כל אחד תבע לקבל מהרכוש של השני - מי מבני הזוג ניצח?

זוג שנישא ב-1986 ולא חתם מעולם על הסכם ממון, מצא את עצמו אחרי כמעט 35 שנות נישואים בבית המשפט, כשכל צד תובע נתח מהרכוש של האחר. האשה רצתה מחצית מהזכויות בנכס מקרקעין בהרצליה, שבו התגוררה המשפחה במשך שלושה עשורים. הבעל מצדו, רצה חלק מהחיסכון והזכויות הסוציאליות שצברה האשה. בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב נדרש להכריע בשתי התביעות ההדדיות, והתוצאה היא פשרה אמיתית, ולא ניצחון מוחלט לאף צד.

הרקע לסיפור מתחיל עוד לפני הנישואים עצמם. אבי הבעל היה הבעלים של מגרש בהרצליה, שעליו עמד בית מגורים. בתחילת שנות ה-90, בזמן שהאשה היתה בהיריון, הרשו הורי הבעל לבני הזוג לבנות מבנה נוסף בשטח: "מבנה עורפי" ללא היתר בנייה, מאחורי הבית הראשי. הבעל, שהוא בעל ידע וניסיון בתחום הבנייה, בנה את המבנה בעצמו. כך הוא תיאר זאת בעדותו: "אני בניתי מעמודי טלפון עמודי עץ, אספתי עמודי טלפון, אספתי עצים... שמתי עמוד פה עמוד עמוד עמוד פה, הרמתי התחלתי להרים קירות... הכל ג'אנק הכל קיים עד היום אפשר לראות את זה". אביו נפטר זמן קצר אחרי שהמבנה הוקם, ומאז ירש הבעל 1/10 מהזכויות בנכס, כשיתרת הזכויות נותרה בידי אמו ואחיו.

במשך כ-30 שנה גרה שם המשפחה כולה - ההורים ותשעת ילדיהם. אבל ב-2019, אחרי מערכת יחסים סוערת שכללה תביעות גירושים וכתבי טענות הדדיים לאורך עשרות שנים, עזבה האשה את הבית ועברה לגור עם אמה. הבעל ואחד מהבנים נותרו במבנה העורפי.

"חצי מגרש שלנו מצד ההלכה"

בתביעתה טענה האשה כי נוצרה כוונת שיתוף בנכס: הוריה, לדבריה, מימנו את הבנייה והשיפוצים, ולכן מגיעה לה מחצית מזכויות הבעל - כולל בקרקע ובבית ההורים עצמו. אלא שכשנשאלה בחקירה הנגדית אם קיים מסמך המעיד על הבטחה שכזו, היא השיבה בעצמה: "זה כל מה שהתחייבו לתת לנו את הבית זה מצד ההלכה... חצי מגרש הוא שלנו מצד ההלכה אני מדברת עכשיו". וכשעורכת הדין הבהירה ושאלה שוב אם יש מסמך כתוב, השיבה האשה כי, "לי אין מסמכים אצלי אין שום מסמכים אצלי".

גם הטענה שלפיה הוריה מימנו את מלוא עלות הבנייה לא הוכחה. האשה עצמה העידה שהתשלומים בוצעו "בשחור", ללא קבלות, וכי אינה זוכרת סכומים או אופן התשלום. תצהיר שהגישה מאמה המנוחה לא נבחן כלל בחקירה נגדית, משום שהאם נפטרה לפני שהספיקה להעיד.

השופטת לא התרשמה. היא קבעה כי עצם ההיתר של הורי הבעל לבנות על קרקעם "אינה מלמדת על כוונה מצד ההורים להעניק לצדדים במתנה את הזכויות במקרקעין", וכי התחייבות למתנה במקרקעין מחייבת מסמך בכתב שכלל לא קיים. מעבר לכך, ציינה השופטת כי מדובר בבני זוג "שלאורך שנות נישואיהם היו מסוכסכים" - עובדה שהקשתה עוד יותר על הוכחת כוונת שיתוף אמיתית. תביעת האשה בדרישה למחצית הזכויות בנכס, נדחתה.

אבל לא הכל הלך לבעל

התמונה השתנתה כשהגיע תורה של התביעה השנייה - זו שהגיש הבעל, לאיזון משאבים כללי בין הצדדים. כאן קבעה השופטת, כי אף שהקרקע עצמה נותרת מחוץ לאיזון (כנכס שהתקבל בירושה), עלות בניית המבנה העורפי עצמו, שהוערכה בחוות דעת שמאית מטעם בית המשפט בכ-190 אלף שקל, כן צריכה להיכלל באיזון המשאבים בין בני הזוג.

ההיגיון: לפי השמאית, שווי הנכס במועד הקרע (1 לינואר 2017) היה 2.9 מיליון שקל, ובזמן מתן חוות הדעת הוא כבר הגיע ל-6.1 מיליון שקל. הבעל עצמו הודה כי הורי האשה נשאו לפחות בעלות המטבח שבמבנה, וגם עד מטעמו אישר שאמה של האשה שילמה לפועל 3,000 שקל עבור ארונות המטבח. בנוסף, המבנה שימש בית המשפחה היחיד במשך כ-30 שנה, וילדיהם המשותפים גדלו בו. בנסיבות האלה, קבעה השופטת כי מדובר בנכס מעורב - הקרקע עצמה נשארת חוץ לאיזון, אך ההשקעה שבוצעה בבנייה בזמן הנישואים כן תיכלל בחישוב הכולל.

לא רק המבנה נדון באיזון המשאבים. הבעל טען בתביעתו כי במהלך הנישואים צברה האשה כספים וזכויות סוציאליות בסכום כולל של 56,601 שקל, ודרש להכיר בזכותו למחצית מהם. האשה מצדה, ביקשה לפטור את הכספים האלה מהאיזון, בטענה שרוב שנות הנישואים לא עבדה כלל וטיפלה בבית ובתשעת הילדים, והחלה לעבוד רק ב-2010, במשרה חלקית ובשכר נמוך. השופטת דחתה גם את הבקשה הזו: היא קבעה כי לא מתקיימות "נסיבות מיוחדות" המצדיקות סטייה מהכלל של חלוקה שווה, כך שגם החיסכון הזעום של האשה ייכלל באיזון המשאבים, לצד עלות בניית המבנה העורפי.

• העביר דירה לבנותיו בלי תמורה - ושילם על זה בביהמ"ש
• נעלם לחמשת ילדיו ואשתו, והפסיד הכל בביהמ"ש

תביעת האשה לבעלות בנכס נדחתה במלואה, ואילו תביעת הבעל לאיזון משאבים התקבלה, כשלתוכה נכנסת גם עלות המבנה שבו הוא ממשיך לגור עד היום. השופטת הורתה כי כל צד יישא בהוצאותיו.