הבית נרטב בחורף הראשון, מי שבנה אותו נפטר - ואלמנתו תשלם את הפיצוי
בעל בית בחדרה תבע 862,219 שקל על ליקויי רטיבות ועל ירידת הערך של הבית, וצירף חוות דעת שהעריכה את ירידת הערך ביותר מ-1.1 מיליון שקל. בית משפט השלום בחדרה פסק לו 192,500 שקל לתיקון הליקויים ועוד 25,000 שקל על עוגמת נפש. את רוב הסכום, חמש שישיות, תשלם האלמנה של מפקח הבנייה שבנה את הבית ונפטר, כי זה החלק שהיא ירשה מהעיזבון שלו.
התביעה נגד אדריכל ששמו הופיע בהסכם נדחתה לגמרי, ובעל הבית ישלם לו 60,600 שקל הוצאות ושכר טרחה. השופטת קרן אניספלד כתבה שהתביעה נגדו הייתה ניסיון "לייצר עילת תביעה יש מאין, ללא בסיס", אחרי שהמפקח נפטר לפני שתיקן את הליקויים.
מי בנה את הבית
בנובמבר 2014 חתמו בעל הבית ובת זוגו על הסכם לבניית בית עם שתי יחידות דיור ברחוב ויתקין בחדרה, תמורת 1.1 מיליון שקל ועוד מע"מ. בראש ההסכם הופיעו כ"קבלן" שלושה שמות: "מורן אדריכלות והנדסה", האדריכל מיכאל דוידוב ורוברט, מפקח בנייה שעבד אז כשכיר בחברת החשמל. על ההסכם חתם רוברט לבדו, והוסיף לידו את החותמת של העסק של דוידוב.
המשפחה נכנסה לבית באפריל 2016, ובחורף הראשון כבר הופיעה רטיבות. רוברט ניסה לתקן אותה בעזרת קבלן האיטום שעבד בבנייה, בלי הצלחה, ובמרץ 2018 נפטר. באוקטובר 2021 הגיש בעל הבית תביעה נגד דוידוב ונגד האלמנה, שירשה חמש שישיות מהעיזבון.
למה האדריכל יצא פטור
בעל הבית טען בהתחלה שדוידוב ורוברט היו שותפים ושדוידוב בנה את הבית. במהלך המשפט הוא שינה את הטענה, וטען שרוברט הציג את דוידוב כשותף שלו בפגישה במשרד, ודוידוב לא הכחיש. השופטת לא האמינה לגרסה הזאת, וכתבה שהעדות בנושא "הייתה רפה ולא זכתה לאמוני".
דוידוב העיד שהוא ורוברט היו חברי ילדות, ושהוא נתן לו להשתמש בחדר במשרד שלו בלי תשלום. רואה החשבון שלו אישר שאין לו הכנסות משותפות עם רוברט מאז 2002. השופטת קבעה שרוברט השתמש בחותמת של מורן אדריכלות בלי ידיעתו של דוידוב ובלי רשות, והכניס את שם העסק להסכם על דעת עצמו. לדבריה, רוברט "ניצל את הכנסת האורחים לה זכה בעסקו של חברו מילדות".
השופטת גם העירה לבעל הבית שלא בדק עם מי הוא חותם. הוא לא התייעץ עם עורך דין, חשב שמורן אדריכלות היא חברה בע"מ, ולא הביא לעדות את בת הזוג שחתמה איתו על ההסכם והייתה בפגישות. כשצד לא מביא עד שיכול לתמוך בגרסה שלו, בית המשפט מניח שהעדות הייתה פוגעת בו. הראיה החזקה ביותר, לדבריה, הייתה ההתנהגות של בעל הבית עצמו: כל התלונות על הרטיבות נשלחו לרוברט, והפנייה הראשונה לדוידוב הגיעה במכתב התראה ביוני 2021, "כחמש שנים לאחר אכלוס הבית וכשלוש שנים לאחר שרוברט נפטר".
השופטת תיארה את העדות של בעל הבית כ"מתחמקת", ובנקודה אחת כ"מופת של גמגום והתפתלות". הוא ישלם לדוידוב 7,500 שקל הוצאות ו-53,100 שקל שכר טרחה.
למה האלמנה משלמת
על כך שהאלמנה לא הייתה מעורבת בעסקים של בעלה לא הייתה מחלוקת. אבל תביעה לא נעלמת כשהנתבע מת, היא עוברת ליורשים שלו, והחבות של האלמנה נובעת מכך שהיא יורשת. לפי חוק הירושה, יורש לא אחראי לחובות של הנפטר מעבר לשווי מה שקיבל מהעיזבון.
על האחריות של רוברט עצמו כתבה השופטת שמדובר ב"חיוב תוצאה, לא בחיוב השתדלות". כלומר, רוברט התחייב למסור בית תקין, ולא להשתדל, ומסירה של בית עם פגמים היא הפרה של ההתחייבות. ההגנה הסתמכה על סעיף בהסכם שנתן אחריות לשנה אחת, אבל השופטת פירשה אותו כהתחייבות לדאוג שקבלני המשנה שרוברט בחר יתקנו את הפגם עד הסוף. ניסיון התיקון, כתבה, נעשה "על-ידי אותו גורם שכשל באורח מהדהד בביצוע האיטום מלכתחילה".
האלמנה עצמה ביקרה בבית ב-2019, צילמה את הליקויים ושלחה שיפוצניק לתקן אותם ב-5,500 שקל. לפי השופטת, זה מראה שגם היא הבינה שרוברט אחראי לליקויים ושהיא, כיורשת, נכנסת לנעליו. התיקון הזה היה זניח לעומת העלות האמיתית.
איך נמחקה ירידת ערך של מיליון שקל
המומחה מטעם בית המשפט, המהנדס מיכה צח, מצא איטום גג "בניגוד לכל התקנים", שיפועים הפוכים בריצוף הגג שמעל הסלון, כך שהמים זורמים לכיוון הלא נכון, וטיח לקוי סביב החלונות. הוא העריך את עלות התיקון ב-167,310 שקל, וקבע שאפשר לתקן את כל הליקויים עד הסוף. המומחה של בעל הבית העריך 344,015 שקל, אבל התברר שהוא שרברב ולא מהנדס, והשופטת כתבה שעל פניו הוא "חסר הכשרה" לקבוע מה גרם לרוב הכשלים.
השמאי של בעל הבית טען ל"ירידת ערך פסיכולוגית" של 280,833 שקל, כזאת שתישאר גם אחרי התיקון, כי קונים יירתעו מבית שהייתה בו רטיבות. השופטת דחתה את הטענה "בשתי ידיים", וכתבה שזה "מונח זר" שאין לו מקום בדין. לדבריה, אם הרטיבות תוקנה במלואה, עמדה במבחן הזמן ולא חזרה, המחיר של הבית לא יושפע מליקויים שכבר תוקנו. גם הדרישה לפיצוי על ירידת ערך במקרה שהליקויים לא יתוקנו נדחתה, כי מי שלוקח את הכסף ולא מתקן מגדיל את הנזק בעצמו.
בסוף קבעה השופטת עלות תיקון של 140,000 שקל, הוסיפה 25% כי קבלנים שמגיעים לעבודה חד-פעמית גובים יותר, ועוד 10% לפיקוח הנדסי. בסך הכול 192,500 שקל בערכים של יולי 2024, ועוד מע"מ, הצמדה וריבית. על עוגמת נפש פסקה 25,000 שקל, לפי הלכה שקובעת שמכל ליקויי הבנייה, חדירת מים לבית היא זו שגורמת את הסבל הגדול ביותר. האלמנה תשלם חמש שישיות מהסכומים, לפי החלק שלה בירושה, ועוד 15,000 שקל הוצאות ו-53,100 שקל שכר טרחה.
מי משלם לקבלני המשנה
האלמנה ניסתה להעביר את האחריות לקבלן האלומיניום, לקבלן האינסטלציה ולחשמלאי, ושלחה נגדם הודעות צד שלישי על מלוא סכום התביעה. השופטת דחתה את שלושתן, וכתבה שההודעות הוגשו "ביד קלה, על-סמך הלך רוח - לא על-בסיס עובדות ותיעוד". על קבלן האלומיניום אמר בעל הבית עצמו בעדות: "יש לי מילה טובה להגיד על האיש מקצוע שלך". החשמלאי, לדברי השופטת, "נגרר להליך סרק". האלמנה תשלם לכל אחד מהשלושה 6,500 שקל הוצאות ו-17,700 שקל שכר טרחה.
