עו"ד חתם על הסכם פשרה ליד מיטת אמו החולה - וכעת הפסיד גם בהוצל"פ
הוא טען שהחוב שולם עוד לפני שנפתח נגדו התיק, אבל הרשמת לא התרשמה מדבריו וקבעה: "ההסכם שחתם עליו מחליש את טענותיו, במיוחד כשמדובר בעורך דין במקצועו"
מה עושים כשמאיימים לקחת לכם את הרכב בדיוק בזמן שאתם יושבים ליד מיטת חוליה של האמא בבית החולים? במקרה שנדון באחרונה בלשכת ההוצאה לפועל בחדרה, התשובה היתה: חותמים על הסכם פשרה בטלפון הנייד, מעבירים "דמי רצינות" - ואז, כעשרה חודשים אחר כך, מנסים לבטל הכל.
הכל התחיל כשנפתח נגד חייב, שהוא בעצמו עורך דין, תיק למימוש משכון על רכב טויוטה C-HR שלו. לפי הזוכה, התיק נפתח בעקבות חוב פיגורים בסכום של כ-5,711 שקל, וגם בגלל שרישיון הרכב לא היה בתוקף. יתרת הפתיחה בתיק הגיעה, כך לפי מסמכי התיק, ל-50,120.33 שקל.
לפי גרסת החייב, הוא כלל לא היה צריך להגיע למצב הזה. הוא טען שהעביר לזוכה את כל הפיגורים עוד לפני שהתיק נפתח, ושפנה לנציגי הזוכה כדי לברר למה בכלל נפתח נגדו הליך. לדבריו, כשהבין שאין עם מי לדבר, הוא הגיש בקשה בטענת "פרעתי", ובקשה לעכב את תפיסת הרכב - אבל בגלל חג הסוכות, ההחלטה התעכבה.
ואז המצב הסתבך עוד יותר. לדברי החייב, ההחלטה בבקשה שלו ניתנה בדיוק בזמן שהוא שהה ליד מיטת אמו החולה בבית החולים, ולאחר בדיקה רפואית עם תוצאות "הרות גורל". הרשמת סירבה לעכב את ההליכים במעמד צד אחד, ונדרשה תגובתו של הזוכה. החייב פנה לזוכה וביקש שלא יתפסו את הרכב עד לקבלת תשובה, אבל לטענתו נציגי הזוכה השיבו כי הם לא יעכבו את ההליך אפילו ליום אחד. כדי למנוע את תפיסת הרכב "אי שם בכביש עם אשתו", כתב החייב, הוא חתם על הסכם פשרה שנשלח לטלפון שלו ממש ליד מיטת אמו, והעביר כ-6,000 שקל דמי רצינות.
50 אלף או 32 אלף?
בהמשך, כך טען החייב, כשבדק את היתרות גילה שיתרת הפתיחה (הסכום שבו נפתח תיק ההוצאה לפועל) היתה כ-50 אלף שקל, בזמן שלפי לוח הסילוקין שהוא קיבל מהזוכה עצמה, יתרת ההלוואה בפועל היתה כ-32 אלף שקל בלבד. הוא ביקש מהרשמת להורות לזוכה לתקן את היתרה, להפחית את האגרה ולהתאים את שכר טרחת עורך הדין.
הזוכה מצדה, טענה שאין שום טעות: התיק נפתח כדין, עם דף יתרות מסודר, ומיד לאחר פתיחתו כבר ניהלו הצדדים משא ומתן שבסופו נחתם הסכם פשרה שקיבל תוקף שיפוטי. לא במקרה, ציינה הזוכה, מדובר בחייב שהוא עצמו עורך דין במקצועו.
הרשמת מלכה עווידה עזאם קיבלה את עמדת הזוכה ודחתה את הבקשה. בהחלטתה היא הזכירה עיקרון בסיסי בדיני משכונות: "עיקרון יסוד הוא כי לנושה המובטח בשעבוד, קמה זכות קניינית שאין לפגוע בה, אלא בהסכמתו המפורשת של הנושה", ולכן רשם ההוצאה לפועל אינו מוסמך לעכב או להתנות את מימוש המשכון בתנאים.
טבלת תשלומים לא שווה הרבה בלי אסמכתאות בנקאיות
לגבי הראיות שהציג החייב, הרשמת היתה נחרצת. לדבריה, "לוח הסילוקין כשלעצמו אינו מוכיח אילו תשלומים שולמו בפועל, במועדים הרלוונטיים, למי שולמו, ומהו הסכום שיש לזקוף על חשבון החוב". כלומר הצגת טבלת תשלומים מתוכננת לא שווה הרבה בלי אסמכתאות בנקאיות שמוכיחות מה שולם בפועל, ומתי.
נקודה משמעותית נוספת היתה עצם קיומו של הסכם הפשרה החתום. הרשמת ציינה כי ההסכם קובע במפורש שלחייב אין טענות כלפי הזוכה בנוגע להלוואה, ושהוא מודע ליתרת החוב בתיק. זה, לדבריה, "מחליש את טענת החייב ומחייב אותו להסביר מדוע, לאחר שחתם על הסדר מפורש, הוא טוען כעת לאחר עשרה חודשים ליתרה אחרת ללא תחשיב ואסמכתאות".
גם הטענה לגבי החתימה תחת לחץ, בזמן שהותו בבית החולים ליד מיטת אמו, לא הועילה לחייב. הרשמת קבעה כי טענות שכאלה נוגעות לתוקף ההסכם עצמו, ומקומן להתברר, אם בכלל, במסגרת של הליך משפטי נפרד ולא במסגרת בקשה בהוצאה לפועל. היא אף ציינה שהעובדה שהחייב הוא עורך דין במקצועו רק מחלישה עוד יותר את טענותיו, משום שקשה יותר לקבל את הטענה שהוא לא הבין למה הוא חותם. בסופו של דבר נקבע כי החייב לא עמד בנטל להוכיח את טענתו, והבקשה נדחתה, ללא צו להוצאות משפט.
