כמה כסף צריך להיות לכם בגיל 60? הבדיקה שקובעת את שבע השנים הבאות
שבע שנים לפני הפרישה זה הרגע לספור את הכסף באמת: טווח ההתמצאות לגיל 60, מה עושה פרישה מוקדמת לקצבה, וחמשת הצעדים שעוד משנים את הסוף
בגיל 60 השאלה הזאת כבר דחופה. שבע שנים לפני גיל הפרישה של גברים, חמש בערך לנשים, מה שיש בקופות הוא בערך מה שיהיה, בתוספת ריבית דריבית של שנים ספורות. ובכל זאת, דווקא עכשיו נפתחות ההחלטות שישפיעו הכי הרבה על איכות החיים בפרישה: מתי בפועל פורשים, איך ממירים צבירה לקצבה, מה עושים עם המס, ואיפה יושב כל שקל עד המשיכה הראשונה. אז קודם המספר, ואחריו כל מה שעוד אפשר להזיז.
המספר בגיל 60: טווח ההתמצאות ומה עומד מאחוריו
המסגרת המקובלת של מכפילי שכר אומרת: בגיל 60 שווה להחזיק חיסכון כולל של פי 7-8 מההכנסה השנתית ברוטו, בכל הקופות יחד, פנסיה, השתלמות, גמל ותיק פרטי, בלי דירת המגורים. על שכר ממוצע במשק, שנע ב-2026 סביב 14,000-14,400 שקל בחודש, כלומר כ-170 אלף שקל בשנה, מדובר על 1.2-1.4 מיליון שקל. משק בית שמרוויח 25 אלף ברוטו לחודש מכוון לפי אותו היגיון ל-2.1-2.4 מיליון, ומי שמרוויח 10 אלף, ל-850 אלף עד מיליון. אלה טווחי התמצאות גסים ושקופים, שכל תכלית שלהם היא לתת קנה מידה. המספר האישי שלכם נגזר ממה שתוציאו בפועל בפרישה, ותכף נגיע גם אליו.
איך מגיעים לשם? מי שהפקיד לפנסיה ברציפות מאז 2008, אז נכנסה פנסיית החובה, צבר על שכר ממוצע, לפי הפקדה של כ-2,400-2,900 שקל בחודש ותשואה שנתית ממוצעת של כ-6%, בסביבות מיליון עד 1.2 מיליון שקל בקרן הפנסיה לבדה. מי שהפקיד מאז שנות ה-30 המוקדמות שלו יכול לעמוד על יותר מזה, ומי שצבר לצד הפנסיה גם קרנות השתלמות מגולגלות ותיק פרטי נמצא כנראה מעל הטווח כולו. ומנגד, עצמאים ותיקים שהצטרפו לחובת ההפקדה מאוחר, מי שמשך פיצויים בכל מעבר עבודה, ומי שעבד שנים בשכר נמוך, ימצאו פחות. הפער בגיל הזה הוא כמעט תמיד תוצאה של רציפות הפקדות, ופחות של כישרון השקעות.
הדרך המדויקת יותר עוברת דרך ההוצאה החודשית הצפויה. חשבו מה תצטרכו בחודש אחרי 67, הורידו את קצבת הביטוח הלאומי ואת קצבת הפנסיה הצפויה, והכפילו את מה שנשאר בכ-300, לפי כלל המשיכה של כ-4% בשנה. חסרים לכם 4,000 שקל בחודש מעבר לקצבאות? צריך תיק של כ-1.2 מיליון. חסרים 2,000? כ-600 אלף. ובכיוון ההפוך, כל מיליון שקל צבור בפנסיה מתורגם אצל פורש בגיל 67 לקצבה של כ-5,000 שקל בחודש, לפי מקדמי המרה מקובלים בסביבות 200. החישוב המלא לכל רמת הכנסה: כמה כסף צריך כדי לפרוש עם 10, 15 או 20 אלף שקל בחודש.
ככה זה מתחבר אצל משק בית אמיתי: זוג בני 60, לו צבירה פנסיונית של 900 אלף ולה 600 אלף. אם שניהם ממשיכים לעבוד ולהפקיד עד 67, הצבירות צפויות לצמוח, בתשואה ממוצעת של כ-6% בתוספת ההפקדות השוטפות, לסביבות 1.5-1.6 מיליון אצלו ומיליון אצלה. במקדמי המרה מקובלים זה מתורגם לקצבאות של כ-7,500 וכ-5,000 שקל, ויחד עם שתי קצבאות אזרח ותיק מהביטוח הלאומי, כ-1,800 שקל לכל אחד בערכי היום, משק הבית מגיע לכ-16 אלף שקל בחודש לפני מס. מול הוצאה צפויה של 14-15 אלף, זה מרווח נשימה. אותו זוג בדיוק, אם שניהם עוצרים בגיל 62, יורד לסביבות 11-12 אלף בחודש, לכל החיים. זה כל ההבדל, בשני מספרים.
וכאן המקום לאזהרה על הפיתוי הגדול של הגיל: פרישה מוקדמת. מי ששוקל לעצור בגיל 62 במקום 67 צריך לדעת שהוא משלם שלוש פעמים: מפסיד חמש שנות הפקדות וצמיחה, מותח את הכסף על עוד חמש שנות מחיה, ומקבל מקדם המרה גבוה יותר, כי הקצבה תשולם יותר שנים. השורה המצטברת יכולה להגיע לקצבה נמוכה בעשרות אחוזים לכל החיים. לפעמים הבריאות או הנסיבות מכריעות, אבל כשיש בחירה, כל שנת עבודה נוספת בגילים האלה שווה יותר מכל שנת עבודה אחרת בקריירה.
שבע השנים שנשארו: מה עושים עכשיו, בסדר הנכון
הצעד הראשון, עוד השבוע: איסוף מלא של המצב. המסלקה הפנסיונית ואתר הר הכסף מרכזים את כל הקופות, כולל נשכחות ממעסיקים ישנים, ותוך שעה יש לכם מספר אחד על דף אחד. לידו רשמו את יתרת המשכנתא אם נשארה, את התיק הפרטי, ואת ההוצאה החודשית הנוכחית של משק הבית. זו כל התשתית שצריך בשביל ההחלטות הבאות.
שימו לב גם לפער נפוץ שמתגלה בבדיקה הזאת: כספי פיצויים ותיקים שיושבים במסלולים סולידיים מדי, וקופות ישנות עם דמי ניהול מהתעריף המקסימלי. איחוד קופות מסודר, דרך המסלקה, פותר את שתי הבעיות במכה אחת ומקל על כל ההחלטות בהמשך.
הצעד השני: תמהיל הסיכון עובר לניהול של שכבות. הכסף שתמשכו בחמש השנים הראשונות של הפרישה נע בהדרגה, החל מעכשיו, לאפיקים יציבים, קרן כספית, פיקדונות, אג"ח קצר, עד שנבנית כרית של שלוש-חמש שנות מחיה. שאר הכסף, זה שישרת אתכם בגיל 75 ואילך, נשאר באפיקים צומחים, כי האופק שלו עדיין 15-25 שנים. ירידה חדה בשוק בגיל 62 עם כרית מסודרת היא מטרד; בלי כרית, כשחייבים למכור בתחתית בשביל לחיות, היא נזק שקשה לתקן. ומהעבר השני, גם לברוח עם הכול לפיקדונות זו טעות, כי הכסף עוד צריך לעבוד עשרות שנים. איך הופכים את המבנה הזה להכנסה קבועה: איך הופכים תיק השקעות למשכורת חודשית - בלי שהכסף ייגמר באמצע?
הצעד השלישי: להמשיך להפקיד, ובכוח. שבע שנים הן עדיין זמן אמיתי: 3,000 שקל בחודש מגיל 60 עד 67, בתשואה שנתית ממוצעת של כ-7%, מצטברים לכ-325 אלף שקל, ו-5,000 שקל בחודש מגיעים לכ-540 אלף. אצל רבים אלה השנים הזולות ביותר לחיסכון, בלי משכנתא ובלי ילדים בבית, ואחוזי חיסכון של 25%-30% מהנטו נעשים אפשריים בפעם הראשונה בחיים. הפקדות דרך הפנסיה והגמל נהנות מהטבות מס, וגמל להשקעה, עם תקרה שנתית של מעט מעל 80 אלף שקל, מציע יתרון ייחודי לגיל הזה: מי שממיר אותו לקצבה אחרי גיל 60 מקבל אותה פטורה ממס.
ובתוך אותו מהלך, אל תשכחו את קרן ההשתלמות: בגיל 60 היא אצל רובכם נזילה מזמן, פטורה ממס רווחי הון, וזה הופך אותה לשכבה האידיאלית של הכרית. היא נשארת מושקעת, ממשיכה לצבור פטור, ומחכה להיות הכסף הראשון שנוגעים בו אחרי הפרישה, לפני שפותחים את הקופות החייבות במס. מי שמושך אותה עכשיו לצריכה שוטפת מוותר בדיוק על היתרון הזה.
הערה לנשים בגיל הזה: גיל הפרישה הרשמי שלהן נמוך יותר, בסביבות 65, אבל דווקא אצלן ההמשך חשוב כפליים, כי תוחלת החיים ארוכה יותר והצבירות, אחרי שנים של משרות חלקיות אצל רבות, נמוכות יותר. אישה בת 60 שממשיכה לעבוד עד 67 ואף מעבר משדרגת את הקצבה שלה בשיעור גבוה יותר מגבר באותו מצב, וכל שנה כזאת מקטינה את השנים שהחיסכון צריך לממן.
הצעד הרביעי: עלויות ומס. דמי ניהול הם המשא ומתן המשתלם של העשור, כי הצבירה בשיא: על 1.5 מיליון שקל, הוזלה של 0.3% שווה 4,500 שקל בשנה, כל שנה, גם בפרישה עצמה. ובצד המס מחכה קיבוע זכויות, ההחלטה שקובעת איך יתחלק הפטור שלכם בין הקצבה החודשית למשיכות הוניות. אפשר להגיש אותה מגיל 60 והלאה, ברגע שמתחילים לקבל קצבה, היא כמעט בלתי הפיכה, וההבדל בין החלטה מחושבת לחתימה חפוזה נמדד בעשרות ואף מאות אלפי שקלים לאורך הפרישה. לכאן שווה להביא ייעוץ פנסיוני או מיסויי מקצועי, גם בתשלום. ובינתיים, אל תשאירו סכומים גדולים שוכבים בעו"ש בזמן שהם מחכים להחלטות: כמה כסף להשאיר בעו״ש? 92% מהיתרות לא מקבלות שקל ריבית.
באותה הזדמנות עברו גם על תיק הביטוחים, כי בגיל 60 הוא גם יקר וגם מלא כפילויות אצל רבים: ביטוח חיים שנועד להגן על ילדים שכבר עצמאיים אפשר לרוב לצמצם, ביטוח בריאות פרטי שכפול לביטוח משלים של הקופה שווה בדיקה, ומנגד, ביטוח סיעודי הוא בדיוק הדבר שמתייקר ונסגר ככל שמחכים. שעה עם סוכן אובייקטיבי או יועץ יכולה להוריד מאות שקלים בחודש מהוצאות קבועות, וזה שווה ערך להגדלת הקצבה בלי לחסוך שקל נוסף.
ומילה כנה למי שנמצא רחוק מתחת לטווח, עם מאות אלפים בודדים בגיל 60: יש עדיין דרך, והיא עוברת דרך שלושה מהלכים גדולים במקום אלף קטנים. עבודה עד 70, שמוסיפה גם הפקדות וגם מקטינה את שנות המימון. הקטנת הוצאות קבועות באופן מבני, ובראשן דיור: מעבר לדירה קטנה יותר או לאזור זול יותר יכול לשחרר מאות אלפי שקלים של הון כלוא ולהקטין את ההוצאה החודשית בבת אחת. וניצול מלא של הקצבאות והזכויות, מביטוח לאומי ועד הנחות ארנונה ומס הכנסה לגיל השלישי. זו תוכנית פחות נוצצת מתיק השקעות גדול, אבל היא עובדת, והיא זמינה לכל אחד.
והצעד החמישי: המשכנתא, אם נשארה. להיכנס לפרישה עם החזר חודשי זה למשוך מהתיק כפליים, ולכן מסלולים יקרים על ריבית פריים של 4.75% ומעלה שווה לסלק לפני 67, מכספים פנויים ובזהירות, בלי לרוקן את הכרית הנזילה. מסלול ותיק בריבית של 2%-3% אפשר להשאיר, הכסף עובד קשה יותר בהשקעה. ומי שרוצה תוכנית עבודה מסודרת לכל השלב הזה ימצא אותה כאן: פנסיה בגיל 50: כל הכלים לפרישה בטוחה בלי להתרסק. גיל 60 עם דף אחד מסודר של מספרים הוא עמדת כוח: עוד שבע שנים של הפקדות, החלטת מס אחת חכמה, וכרית שנבנית בזמן, וההבדל בין פרישה מתוחה לפרישה רגועה נסגר כמעט מעצמו.
