פאינה קירשנבאום (צילום: יוטיוב כאן 11|)
פאינה קירשנבאום (צילום: יוטיוב כאן 11|)

נדחתה תביעת המדינה נגד פאינה קירשנבאום להשבת 6 מיליון שקל

המדינה טענה כי על סגנית שר הפנים לשעבר ומנכ"ל משרד החקלאות לשעבר להשיב כספים בשל פרשת ישראל ביתנו. בית המשפט: הם כבר החזירו ונענשו בתיק הפלילי; המשפט אינו שואף לענישה אין קץ

איתמר לוין |

סגנית שר הפנים לשעבר, פאינה קירשנבאום, ומנכ"ל משרד החקלאות לשעבר, רמי כהן, לא ישלמו למדינה מיליוני שקלים בעקבות פרשת השחיתות הנרחבת בה הורשעו. שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב, יוסי ברכיה, דחה את תביעת המדינה בסך 6 מיליון שקל נגד קירשנבאום ובסך מיליון שקל נגד כהן, לאחר הרשעתם בפרשת ישראל ביתנו.

בפרשה זו, בכירים בישראל ביתנו העבירו כספים קואליציוניים לגורמים שונים תמורת שוחד במיליוני שקלים, אשר שולם מתוך אותם כספים. בבית המשפט העליון נדונה קירשנבאום ל-7.5 שנות מאסר, חילוט במיליון שקל וקנס ב-500,000 שקל. כהן נדון ל-18 חודשי מאסר, חילוט ב-250,00 שקל וקנס ב-180,000 שקל.

המדינה טענה, כי יש לחייב את השניים להחזיר לה את הכספים הקואליציוניים שהעניקה בעקבות השוחד שקיבלו, משום שהפרו את חובת האמונים כלפיה ועשו עושר ולא במשפט. קירשנבאום טענה, כי לא נותר בידיה אף שקל מכספי השוחד וכי היא חסרת אמצעים. כהן טען, כי הוא לא היה עובד ציבור בתקופה הרלוונטית וכי גם בידיו לא נותרו כספי שוחד.

יש להוכיח שצמחה טובת הנאה

ברכיה אומר, כי על מנת לתבוע השבה בשל הפרת חובת האמונים, יש להוכיח שצמחה לאמונאי (מי שמוטלת עליו חובה זו) טובת הנאה מן ההפרה - אשר כשלעצמה אינה עילה לתביעת נזיקין. "באשר לכספים הקואליציוניים, אשר אין ספק כי התנהלות הנתבעים עם כספים אלו חרגה מסטנדרט ההתנהגות המצופה מנבחר ציבור ומי שעוסק בכספים אלו בטיפול בהם, עולה כי מכיוון שכספים אלו לא הגיעו לידיהם, הרי שאין לומר שהם 'התעשרו' מהעברת כספים אלו לגופים שונים", הוא קובע.

ברכיה מוסיף: "המדינה לא הוכיחה קיומו של נזק ממוני לקופת המדינה כתוצאה מהקצאת הכספים הקואליציוניים. אין מחלוקת כי הכספים הועברו לגופים ציבוריים שונים לצורך פעילות ציבורית, ולא הונחה תשתית עובדתית לכך שאלמלא ההתנהלות הפסולה היו הכספים נותרים בקופת המדינה, ולא מוקצים לגורמים אחרים בדרך חוקית. טענת המדינה שלפיה אלמלא מעשי הנתבעים לא הייתה מוציאה את הכספים כלל, נותרה ברמת ההשערה, ולא עוגנה בממצאים שנקבעו בהליך הפלילי. האפשרות כי הכספים היו מוקצים לגופים אחרים או במסגרת חלוקה קואליציונית שונה היא אפשרות סבירה לא פחות, ואינה שוללת את עצם יציאתם מן הקופה הציבורית".

לגבי כספי השוחד מציין ברכיה, כי על פי פסק הדין בתיק הפלילי - רובם המכריע לא נותרו בידיה של קירשנבאום, אלא הועברו לישראל ביתנו, לבני משפחה ולאחרים. בכל מקרה, כל כספי השוחד שיוחסו לה אישית, כבר חולטו במסגרת ההליך הפלילי - ולכן אין עילה אזרחית נגדה. עוד מציין ברכיה, כי שווי הרכוש האסור שנתפס אצל קירשנבאום היה 2 מיליון שקל, אך בית המשפט הסתפק בחילוט מחצית הסכום כדי להותיר לה אמצעי מחיה סבירים - ואין לעקוף את הפסיקה הפלילית באמצעות הליך אזרחי.

התכליות הוגשמו בהליך הפלילי

ברכיה מסכם באומרו: "בנסיבות ענייננו, תכליותיהם המרכזיות שבבסיס דיני האמונאות, שלילת רווח, הרתעה והבעת גינוי נורמטיבי להפרת חובת אמון, כבר הוגשמו במידה ניכרת במסגרת ההליך הפלילי, במסגרתו נשאה הנתבעת 1 בסנקציות חמורות, לרבות עונש מאסר ממושך, קנס וחילוט מלוא הכספים שנטלה לכיסה. משכך, אף שאין לשלול עקרונית את האפשרות להטיל חיוב כספי אזרחי מכוח דיני האמונאות במקרים מתאימים, יש לקבוע כי בנסיבות המקרה דנן אין זה המקרה הראוי להפעיל סעד זה.

"החיוב הכספי מכוח עילה זו ראוי שיישמר למקרים שבהם תכליות הדין לא מוצו באמצעים אחרים, או שבהם קיים חשש ממשי כי אלמלא החיוב יוותר בידי המפר רווח או יתרון שנצמחו מהפרת חובת האמון. בנסיבות אלה, הטלת חיוב אזרחי נוסף אינה מתחייבת מן הדין, ועלולה להביא במקרה דנן לכפל סנקציה שאינו מתיישב עם עקרונות של סופיות, מידתיות והגינות דיונית".

יש גבול גם להתמודדות עם שחיתות

ברכיה מדגיש: "גם להתמודדות עם מעשי שחיתות חמורים יש גבולות. אין משמעות הדבר כי מי שהורשע בעבירות שוחד חסין מפני הליכים אזרחיים, או מפני חיובים כספיים המתחייבים על פי דין. ואולם, אין להפוך את ההליך האזרחי למעין מסלול ענישה נוסף, בלתי מוגבל בהיקפו, שבסופו ירוקן הנתבע מכלל נכסיו 'עד רדתו'. אין להתעלם מהמחיר הכבד ששילמו הנתבעים ובייחוד הנתבעת 1 על מעשיהם. זה היה מחיר משמעותי, של שנים שהם ישבו מאחורי סורג ובריח, כך שמידת הדין התגלגלה עליהם כהוגן וכדין.

"...הדרישה להוסיף ולגבות מן הנתבעים את מלוא הסכומים הנתבעים, מעבר לעונש המאסר הממושך בו נשאו ולחילוט שבוצע, חורגת מן המידה הראויה. יש להבחין בין השאיפה הלגיטימית להשבת כספי ציבור ולהרתעת עבריינות שלטונית לבין הדרישה להטיל על אדם חיוב כספי כולל, שתביא לריסוקו הכלכלי המוחלט. לא כל תוצאה שניתן לתארה כהשבת כספי ציבור היא בהכרח תוצאה המתחייבת מן הדין. הדין אכן צריך להיאכף בנחישות אך גם במידה. המשפט אינו שואף לענישה עד אין קץ".

המדינה חויבה בתשלום הוצאות ב-20,000 שקל. את המדינה ייצגו עוה"ד אביאב הולנדר ותם וינד; את קירשנבאום ייצגו עוה"ד אלירם בקל, עודד גזית ותמר ווסר; ואת כהן - עו"ד עידן סגר.

הוספת תגובה

תגובות לכתבה:

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה