אתר בנייה בניין נדל"ן נדלן
צילום: מורן ישעיהו

בעלת המניות שהפכה למלווה: מגדל תעמיד לאמריקה ישראל 200 מיליון שקל להון העצמי

מסגרת האשראי תממן את החלק של היזם בפרויקטי מגורים, משלב הקרקע ועד הליווי וההקמה. היא מצטרפת לשורת עסקאות שבהן חברות ביטוח נכנסות לחלק המימון שהבנקים, תחת מגבלת חשיפה ענפית ודרישות הון, משאירים ליזמים
מירב ארד |

בדרך כלל בעל מניות מכניס כסף לחברה כהון. באמריקה ישראל, מגדל ביטוח, שמחזיקה בכ-15% ממניות החברה הפרטית, תעמיד לה גם הלוואות שימלאו את מקומו של ההון העצמי בפרויקטים. מדובר במסגרת אשראי של 200 מיליון שקל לפרויקטי מגורים, שתשמש את החברה גם ברכישת קרקעות וגם בשלב הליווי וההקמה. ההסכם מגיע בזמן שאמריקה ישראל נמצאת בעיצומו של מיזוג מלא עם מסד עוז, שאחד מיעדיו המוצהרים הוא הנפקת חוב ומניות בבורסה, ואחרי שהחברה נמנתה עם הזוכות בקרקע לאלף דירות ביקנעם עילית.

למה ההון העצמי הפך למוצר

בפרויקט מגורים טיפוסי הגוף המלווה מממן את רוב העלות, אבל דורש מהיזם להביא הון ממקורותיו, בדרך כלל 15% עד 25% מעלויות הפרויקט. ליזם שמריץ כמה פרויקטים במקביל זה צוואר הבקבוק: זכייה במכרז מחייבת תשלום על הקרקע מראש, והכסף נשאר קשור עד שהדירות נמכרות. הלוואה שממלאת חלק מההון הזה, שבענף מכונה מזנין, עומדת בתור אחרי החוב הבכיר של הבנק ולפני הכסף של היזם עצמו, ולכן גם מתומחרת גבוה יותר.

המוצר הזה כבר מוכר אצל חברות הביטוח. גמלא הראל, מקבוצת הראל, מציעה הלוואות כאלה מאז 2006, וממנת לרוב 50% עד 75% מההון העצמי הנדרש. הזרוע של הפניקס בתחום הליווי מציעה אשראי להשלמת הון לצד ליווי מלא, והפניקס היא גם שותפה של אמריקה ישראל בפרויקט מוזה בצפון תל אביב.

חברות הביטוח ממלאות את החלל

באוקטובר הרחיבה כלל ביטוח את ההסכם עם מניף שירותים פיננסיים, בתוספת של עד 250 מיליון שקל באשראי נון-ריקורס. המסגרת הכוללת של כלל עלתה כך ל-550 מיליון שקל, והיא מממנת כ-60% מכל הלוואה שמניף מעמידה ליזמים, בפעילות משותפת של עד 917 מיליון שקל. נון-ריקורס פירושו שאם היזם נכשל, כלל סופגת את ההפסד בחלקה ואינה יכולה לחזור למניף.

ההבדל בעסקה של מגדל הוא הכפילות. אותו גוף הוא גם בעל מניות וגם מלווה, וכמלווה הוא נמצא בתור לפני עצמו כבעל מניות אם פרויקט ייתקל בקשיים.

התקרה של הבנקים

הסיבה שהשוק הזה צומח נמצאת בצד של הבנקים. הוראה 315 של הפיקוח על הבנקים מגבילה את החשיפה לכל ענף ל-20% מסך החבות של הציבור לבנק, ולענף הבינוי והנדל"ן נקבעה תקרה של 24% כשמביאים בחשבון גם פרויקטים בשיתוף המגזר הציבורי. בעקבות המלחמה הוארכה הקלה זמנית שמעלה את התקרות ל-22% ול-26%, עד סוף 2027. מעבר לתקרה, כל הלוואה מחייבת את הבנק בהון.

כנראה שבנק שמתקרב למגבלה מעדיף את החוב הבכיר, המובטח בפרויקט ובערבויות לרוכשים, ומשאיר את החלקים המסוכנים יותר במימון, כמו קרקע לפני היתר או השלמת הון, לחברות הביטוח ולגופי האשראי החוץ-בנקאי. עבור היזם זה כסף יקר יותר, ועבור חברות הביטוח זו דרך להשקיע את כספי העמיתים בתשואה שעשויה להיות גבוהה מזו של אג"ח, תמורת סיכון גבוה יותר.

להרחבה: ווישור נכנסת למימון יזמים וקבלנים, בזמן שהענף מתקשה למכור דירות

הוספת תגובה

תגובות לכתבה:

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה