כמה פנסיה צריכה להיות לכם בגיל 65? המספר, והשנתיים שעוד יכולות לשנות אותו
צבירה של 1.3 עד 2.6 מיליון שקל היא הטווח למי שעבד ברציפות, והיא מתורגמת לקצבה של 6,500 עד 13 אלף שקל בחודש. השנתיים שנותרו עד 67 שוות יותר משנדמה: כל שנת עבודה נוספת פועלת בשלושה אפיקים בו-זמנית ומעלה את הקצבה בכ-8% עד 12%
שכיר בן 65 שעבד ברציפות רוב חייו אמור לעמוד על צבירה פנסיונית של כ-1.3 עד 2.6 מיליון שקל. במקדם המרה שנע סביב 200, זו קצבה חודשית של כ-6,500 עד 13 אלף שקל לכל החיים, לפני מס. החלק החשוב: החציון בפועל נמוך מאמצע הטווח הזה, מפני שהרוב צברו אותו עם הפסקות עבודה, שנים בשכר נמוך ומשיכות פיצויים בדרך.
בגיל הזה המספר כבר כמעט סגור, ובכל זאת השנתיים שנותרו עד 67 שווות יותר ממה שנדמה. כל שנת עבודה נוספת פועלת בשלושה אפיקים בו-זמנית: ממשיכים להפקיד עוד כ-2,500 עד 3,500 שקל בחודש, הכסף שכבר צבור ממשיך לעבוד שנה נוספת, ומקדם ההמרה משתפר מפני שתוחלת החיים שנותרת לחלוקה מתקצרת. שלושת אלה יחד מוסיפים לרוב כ-8% עד 12% לקצבה על כל שנה של דחיית פרישה.
ההחלטה הגדולה שעוד פתוחה בגיל 65 היא מסלול ההשקעה. עד הגיל הזה המטרה הייתה להגדיל את הצבירה; מכאן המטרה מתחלפת לשמירה על מה שיש. ירידה של 20% בשווקים שנתיים לפני הפרישה היא סיפור אחר לגמרי מאותה ירידה בגיל 40, מפני שהזמן להתאושש אזל. מנגד, מעבר חד מדי למסלול סולידי מתעלם מנתון פשוט: כסף שנכנס לקצבה בגיל 67 צריך לעבוד עוד עשרים שנה ויותר, והוא זקוק למנוע שיעלה על האינפלציה.
החלטה שנייה, שרבים מגלים מאוחר מדי, נוגעת לרכיב הפיצויים. משיכת פיצויים כסכום חד-פעמי נראית מפתה במעבר עבודה או עם סיום העסקה, אבל היא מקטינה את הפטור העתידי ממס על הקצבה עצמה. במילים אחרות: מי שלקח עשרות אלפי שקלים מזומן בגיל 55 משלם על זה כל חודש מגיל 67 ועד סוף החיים. בגיל 65 עדיין אפשר לתכנן את המהלך הזה מראש במקום לגלות אותו בדיעבד.
שלושה דברים כדאי לעשות השנה. לאסוף את כל החשבונות למקום אחד - קרנות פנסיה ישנות, ביטוחי מנהלים וקופות גמל שנשכחו במעברי עבודה; לבדוק את מסלול ההשקעה ואת דמי הניהול, שעדיין נתונים למומחה גם עכשיו; ולבקש מהקרן הערכה של הקצבה הצפויה לפי שלושה תרחישים: פרישה מיידית, פרישה ב-67 ופרישה ב-70.
ומה לגבי מי שנמצא הרבה מתחת לטווח? בגיל 65 המנוף החזק ביותר הוא הזמן עצמו. דחיית הפרישה מ-67 ל-70 מוסיפה שלוש שנות הפקדה, שלוש שנות תשואה ומקדם המרה עדיף במידה משמעותית, והשילוב של השלושה מעלה קצבה בעשרות אחוזים. מעבר למשרה חלקית אחרי 67, במקום פרישה מלאה, עושה חלק מהעבודה בלי לוותר על הכל.
הסתייגות: המספרים כאן נומינליים ומתייחסים לקרן פנסיה מקיפה. מקדמי ההמרה משתנים בין הקרנות ולפי גיל בן הזוג ומסלול הקצבה שנבחר, וביטוח מנהלים ותיק עשוי להחזיק מקדם מובטח טוב במיוחד ששווה בדיקה לפני כל מהלך.
יש שכבה שקל לשכוח בגיל הזה: קצבת הזקנה מהביטוח הלאומי. היא מגיעה בנפרד מהחיסכון הפנסיוני, והיא מרכיב משמעותי במיוחד אצל מי שצבר מעט. כדאי לבדוק מראש את הזכאות ואת הגובה הצפוי, מפני שהיא משנה את החשבון של כמה באמת חסר.
החישוב שכדאי לעשות בגיל 65 הפוך מזה של גיל 35. שם שואלים כמה יהיה בעוד שלושים שנה; כאן שואלים כמה ייצא בחודש, מול כמה באמת יוצא בחודש היום. הפער בין הקצבה הצפויה להוצאה החודשית הנוכחית הוא המספר שקובע אם צריך לדחות פרישה, לצמצם הוצאות או להיערך למקור הכנסה נוסף.
ולבסוף, הנחת אורך החיים. הקצבה מחושבת לפי תוחלת חיים ממוצעת, ומי שמשפחתו מאריכה ימים מקבל בפועל ערך גבוה יותר מהמסלול הזה מאשר מי שמצב בריאותו מורכב. זה שיקול לגיטימי בבחירה בין מסלול קצבה למסלול שמשאיר יותר ליורשים.
להרחבה: כמה כסף צריך להיות לכם בגיל 65? וגם כמה פנסיה צריכה להיות לכם בגיל 60?. ועל עיתוי הפרישה: מתי באמת צריך להתחיל לחשוב על הפרישה?.
