ובהמשך מתוכננת מערכת של מצלמות שתמדוד מהירות ממוצעת לאורך קטע כביש שלם. עבור הנהגים זה שינוי גדול יותר ממה שנראה במבט ראשון: מספר המקומות שבהם אפשר לאכוף גדל, מספר הדוחות ששוטר בודד יכול לייצר עולה משמעותית, וההנחה ש"אם לא עצרו אותי כנראה שלא נתפסתי" כבר פחות רלוונטית.

השוטר נשאר במקום, הדוח נוסע אליכם

הממל"ז החדש מבוסס על אותו רעיון שהמשטרה משתמשת בו כבר שנים. השוטר מכוון קרן לייזר לעבר הרכב, המכשיר מודד את המרחק ואת השינוי בו ומחשב את מהירות הנסיעה. ההבדל הגדול נמצא במצלמה שמחוברת למכשיר. עד היום אחת המגבלות הגדולות של אקדחי הלייזר היתה דווקא מה שקורה אחרי המדידה: השוטר היה צריך לזהות את הרכב, לצאת בעקבותיו, לשמור עליו בקשר עין ולעצור את הנהג. אם הרכב התרחק או שהשוטר איבד אותו, נוצרה בעיה ראייתית.

כעת האירוע מצולם. המערכת מתעדת את הרכב שנמדד, ולכן אפשר להפיק את הדוח גם בלי שהנהג יפגוש את השוטר. למשטרה זה שינוי עצום. במקום להשקיע דקות ארוכות בכל נהג - מדידה, יציאה לדרך, עצירה, בדיקת מסמכים ורישום הדוח - אפשר למדוד רכב אחרי רכב.

זה גם פותח למשטרה מקומות שבהם היה קשה יותר לאכוף בעבר. שוטר עם ממל"ז ישן היה צריך לבחור מקום שממנו יוכל גם למדוד וגם לצאת בבטחה אחרי הרכב. עם המכשיר המצלם אפשר לאכוף גם ממקומות שבהם אין אפשרות מעשית לעצור את הנהג מיד לאחר מכן, למשל נקודות מסוימות מעל הכביש או בצד הדרך.

יש עדיין מגבלות. מדובר במכשיר לייזר שדורש הפעלה מסודרת, בדיקות וכיול, ויש תנאי מזג אוויר שבהם השימוש בו מוגבל. גם הצילום עצמו לא פותר הכל: אם בתמונה מופיעים כמה כלי רכב באופן שיוצר ספק לגבי הרכב שנמדד, אפשר לערער על הדוח. טווח הצילום של המערכת גם מוגבל יחסית ואינו מאפשר לשוטר לצלם רכב ממרחק של קילומטרים.

לצד הממל"ז החדש ממשיכה המשטרה להשתמש באמצעים הוותיקים. מערכת "דבורה", שמותקנת על ניידות ואופנועים, מבוססת על רדאר ומסוגלת למדוד מהירות גם כאשר הניידת עצמה נמצאת בתנועה. היתרון שלה הוא טווח גדול, אבל היא מתאימה בעיקר לכבישים שבהם ניתן לזהות בבירור איזה רכב נמדד ולכן פחות מתאימה לכבישים עמוסים ורבי נתיבים.

כבר מאות אלפי דוחות - וזה עוד לפני המערכות החדשות

המספרים מסבירים למה השינוי משמעותי. מצלמות א'-3 הוותיקות, שנמצאות בצדי כבישים ובצמתים, ייצרו השנה כבר מאות אלפי דוחות. במחצית הראשונה של השנה לבדה נרשמו יותר מ-270 אלף דוחות באמצעות המערכת, ובהמשך המספר כבר התקרב ל-280 אלף. למרות הדיון הארוך סביב החלפתן, המשטרה התקשרה להמשך התחזוקה של המערך עד אמצע 2029, כך שהמצלמות הכתומות לא עומדות להיעלם.

לאחרונה חל גם שינוי במדיניות האכיפה שלהן, כאשר בחלק מהמיקומים ניתן להפעיל את המצלמות בחריגות מהירות נמוכות יותר מאלה שנאכפו בעבר. חשוב להפריד בין המהירות המותרת בחוק לבין הרף שבו המשטרה מחליטה בפועל להפיק דוח: המהירות המותרת אינה משתנה, אבל מרווח האכיפה שמעליה יכול להשתנות.

מי שמקבל דוח ורוצה לערער צריך לדעת שהשעון מתחיל לרוץ מרגע המסירה. יש 30 יום להגיש בקשה לביטול לתובע המשטרתי, ואם הבקשה נדחתה - עוד 30 יום לבקש להישפט. מי שלא עשה כלום בתוך התקופה הזאת, הקנס נכנס לתוקף והנקודות נרשמות.

וזה יכול להיות יקר. בדרך עירונית, חריגה של עד 20 קמ"ש מעל המותר גוררת כיום קנס של 250 שקל ללא נקודות; חריגה של 21-30 קמ"ש כבר גוררת 750 שקל ו-8 נקודות, וחריגה של 31-40 קמ"ש גוררת 1,500 שקל ו-10 נקודות. מעל 40 קמ"ש מעבר למהירות המותרת בעיר מגיעים כבר להזמנה לדין. בכביש בין-עירוני המדרגות מעט גבוהות יותר: עד 25 קמ"ש מעל המותר - 250 שקל, 26-40 קמ"ש - 750 שקל ו-8 נקודות, 41-50 קמ"ש - 1,500 שקל ו-10 נקודות, ומעבר לכך הנהג מוזמן לבית משפט.

השלב הבא עשוי לשנות עוד יותר את הרגלי הנהיגה. המשטרה כבר פרסמה מכרז למערכת שתמדוד מהירות ממוצעת לאורך מקטע כביש. במקום מצלמה שמודדת את הנהג בנקודה אחת, המערכת מזהה את לוחית הרישוי בכניסה למקטע ושוב ביציאה ממנו. המרחק ידוע והמערכת יודעת כמה זמן לקח לרכב לעבור אותו, ולכן היא יכולה לחשב את המהירות הממוצעת.

המשמעות היא שהאטה של כמה מאות מטרים לפני מצלמה ואז האצה מחדש לא עוזרת במקטע כזה. נהג שיעבור, למשל, קטע של 10 קילומטרים בזמן שמתאים למהירות ממוצעת של 120 קמ"ש בכביש שבו מותר לנסוע 90, יוכל להיתפס גם אם חלף על פני כל אחת משתי המצלמות במהירות חוקית. המערכת עדיין אינה פרוסה באופן רחב בישראל, אבל הכיוון ברור: האכיפה עוברת בהדרגה משוטר שתופס נהג אחד בכל פעם למערכות שיכולות לתעד אלפי כלי רכב בלי לעצור אף אחד מהם.