טורקיה דוחה בשנתיים את היעד לאינפלציה חד ספרתית - וחותכת את תחזית הצמיחה

אינפלציה חד ספרתית בטורקיה נדחתה בשנתיים. התוכנית הכלכלית לשנים 2027 עד 2029, שהציג סגן הנשיא ג'בדט יילמאז, מציבה את היעד הזה ב-2029, אחרי שהגרסה הקודמת שלה סימנה אותו כבר ב-2027.

מסלול האינפלציה שבתוכנית מתחיל ב-28.4% בסוף השנה הנוכחית, יורד ל-21% ב-2027, ל-13.5% ב-2028 ומגיע ל-9% ב-2029. הפער בין המספרים האלה לבין מה שהובטח לפני שנה הוא הסיפור המרכזי במסמך: המדרגה שאמורה הייתה להיסגר בתוך שנתיים נפרסה כעת על ארבע.

הצמיחה לשנה הנוכחית נחתכה ל-3.3% לעומת 3.8% בתחזית הקודמת, ולשנה הבאה הועמדה על 4.2%. ירידה כזו בקצב הצמיחה מקשה על הממשלה בשני מישורים במקביל: הכנסות המדינה ממסים גדלות לאט יותר, ובד בבד השכר הריאלי של משקי הבית ממשיך להישחק מול עליית מחירים דו ספרתית.

כשבע נקודות אחוז מתוך תחזית האינפלציה מיוחסות להשפעות ישירות ועקיפות של המלחמה במזרח התיכון. טורקיה מייבאת את רוב האנרגיה שלה, וכל התייקרות של הנפט והגז מגיעה אליה מהר, קודם דרך חשבון הייבוא ואחר כך דרך מחירי התחבורה והמזון. הקרבה הגיאוגרפית לזירת הלחימה מוסיפה לכך פרמיית סיכון על המטבע ועל האשראי.

שיא האינפלציה נרשם ב-75.5% באמצע 2024, ומאז המגמה יורדת, אם כי בקצב איטי מהמתוכנן. הבנק המרכזי בטורקיה נשען בעיקר על ריבית גבוהה במיוחד כדי לרסן את קצב עליית המחירים, וכבר בקיץ סימנו בעצמם שטורקיה מעלה את תחזית האינפלציה ל-28% - הריבית של 37% בדרך להישאר גבוהה. התוכנית החדשה מאשרת בפועל את ההערכה הזו.

הלירה הטורקית מנוהלת במשטר שער צף, והרשויות מתערבות בעיקר כדי למתן תנודות חדות. התוכנית מניחה שהשער ינוע בהתאם לפערי האינפלציה בין טורקיה לשותפות הסחר שלה, בלי מהלך חד לכיוון זה או אחר בשלוש השנים הקרובות. הנחה כזו נוחה לתכנון תקציבי, אבל היא נשענת על כך שהאינפלציה אכן תרד בקצב שהמסמך מתאר.

מבחינת משקיעים זרים, טורקיה נותרה שוק עם תשואות נומינליות גבוהות מאוד לצד סיכון מטבע משמעותי. אג"ח מקומית שמניבה עשרות אחוזים בשנה מאבדת חלק גדול מהערך הזה כשהלירה נחלשת, וזו הסיבה שהריבית הריאלית היא המספר שאליו מתייחסים בחדרי המסחר, ולא הריבית הנקובה.

הריבית הריאלית, כלומר הריבית הנקובה בניכוי האינפלציה, היא המספר שקובע אם המדיניות המוניטרית אכן מרסנת. כשהאינפלציה עומדת על כ-28% והריבית גבוהה ממנה, הריבית הריאלית חיובית, וזה המצב שהבנק המרכזי מנסה לשמר עד שקצב עליית המחירים יתייצב. ברגע שהפער נסגר, המשמעת המוניטרית נשחקת והמטבע נחלש.

החברות הזרות שפועלות בטורקיה מרגישות את חוסר היציבות בדרכים שונות, מרגולציה ועד הליכי אכיפה, וגם ענקיות בינלאומיות נמצאות שם תחת בחינה, כפי שעולה מהדיווח לפיו טורקיה פתחה בחקירה נגד טבע בחשד לניסיון לעכב תחרות. סביבה כזו מוסיפה פרמיית סיכון על ההשקעה במדינה, מעבר לסיכון המטבע.

• שחמט מזרח תיכוני: אסטרטגיה רב-זרועית טורקית מול מערך בריתות ישראלי
• 37% תשואה בשנה שמשאירה את המשקיע כמעט בלי כלום: המלכוד הטורקי במספרים

משקי הבית הטורקיים מנהלים זה שנים כלכלה של הגנה מפני שחיקה. חלק גדול מהחיסכון עובר לזהב, למטבע חוץ ולנדל"ן, ופחות לפיקדונות שקליים בלירה. התנהגות כזו מקשה על הבנק המרכזי לייצב את המטבע, משום שכל סימן לחולשה מייצר גל המרות נוסף, וזו אחת הסיבות שהאינפלציה בטורקיה יורדת לאט יותר מהקצב שמופיע בתוכניות הרשמיות.

ההוצאה הציבורית היא המשתנה שיקבע אם היעדים החדשים יחזיקו. תוכנית שמניחה ירידה מ-28.4% ל-21% בתוך שנה נשענת על ריסון תקציבי, בעוד שנת בחירות דוחפת בדרך כלל לכיוון ההפוך של הגדלת תמיכות והעלאת שכר המינימום.

הבחירות הקרובות מוסיפות שכבה פוליטית לתחזיות. ממשלה שנכנסת למערכת בחירות עם אינפלציה דו ספרתית נדחפת בדרך כלל להגדיל הוצאה ציבורית ולהעלות שכר מינימום, ושני המהלכים האלה פועלים בכיוון ההפוך מהמסלול שהתוכנית מתארת. יילמאז הציג את המסמך כמחייב, והתקציב לשנה הבאה ייגזר ממנו.