מניות השבבים הישראליות: טאואר, נובה, קמטק וקווליטאו - מי עושה מה, ומה מספרים הדוחות

לישראל אין אנבידיה, אבל יש לה ארבע חברות ציבוריות שמושקעות עמוק בתעשיית השבבים העולמית ומגלגלות יחד שווי שוק של כ-50 מיליארד דולר. כל אחת מהן מוכרת דבר אחר לגמרי: מי שקונה את טאואר קונה מפעלים, מי שקונה את נובה או קמטק קונה ציוד מדידה ובדיקה, ומי שקונה את קווליטאו קונה נישת אמינות קטנה ותנודתית. שלוש הגדולות נסחרות במקביל בנאסד"ק ובתל אביב, והפרק הזה, חלק מהמדריך הגדול לעולם השבבים, עושה סדר בין הארבע ומרכז את המספרים העדכניים שלהן, נכון לאוגוסט 2026.

מה עומד מאחורי הראלי

ענקיות הענן - מיקרוסופט, אמזון, גוגל ומטא - מזרימות השנה מאות מיליארדי דולרים להקמת מרכזי נתונים ל-AI, והכסף מחלחל במורד השרשרת: יצרניות השבבים מרחיבות קיבולת, ההרחבה דורשת ציוד מדידה ובדיקה, והמורכבות הגוברת של שבבי ה-AI מגדילה את מספר הבדיקות הנדרשות לכל וופר. גם ASML ההולנדית, ספקית מכונות הליתוגרפיה, שידרה השנה אופטימיות לגבי המשך הביקוש, איתות שהענף כולו קורא כהבטחה להמשך ההשקעות. שלוש הישראליות הגדולות, כולן חברות מדד ת"א 35 במשקל מצטבר משמעותי, רכבו על הגל בעוצמות שונות - טאואר דרך הפוטוניקה, קמטק דרך האריזה המתקדמת ונובה דרך המטרולוגיה לדורות הייצור החדשים.

טאואר: המפעל ממגדל העמק שהפך למניית השנה

טאואר, שנוסדה ב-1993 על בסיס מפעל של נשיונל סמיקונדקטור במגדל העמק, היא Foundry - יצרנית שבבים עבור לקוחות - והיא ויתרה במודע על מרוץ ה-2 ננומטר מול TSMC. במקום זה היא שולטת בנישות של שבבים אנלוגיים, רכיבי רדיו לתקשורת, חיישנים, ניהול הספק ופוטוניקת סיליקון - התחום שהכניס אותה למהפכת ה-AI בדלת האחורית, כי מרכזי הנתונים החדשים מעבירים נתונים בין שרתים באמצעות אור. את הייצור היא מפעילה בשני מפעלים במגדל העמק, בשניים בארה"ב, בשלושה ביפן במסגרת שותפות מקומית ובקו משותף באיטליה, וב-2023 חתמה עם אינטל על הסכם שמקנה לה קיבולת ייצור במפעל בניו מקסיקו. הפיזור הזה חשוב ללקוחות בענפי הרכב, הרפואה והביטחון, שדורשים יתירות גיאוגרפית לפני שהם מפקידים אצל יצרן מוצר לעשור קדימה.

המספרים של 2026 הם שיאי כל הזמנים: הכנסות של 460 מיליון דולר ברבעון השני, צמיחה של 24% בשנה, רווח גולמי של 138 מיליון דולר, גבוה ב-72% מהמקביל, ותחזית של 520 מיליון דולר לרבעון השלישי, שמשקפת האצה לקצב צמיחה של 31%. גם הרווח התפעולי קבע שיא של 90 מיליון דולר, גבוה פי 2.3 מהמקביל אשתקד. ההנהלה העלתה במקביל את יעדי 2028 להכנסות של 3.6 מיליארד דולר, כמעט כפול מהקצב הנוכחי. השוק תגמל בהתאם: המניה זינקה בכ-340% בתוך שנה, ושווי השוק עבר את רף 30 מיליארד הדולר. להרחבה: טאואר הכתה את התחזית - זינקה; אבל עוברת לירידות.

פוטוניקת הסיליקון, הטכנולוגיה שממירה אותות חשמליים לאור על גבי שבב, היא הכוח המפתיע מאחורי הזינוק: מרכזי הנתונים של ה-AI מחליפים את חיווט הנחושת במשדרים אופטיים מהירים, וטאואר היא מהיצרניות הבודדות שמציעות תהליך ייצור ייעודי לרכיבים האלה. ההנהלה מדווחת שהביקוש בתחום עולה על הקיבולת הזמינה, וההשקעות החדשות מופנות בדיוק לשם.

בדרך לשיא עברה טאואר גם אכזבה מכוננת: אינטל הסכימה לרכוש אותה ב-2022 תמורת 5.4 מיליארד דולר, והעסקה קרסה שנה וחצי אחר כך, כשהאישור מהרגולטור הסיני בושש להגיע. הקריסה ההיא, שהניבה לטאואר פיצוי של 353 מיליון דולר, נראית היום כמתנה: החברה שווה יותר מפי חמישה מהמחיר שאינטל הציעה, והגלגול הזה ממחיש איך מלחמת השבבים בין וושינגטון לבייג'ינג מגיעה עד מגדל העמק.

נובה: מוכרת את הסרגל המדויק בעולם

נובה, שנוסדה גם היא ב-1993 ופועלת מרחובות, מפתחת מערכות מטרולוגיה, כלומר מדידה של שכבות ומבנים בקנה מידה של ננומטרים תוך כדי תהליך הייצור, והלקוחות שלה הן יצרניות השבבים הגדולות בעולם. ככל שהמבנים מתכווצים והאריזה נעשית מורכבת, טווח הטעות המותר מצטמצם, והמדידה הופכת מתוספת רצויה לתנאי ייצור בסיסי. רשימת הלקוחות שלה כוללת את כל השמות הגדולים - יצרניות הלוגיקה המובילות לצד יצרניות הזיכרון - ובענף שבו מכונה בודדת עולה מיליוני דולרים, לקוח שכבר הטמיע מערכת מחליף ספק לעיתים רחוקות בלבד.

גם אצלה הרבעון השני של 2026 היה שיא: הכנסות של 255 מיליון דולר, עלייה של כ-16% בשנה, ותחזית של 277 עד 287 מיליון דולר לרבעון השלישי, כלומר האצה נוספת. ההכנסות בארבעת הרבעונים האחרונים חצו את רף 930 מיליון הדולר, ושווי השוק מגיע ל-13.3 מיליארד דולר אחרי עלייה של יותר מ-60% בשנה. שולי הרווח הגולמי, שנעים סביב 57% עד 60%, מספרים את מהות העסק: נובה מוכרת ידע ארוז במכונה יותר משהיא מוכרת ברזל. הביקוש מגיע אליה משני כיוונים במקביל: המעבר לארכיטקטורות טרנזיסטור חדשות בדורות המתקדמים, שמצריך מדידות רבות יותר בכל שלב ייצור, וגל ההשקעות בזיכרונות HBM, שגם הוא זקוק למדידה הדוקה.

• התחזית של מארוול הדליקה את מניות האופטיקה: סיינה קופצת 12%
• דיווח: טאואר תהפוך את יפן למרכז הייצור הגדול שלה לשבבים אופטיים

קמטק: הרווח שמסתתר באריזה המתקדמת

קמטק, ותיקת הרשימה שנוסדה ב-1987 ופועלת גם היא ממגדל העמק, מוכרת מערכות בדיקה ומטרולוגיה, והחשיפה המרכזית שלה היא לאריזה מתקדמת - השלב שבו מחברים GPU, זיכרון HBM ורכיבים נוספים למארז אחד. מארז כזה יכול לעלות עשרות אלפי דולרים, וטעות ברכיב בודד פוסלת אותו כולו, ולכן הלקוחות משלמים ברצון על מערכות שמאתרות פגמים מוקדם ככל האפשר.

ברבעון השני של 2026 רשמה קמטק שיא הכנסות של 133.2 מיליון דולר, צמיחה של 8% בשנה ו-10% לעומת הרבעון הקודם, אבל העיקר נמצא בתחזית: 158 עד 160 מיליון דולר לרבעון השלישי, קפיצה של כ-20% בתוך רבעון אחד, לצד צפי לזינוק של כ-45% בהכנסות מאריזה מתקדמת במחצית השנייה. צבר הזמנות של יותר מ-600 מיליון דולר שנקלט מתחילת 2026 נותן לתחזית הזאת גב מוצק. שווי השוק שלה נע סביב 7.3 מיליארד דולר. הלקוחות שלה מגוונים יותר משל נובה - לצד יצרניות השבבים גם קבלניות האריזה הגדולות של אסיה - ולכן היא חשופה לשכבה נוספת של שרשרת הערך, זו שמרכיבה את המארזים בפועל.

קווליטאו: שיעור מזורז בתנודתיות

קווליטאו, הקטנה מבין הארבע והיחידה שנסחרת בתל אביב בלבד, מספקת ציוד לבדיקות אמינות - בדיקה איך שבב יתפקד אחרי שנים של חום, מתח ועומס. הלקוחות הן יצרניות השבבים עצמן, שמריצות על המערכות שלה ניסויים מואצים - חימום, מתחים גבוהים ומחזורי עבודה קיצוניים - כדי לדחוס שנות שימוש לתוך שבועות. הנישה הזאת נעשית קריטית ככל ששבבים נכנסים לרכב, לרפואה ולתשתיות, שווקים שבהם כשל אחרי חמש שנים הוא אסון. בשנה האחרונה היא סיפקה למשקיעים שיעור מזורז במחזוריות הענף: ברבעון הרביעי של 2025 צנחו ההכנסות בכ-43% ל-12 מיליון דולר, החברה עברה להפסד, והמניה איבדה שליש מערכה ביום מסחר אחד.

ברבעון הראשון של 2026 חזרה הצמיחה: הכנסות של 16 מיליון דולר, עלייה של כ-15%, וצבר הזמנות שטיפס ליותר מ-62 מיליון דולר, אם כי הרווח הנקי נחתך כמעט בחצי בגלל הוצאות מימון. התנודות החדות ממחישות שחברת ציוד קטנה תלויה בעיתוי של הזמנות בודדות, ורבעון חלש אחד יכול להיראות כמו משבר גם כשהעסק עצמו יציב. המניה, שזינקה בשנים הקודמות במאות אחוזים והכניסה את החברה למדדי הבורסה, מגלמת עדיין שווי של יותר ממיליארד שקל.

סיוה, ולנס, ארבה ואינוויז: המעגל הרחב

סיוה פועלת במודל שונה מכולן: היא מוכרת קניין רוחני שמשולב בשבבים של אחרים וגובה תמלוגים על כל יחידה שנמכרת. החברה נסחרת בנאסד"ק, רווחית ברמה צנועה, והמניה שלה נעה בשנה האחרונה בטווח רחב במיוחד, בין 17 ל-51 דולר - עדות לרגישות של מודל תמלוגים למחזורי השוק. הטכנולוגיה שלה משולבת ביותר ממיליארד מכשירים חדשים מדי שנה, מטלפונים ואוזניות ועד רכיבי תקשורת.

• סוכן ה-AI שלח את נתוני הבנק לקבוצת העבודה - ואז התנצל
• האם AI עושה אותנו טיפשים יותר? המחקרים מגלים מה קורה למוח שלנו כשמפסיקים לחשוב לבד

ולנס, ארבה ואינוויז קשורות לעולם הסיליקון, אבל השוואה שלהן לטאואר או לנובה מטעה. ולנס, שצמחה מטכנולוגיית חיבורי וידאו ביתיים והסבה אותה לשבבי תקשורת מהירה לרכב ולתעשייה, העלתה את תחזית 2026 להכנסות של 78 עד 81 מיליון דולר, צמיחה של כ-13%. אינוויז, מפתחת חיישני LiDAR לרכב, הציגה זינוק של 86% בהכנסות הרבעון ל-18.1 מיליון דולר, עם תחזית שנתית של 67 עד 73 מיליון. ארבה, שמפתחת שבבי רדאר לרכב, נמצאת בשלב מוקדם בהרבה, עם תחזית שנתית של 4 עד 6 מיליון דולר בלבד. שלושתן מפסידות כסף ונשענות על הבטחת שוק עתידי, בשונה מארבע הרווחיות שנסקרו למעלה.

מה לבדוק בדוח הבא

ארבעה נתונים נותנים את רוב הסיפור בדוחות הקרובים: צבר ההזמנות והקליטה החדשה, שמנבאים את ההכנסות שני רבעונים קדימה; שולי הרווח הגולמי, שמעידים על כוח תמחור; התחזית קדימה, שההנהלות בענף נוהגות לתת בזהירות; וריכוזיות הלקוחות, כי אצל ספקיות ציוד שני לקוחות גדולים יכולים להיות חצי מההכנסות. ראוי לזכור גם את שער הדולר: כל הארבע מדווחות בדולרים, והמשקיע בתל אביב סופג בנוסף את תנודות המטבע. אצל טאואר מתווסף לרשימה שיעור הניצולת של המפעלים, הנתון שמכריע אצלה את הרווחיות.

איך משווים ביניהן - ומה הסיכון

מכפיל רווח לבדו מפספס את השוני העמוק בין העסקים. את טאואר מניעים הקיבולת, שיעור הניצולת ותמהיל המוצרים; את נובה - תקציבי הציוד של יצרניות הענק; את קמטק - קצב המעבר לאריזה מתקדמת; ואת קווליטאו - השקעות בבדיקות אמינות. אותה מהפכת AI מזרימה כסף לכולן, אבל בערוצים שונים ובעיתוי שונה, ומי שממפה איפה כל חברה יושבת בשרשרת מקבל תשובה מדויקת יותר מהשאלה מי זולה. דוגמה מוחשית: קיצוץ בתקציב ההשקעות של TSMC או של סמסונג ייפגע בנובה עוד לפני שיורגש אצל טאואר, ואילו האטה בשוקי הרכב והתעשייה תכה בטאואר בזמן שקמטק ממשיכה ליהנות מגל ה-HBM. אותה ידיעה עצמה יכולה להיות רעה לאחת וחסרת משמעות לאחרת. פירוט מלא של השרשרת נמצא במדריך מי מרוויח מכל דולר שמושקע ב-AI.

היתרון המשותף לארבע ברור: כולן מוכרות ידע ומומחיות במקום ייצור המוני זול. טאואר מוכרת תהליכי ייצור מיוחדים, נובה וקמטק מוכרות מדידה ובדיקה, קווליטאו מוכרת אמינות, וזה בדיוק סוג החברות שישראל למדה לייצר לאורך שלושה עשורים, כפי שמתואר במדריך איך ישראל הפכה למעצמת שבבים.

התמחור, מנגד, כבר מגלם ציפיות גבוהות: טאואר נסחרת סביב פי 15 על הכנסות ארבעת הרבעונים האחרונים, נובה סביב פי 13 וקמטק סביב פי 13 - רמות שמניחות שההאצה תימשך עוד שנים. לנובה ולקמטק יש גם חשיפה ממשית ללקוחות בסין, ולכן כל החמרה במגבלות היצוא האמריקאיות על ציוד ייצור רלוונטית גם להן, בהמשך ישיר לדינמיקה שמתוארת במדריך על מלחמת השבבים.

הסיכון המשותף הוא המחזוריות: כשיש מחסור כולם מזמינים ציוד וקיבולת, וכשהקיבולת נפתחת ההזמנות נעצרות בבת אחת. חברת ציוד יכולה לצמוח בעשרות אחוזים כמה שנים ברציפות ואז להיכנס לשנה חלשה בלי שום כשל בביצוע. גם התלות בסנטימנט העולמי מורגשת כמעט מדי שבוע: שלוש הגדולות, שמכונות בשוק המקומי מניות הטנק, נעות יחד עם מדדי השבבים העולמיים, כפי שקרה בשבוע שבו מניות הטנק ירדו כשהשוק המתין לדוחות אנבידיה.

שלושה אותות שווים מעקב צמוד בחודשים הקרובים: דוחות אנבידיה, שקובעים את הסנטימנט לענף כולו; תוכניות ההשקעה של ענקיות הענן ל-2027, שיכריעו אם גל הציוד נמשך; ומחזור הזיכרון, שההיסטוריה שלו מלמדת שגם גאות אדירה מסתיימת בעודף קיבולת. מי שזוכר את שנות השפל של 2019 ושל 2023 בענף הציוד יודע להעריך את הרבעונים הטובים, בלי להניח שהם צפויים להימשך לנצח.