אג"ח של גוגל ב-7.2% או השקעה במניית גוגל?

יש למשקיע אפשרות לבחור בין שתי דרכים להשקיע באותה חברה. הראשונה היא לקנות אג"ח של אלפאבית האמא של גוגל שמציעה תשואה של עד כ-7.2%. השנייה היא לקנות את המניה. באג"ח הוא יודע מה יקבל אם יחזיק אותה עד הפדיון והחברה תשלם את החוב. במניה אין מספר כזה. היא יכולה לעלות 20% בשנה, לרדת 30%, או לדשדש במשך תקופה ארוכה.

על פניו, 7.2% נשמע מצוין. במיוחד כשהחברה שמאחורי החוב היא אלפאבית, אחת החברות החזקות בעולם מבחינה פיננסית, עם דירוג אשראי גבוה, עסק שמייצר עשרות מיליארדי דולרים ותזרים עצום.

אבל צריך לדייק: התשואה של כ-7.2% הופיעה בסדרת אג"ח של אלפאבית בדולר אוסטרלי, בעיקר בקצה הארוך של העקום (אג"ח לטווח ארוך). באג"ח הדולריות של אלפאבית התשואות נמוכות יותר, בהתאם לאורך הסדרה כשהארוכות מגיעות לתשואה דולרית של 6.5%-7%.

אז מה עדיף? הנתונים על ניירות הערך של גוגל מבטאים את מה שקורה כיום בשווקים. במשך שנים משקיעים כמעט נאלצו ללכת למניות אם רצו תשואה משמעותית. אג"ח ממשלתית נתנה 1%-3%, ואג"ח של חברה חזקה נתנה מעט יותר. היום אפשר לקבל יותר מ-5% באג"ח ממשלת ארה"ב הארוכה, ובאג"ח קונצרניות איכותיות יותר וככל שהחברה פחות חזקה התשואה עולה. אתם יכולים למצוא חברות טובות ומדורגות פיננסית סביר בתשואה של 8% ומעלה.

אז למה לקנות מניית גוגל אם אפשר לקבל 6%-7% באג"ח שלה?

הסיבה היא שהאג"ח והמניה מוכרות שני דברים שונים לגמרי. באג"ח החברה חייבת למשקיע סכום מוגדר. יש ריבית, יש מועד פדיון ויש קדימות לבעלי החוב על פני בעלי המניות. אם אלפאבית ממשיכה להיות חברה חזקה ומשלמת בזמן, המשקיע יודע פחות או יותר מה תהיה התוצאה שלו.

אבל שם גם נמצא הגבול. אם גוגל קלאוד תצמח ב-50%, ג'מיני יהפוך למוצר ענק והרווחים של החברה יכפילו את עצמם בתוך שלוש שנים, בעל האג"ח עדיין יקבל את מה שהובטח לו. הוא לא מקבל נתח נוסף מההצלחה.

במניה המצב הפוך. אין תשואה מובטחת, אבל המשקיע הוא בעלים של חלק מהחברה. ככל שהרווח עולה, הערך הכלכלי של החלק שלו יכול לעלות וזה ההבדל המרכזי.

מכפיל רווח שמבטא תשואה של 4%

אלפאבית נסחרת כיום, בהסתכלות על רווחים מנורמלים וחזויים לשנה הבאה, באזור מכפיל 23-25. המשמעות היא שתשואת הרווח הנוכחית היא בערך 4%-4.3%. החישוב פשוט: 1 חלקי מכפיל 25 שווה 4%.

במבט ראשון זה נראה פחות טוב מאג"ח שנותנת 7.2%. אבל במניה הרווח עצמו משתנה.

אם אלפאבית תרוויח בעוד שלוש שנים 30%-40% יותר והרווחים ימשיכו לעלות, המשקיע שקנה במכפיל 25 היום יכול למצוא את עצמו במכפיל 18-20 גם בלי שהמניה תרד. ואם השוק ממשיך לתת לחברה מכפיל דומה, העלייה ברווחים יכולה לעבור כמעט ישירות למחיר המניה.

• הרשימה של מורגן סטנלי עשתה 32% בשנה - אלה 15 המניות שנבחרו לשנה הבאה
• הקרב הגדול על הרובוטקסי מתחיל: טסלה נגד Waymo - ולכל אחת יתרון מסוג אחר

נניח לצורך הדוגמה שאלפאבית מרוויחה כיום 100 ומחיר המניה מגלם מכפיל 25, כלומר שווי של 2,500. אם הרווח יעלה בתוך חמש שנים ל-150 והמכפיל יישאר 25, השווי יעלה ל-3,750 - עלייה של 50%, עוד לפני דיבידנדים. אם המכפיל ירד ל-20, השווי יהיה 3,000, ועדיין מדובר בעלייה של 20%.

אג"ח בתשואה של 7.2% עושה משהו אחר: היא נותנת תזרים ברור יחסית, בלי צורך שהרווח של גוגל יגדל בכלל. החברה צריכה בעיקר להמשיך לשלם. זה בדיוק ההבדל בין סיכון לסיכוי.

באג"ח של אלפאבית הסיכון העיקרי למשקיע שמחזיק עד הפדיון הוא שהחברה תתקשה לשלם, תרחיש שנראה כיום רחוק יחסית, לצד סיכון המטבע, המח"מ והריבית. אם התשואות בשוק יעלו עוד, מחיר האג"ח הארוכה יכול לרדת בצורה משמעותית גם אם אלפאבית עצמה ממשיכה לעבוד מצוין.

תשואה של מניות לאורך זמן - כ-7% בשנה

ההשוואה לתשואה ההיסטורית של מניות חשובה. משקיעים משתמשים לעיתים בהנחת עבודה של כ-7%-8% לשנה לטווח ארוך לתיק מניות רחב. בפועל, ההיסטוריה של השוק האמריקאי בשני העשורים האחרונים היתה טובה יותר: קרוב ל-10% לשנה. אג"ח של 7.2% מתחילה להתחרות במספרים האלה.

להרחבה: למה שוק המניות לא מתרגש בינתיים מתשואות האג"ח, ומה יכול לקלקל את החגיגה

• הסיבה ששוק המניות לא מתרגש בינתיים מתשואת האג"ח ומה יכול לקלקל את החגיגה?
• גולדמן זאקס מצמצם חשיפה לאג"ח של ענקיות ה-AI - 250 מיליארד דולר של חוב בדרך

אג"ח ממשלת ארה"ב ל-30 שנה כבר נסחרה בתשואה של יותר מ-5.3%. משקיע יכול לקבל תשואה יפה מאוד בלי לקחת את מלוא הסיכון של מניה, ולכן המניות צריכות להצדיק את המחיר שלהן דרך צמיחה. ככל שהתשואה האפקטיבית תעלה, כך שוק המניות יותר יתקשה - החלופה באג"ח תהיה הרבה יותר אטרקטיבית.

הפער בין שוק האג"ח לשוק המניות כבר הפך לאחת השאלות המרכזיות בוול סטריט. ככל שהתשואות נשארות גבוהות, כל מניה צריכה לתת סיבה טובה יותר לבחור בה.