פעם כולם רצו הייטק - עכשיו הסטודנטים מחפשים מקצוע שה-AI לא ייקח

במשך שנים המסלול באוניברסיטה היה כמעט מובן מאליו. אם היית תלמיד טוב, במיוחד במתמטיקה, פיזיקה או מחשבים, הכיוון היה ברור: מדעי המחשב, הנדסה, הייטק. אלה היו המקצועות שהבטיחו שכר גבוה, ביקוש חזק ואפשרות להשתלב בחברות הגדולות במשק. הנתונים החדשים של אוניברסיטת תל אביב מעידים שמשהו מתחיל להשתנות.

בשנת הלימודים תשפ"ז צפויים ללמוד באוניברסיטה16,657 סטודנטים לתואר ראשון - שיא של כל הזמנים. גם מספר הסטודנטים שמתחילים שנה א' צפוי להגיע לשיא של 5,120. אבל המספר הכולל הוא לא החלק הכי מעניין. מה שמעניין באמת הוא הבחירה של הסטודנטים.

הביקוש לפיזיותרפיה עלה בכמעט 33%, לעבודה סוציאלית בכ-19%, להפרעות בתקשורת בכמעט 18%, וגם פסיכולוגיה ממשיכה להתחזק. במקביל, מדעי הרוח ומדעי החברה, שנחשבו במשך שנים לתחומים שנמצאים בנסיגה, רושמים עלייה מחודשת.

קשה לדעת אם מדובר כבר בשינוי מגמה ארוך טווח, אבל הוא מגיע בתזמון שאי אפשר להתעלם ממנו: בדיוק כששוק העבודה מתחיל להבין שה-AI  לא רק יוצר מקצועות חדשים - הוא גם משנה את הערך של מקצועות קיימים.

המקצוע הבטוח כבר לא בהכרח נמצא בהייטק

אחת ההנחות ששלטו בשוק העבודה הישראלי בעשור האחרון הייתה שהמסלול הטכנולוגי הוא המסלול הבטוח ביותר. מי שלמד מדעי המחשב או הנדסה אולי לא ידע באיזו חברה יעבוד, אבל ההנחה הייתה שהעבודה תחכה לו.

היום ההנחה הזאת כבר הרבה פחות ברורה.

ה-AI לא מחסל את ההייטק, רחוק מזה, אבל הוא מתחיל לשנות את מבנה העבודה בתוכו. יותר משימות בסיסיות של כתיבת קוד, בדיקות, ניתוח מידע, הפקת מסמכים ועבודה משרדית יכולות להיעשות מהר יותר ובעזרת פחות עובדים. מי שנכנס היום לשוק העבודה כג'וניור מתמודד לא רק מול עובדים אחרים, אלא גם מול כלים שיכולים לבצע חלק מהמשימות שבעבר היו הדרך שלו לצבור ניסיון.

זה לא אומר שאין עתיד למתכנתים, מהנדסים או אנשי טכנולוגיה. להפך, עובדים חזקים שמבינים איך להשתמש ב-AI עשויים להיות שווים הרבה יותר למעסיקים. אבל זה כן אומר שהמסלול הפך לפחות אוטומטי.

מול זה, מקצועות טיפוליים נראים אחרת. פיזיותרפיסט צריך לעבוד עם אדם שנמצא מולו. עובד סוציאלי מתמודד עם משפחה במשבר. פסיכולוג צריך להבין הקשר, רגש, התנהגות ואמון. מרפא בעיסוק צריך להתאים את הטיפול למצבו של המטופל ברגע נתון.

AI יכול לסייע גם בכל התחומים האלה. הוא יכול לנתח מידע, לתמוך באבחון, להכין תוכניות ולעזור במעקב. אבל הרבה יותר קשה להחליף באמצעותו את ליבת העבודה עצמה.

הצעירים מתחילים להפנים את זה. פעם "מקצוע בטוח" היה מקצוע שבו יש הרבה ביקוש. בעתיד הוא עשוי להיות מקצוע שבו קשה להחליף את העובד.

מהפציעות ועד הטראומה: המקצועות שהמלחמה הופכת למבוקשים

בישראל יש גם סיבה מקומית ועמוקה יותר לזינוק במקצועות הטיפוליים.

המלחמה של השנים האחרונות יצרה צורך עצום בשיקום גופני ונפשי. פצועים, חיילים שחזרו משירות ממושך, משפחות שכולות, אזרחים שפונו מבתיהם וקהילות שלמות שמתמודדות עם טראומה - כל אלה צפויים להמשיך להזדקק לטיפול גם שנים אחרי שהלחימה תסתיים.

במובן הזה, הזינוק בביקוש לפיזיותרפיה, עבודה סוציאלית, פסיכולוגיה וריפוי בעיסוק אינו מקרי. הסטודנטים אולי מזהים, גם בלי לקרוא תחזיות תעסוקה, איפה החברה הישראלית תזדקק לעובדי ועושים את הבחירה שלהם בהתאם.

גם מדעי הרוח חוזרים - וזה אולי לא מקרי

אחד הנתונים המפתיעים יותר הוא דווקא העלייה במדעי הרוח. מספר הסטודנטים החדשים בתחום צפוי להגיע ל-759, לעומת 566 לפני שנתיים - עלייה של כ-34%.

במשך שנים נשאלה השאלה מה אפשר לעשות עם תואר במדעי הרוח. עכשיו, באופן מעניין, דווקא עידן הבינה המלאכותית עשוי לשנות את השאלה.

בעולם שבו מחשב מסוגל לכתוב טקסט, לסכם מסמך, לתרגם ולייצר תשובה בתוך שניות, היכולת לייצר טקסט בלבד הופכת לפחות נדירה. הערך עובר יותר ויותר ליכולת להבין הקשר, לזהות טעות, לשאול את השאלה הנכונה, להבחין בין טענה לעובדה ולהפעיל שיקול דעת.

אלה בדיוק חלק מהמיומנויות שמדעי הרוח והחברה אמורים לפתח. במציאות שבה הטכנולוגיה משתנה מהר, דווקא היכולת ללמוד, לנתח ולהסתגל עשויה להיות נכס חשוב יותר מהידע הספציפי שנרכש בשנה הראשונה של התואר.

הדור שנכנס עכשיו לאוניברסיטה יודע דבר אחד שהדור שלפניו ידע פחות: קשה מאוד לדעת איך ייראה שוק העבודה בעוד ארבע או חמש שנים. ולכן השאלה שהסטודנטים שואלים את עצמם כבר אינה רק "איפה ארוויח הכי הרבה", אלא גם "איפה עדיין יצטרכו אותי".

אם זה אכן השינוי שמתחיל להתרחש, הוא יכול להיות משמעותי הרבה מעבר לאוניברסיטת תל אביב. הוא עשוי לסמן שינוי רחב יותר בדרך שבה צעירים בישראל חושבים על קריירה, ביטחון תעסוקתי והערך של מקצוע בעולם שבו יותר ויותר עבודה יכולה להיעשות גם על ידי מכונה.