רטיבות מתחת לריצוף במשך תשע שנים - כמה ישלם היזם?

זוריק ורחל בן זקן קיבלו את המפתחות לדירת חמישה חדרים בקומת הקרקע בפרויקט צמרות הבוסתן בחצור הגלילית בספטמבר 2017, כשנתיים אחרי שחתמו על הסכם הרכישה מול גלעד מאי. כבר ביום המסירה הם היססו לחתום על הפרוטוקול CGECU, ליקויים שראו בעין, וחששו מכאלה שלא רואים. כשהגיע החורף הראשון, החלו להופיע כתמי רטיבות, קילופי טיח וריח עובש בכל חלקי הדירה. חמש שנים של פניות חוזרות ונשנות לחברה, כך טענו, נענו רק בתיקוני פלסטרים קוסמטיים שלא טיפלו בשורש הבעיה - עד שהגיעו לבית המשפט עם תביעה על סכום של 127,658 שקל.

הנתבעת טענה שהפנייה הרצינית הראשונה של הזוג הגיעה רק ב-2020, כשלוש שנים אחרי המסירה - איחור שסותר את חוק המכר (דירות). התובעים מנגד, הציגו הודעות וואטסאפ מתועדות מ-2020 כמו "ממתין לטיפול עדיין בליקויים מדוח של שנת הבדק שאתם עשיתם", וטענו שפנו הרבה קודם לכן, מיד כשהופיעו סימני הרטיבות הראשונים.

השופטת הבכירה נבילה דלה מוסא קיבלה את גרסת התובעים. היא קבעה שמדובר בליקוי שלא ניתן היה לגלותו במעמד המסירה, "והתגלה רק לאחר עונת הגשמים וקבלת חוות דעת מומחה בעניין שגילה קיומה של רטיבות כלואה מתחת לריצוף". הפנייה, לדבריה, נעשתה "תוך זמן סביר כנדרש בחוק".

למה הזוג סירב לתת לבודק לשבור עוד אריחים?

טענה מרכזית של הנתבעת נגעה לסירוב התובעים לאפשר לחברת סיסטם החיצונית לשבור אריחים נוספים בדירה כדי לבדוק את הרטיבות. השופטת דחתה גם אותה. התובע הסביר שכבר נשברו אריחים בעבר בלי תיקון אמיתי, ושנותרו לו רק שלושה אריחים חלופיים. "אמרתי לו שיביא אדם מקצועי שיבדוק את העניין... אמרתי שהתעייפתי מהשבירות וזה נמאס עליי", העיד התובע בבית המשפט.

מעניין עוד יותר היה הפער שנחשף בעדויות הנתבעת עצמה. מנהל העבודה מטעם החברה העיד שהרים מרצפות וראה רטיבות, ומיד התקשר למהנדס החברה כדי לדווח על חשד לבעיה. אלא שבמכתב רשמי שהחברה שלחה לתובעים כחודש וחצי אחר כך, נכתב במפורש כי "בבדיקה נמצא כי אין מים עומדים מתחת לריצוף וכי אין צורך לבצע תיקון כלשהו". השופטת ציטטה גם פסיקה ותיקה, שלפיה קבלן שקיבל הזדמנות לתקן ולא ניצל אותה כראוי, אינו זכאי להזדמנויות חוזרות: "כאשר ניתנה לקבלן הזדמנות לתקן את הטעון תיקון, והוא ביצע זאת באופן חלקי תוך סחבת בלתי סבירה... אין מקום לכפות על רוכש הדירה ליתן לקבלן הזדמנויות חוזרות ונשנות".

הפער בין הצדדים היה עצום: המומחה מטעם התובעים העריך את התיקון ב-107,658 שקל, ואילו המומחה מטעם הנתבעת קבע כי העלות היא 3,500 שקל בלבד. כדי לגשר על הפער הזה, מונה מהנדס מטעם בית המשפט, עדנאן מסאלחה, שביקר בדירה ומדד רטיבות של כ-12% בריצוף - הרבה מעבר לסף של 3% שהוא רואה כתקין. הוא קבע כי יש לייבש את תשתית המילוי מתחת לריצוף, בעלות כוללת של 25,210 שקל לפני מע"מ.

הנתבעת ניסתה לתקוף את הממצא, בטענה שהמומחה לא ביצע בדיקת מעבדה פורמלית. השופטת דחתה זאת, בין היתר משום שהנתבעת עצמה ויתרה על חקירת המומחה, ומשום שגם המומחה מטעמה ציין כי ב"בדיקת הדירה נמצאו ערכי לחות מעט גבוהים בסלון ובמטבח". היא אימצה את חוות הדעת של מומחה בית המשפט במלואה, כולל רכיבים קטנים יותר כמו חיתוכי ריצוף לקויים, צביעת משקופים ומתג קפיצי פגום.

עוגמת נפש - 3,000 שקל במקום 20 אלף

התובעים ביקשו גם 20 אלף שקל עבור עוגמת הנפש שנגרמה להם מתשע שנות מגורים בדירה רטובה. השופטת הפנתה לפסיקת בית המשפט העליון, שלפיה בקביעת פיצוי כזה יש לשקול את חומרת הליקוי, השפעתו על שגרת החיים והתנהלות הצדדים - אך לא בהכרח בהתאמה ישירה לעלות התיקון ההנדסית. בסופו של דבר נפסק לזוג פיצוי של 3,000 שקל עבור בגין הרכיב הזה.

במבט כולל, גלעד מאי חויבה לשלם לזוג 32,750 שקל - 29,750 שקל עבור הליקויים (כולל מע"מ) ו-3,000 שקל עבור עוגמת נפש - בתוספת הוצאות משפט בסכום של 7,020 שקל עבור שכר המומחה, 3,341 שקל אגרת בית משפט, ו-10,000 שקל שכר טרחת עורך דין.

• טכנולוגיות העמקים חושפת: כך הטכנולוגיה המתקדמת מצילה בתים מנזקי מים
• שוכר נתן הלוואה למשכיר - המשכיר לא החזיר וגם לא טיפל בגג שדלף