"ישתדל האדם לעשות תשובה ולנעור כפיו מחטאיו"

האפשרות לחזור בתשובה היא אחד החידושים הגדולים ביותר של היהדות. הבה ונדמה זאת למשפט פלילי: אם העבריין מודה ומביע חרטה - הוא יורשע ועונשו יהיה קל יותר. אם יעלה על מסלול של שיקום אמיתי ומלא - ייתכן שעונשו יקוצר. אבל אין מצב בו בית המשפט יאמר: התחרטת - צא לחופשי.

לעומת זאת, התשובה בדיני שמים יכולה למחוק את החטא כאילו לא היה. בהתאם לחומרת העבירה, לעיתים צריך להמתין עד יום הכיפורים; לעיתים ייסורים מכפרים, ולעיתים - המיתה. אבל הכל מתחיל עם התשובה, שכן היהדות רואה את העיקר לא בעולם הזה אלא בעולם הבא - וכפי שאומר הרמב"ם: "ישתדל האדם לעשות תשובה ולנעור כפיו מחטאיו, כדי שימות והוא בעל תשובה, כדי שיזכה לחיי העולם הבא".

ועוד בניגוד למשפט הפלילי: בדיני שמים אין לו"ז ידוע מראש; המציאות הפרטית והלאומית מלמדת אותנו עד כמה הרמב"ם צודק בדבריו הבאים. "לעולם יראה אדם את עצמו כאילו הוא נוטה למות, ושמא ימות בשעתו [מיד] ונמצא עומד בחטאיו. לפיכך ישוב מחטאיו מיד, ולא יאמר: כשאזקין אשוב, שמא ימות כמו שיזקין".

דגש חשוב נוסף: "אל תאמר שאין התשובה אלא מעבירות שיש בהן מעשה, כגון זנות גזל וגניבה. כשם שצריך אדם לשוב מאלו, כך הוא צריך לחפש בדעות רעות [התנהגויות שליליות] שיש לו ולשוב מהן: מן הכעס, ומן האיבה, ומן הקנאה, ומן התחרות, ומן ההיתול [ריבוי צחוק], ומן רדיפת הממון והכבוד, ומרדיפת המאכלות וכיוצא בהן - מן הכל צריך לחזור בתשובה. ואלו העוונות קשים מאותן שיש בהם מעשה, שבזמן שאדם נשקע [מתרגל] באלו - קשה הוא לפרוש" (הלכות תשובה, פרק ז').