ריבית בנק ישראל (בעזרת AI)
צילום: (בעזרת AI)
ליום ראשון

ממאבק באינפלציה למאבק על הצמיחה: חוסר הוודאות הוא הוודאות החדשה

האינפלציה השנתית ירדה ל-1.1% בלבד, אך הריבית הגבוהה ממשיכה להכביד על משקי הבית, לפגוע בעסקים ולהעיק על שוק התעסוקה. למרות חוסר הוודאות הביטחוני והתחזקות הדולר, הגיעה העת לשנות את המדיניות המוניטרית - להקל על נטל המימון, לעודד השקעות ולהחזיר את המשק למסלול צמיחה.

אדם בלומנברג |

ביום שני הקרוב יפרסם נגיד בנק ישראל את החלטת הריבית. לקראת ההודעה הזו ניצבת כלכלת ישראל בצומת הכרעה מקרו-כלכלי המחייב שינוי דיסקט אמיץ מצד קובעי המדיניות. הנתון הדרמטי ביותר שיונח על שולחן הוועדה המוניטרית הגיע ממדד המחירים לצרכן שפורסם השבוע: קצב האינפלציה השנתי צנח והתייצב על 1.1% בלבד, עם תחזית אינפלציה שנתית של 1.5% לשנת 2026. זהו הישג יוצא דופן, המציב את ישראל הרחק מתחת למרכז יעד יציבות המחירים של בנק ישראל (1%–3%). הניצחון בקרב על בלימת עליות המחירים כבר הושג, אך נראה כי בבנק המרכזי עדיין מתבצרים בעמדותיהם ההגנתיות – ומותירים את הריבית ברמה מרסנת שמכבידה באופן חסר תקדים על המשק.

אין ספק שאנו פועלים בסביבה של חוסר ודאות גיאופוליטי קיצוני. המלחמה המתמשכת, המתיחות מול איראן, נטל ההוצאות הביטחוניות והזירה הבינלאומית המורכבת מרחפים כולם מעל הכלכלה המקומית – ובימים האחרונים אף שבו וקיבלו ביטוי בתנודתיות בשווקים ובשיח הציבורי סביב גירעון המדינה והתקציב. בנסיבות כאלה קל ליפול למלכודת של "שב ואל תעשה" ולהמתין להתבהרות. אלא שהשנים האחרונות לימדו אותנו שיעור קריטי: חוסר הוודאות הוא הוודאות החדשה בישראל. אם נמתין לרגע שבו כל הסיכונים הביטחוניים והגיאופוליטיים יתפוגגו לחלוטין, הכלכלה שלנו פשוט תגווע מהמתנה. הורדה מתונה ומדודה של הריבית כעת לא תסכן את היציבות המוניטרית; להפך – היא תשדר מסר של עוצמה, חוסן כלכלי ושליטה במצב, ותעניק חמצן הכרחי למשק כדי לצלוח את התקופה המורכבת.

ההצדקה המרכזית שנשמעת נגד הורדת הריבית נשענת על התחזקות שער הדולר מול השקל בשבוע האחרון ועל החשש מ"אינפלציה מיובאת". אולם במבט כלכלי מפוכח על השווקים הפיננסיים, חשוב להבין את המנגנון: העליות האחרונות בדולר כבר מגלמות בתוכן, במידה רבה, את ציפיית השחקנים בשוק להורדת ריבית ביום שני הקרוב. השוק מתמחר תמיד את העתיד, והדולר החזק משקף את ההנחה שפער הריביות בין ישראל לעולם עומד להשתנות. הותרת הריבית על כנה ברמה כה לוחצת לא בהכרח "תציל" את השקל, אך היא בוודאות תעניש את הכלכלה הריאלית. כשאינפלציה עומדת על 1.1%, למשק יש מספיק כריות ספיגה כדי להכיל את שער החליפין הנוכחי, ואין הצדקה להשתמש בריבית כחומת מגן בלעדית למטבע תוך הקרבת רווחת האזרחים.

הריבית הגבוהה הפכה לחלק בלתי נפרד מיוקר המחיה

מנקודת המבט של העובדים ומשקי הבית בישראל, הריבית הגבוהה מתפקדת כיום כמס רגרסיבי ואכזרי שמתדלק את יוקר המחיה לא פחות ממחירי המזון. ההשפעה שלה כפולה – הן ישירה ומיידית על תזרים המשפחה, והן עקיפה, דרך התייקרות שרשרת האספקה והדיור.

ההשפעה הישירה על הכיס של משקי הבית: אפילו הורדת ריבית מתונה של רבע אחוז (0.25%) תייצר הקלה כספית מיידית:

  • משכנתאות: משפחה ממוצעת המחזיקה במשכנתא של מיליון שקלים בפריסה ל-25 שנים תראה ירידה של כ-145 שקלים בהחזר החודשי (בהנחת ירידה מ-5% ל-4.75% במסלול הפריים). במבט שנתי מדובר בחיסכון של כ-1,740 שקלים, ולאורך חיי המשכנתא – יותר מ-43,000 שקלים שיישארו אצל המשפחה במקום לעבור לשורת הרווח של הבנקים.
  • מינוס בחשבון ואשראי צרכני: יוקר המחיה משתקף היטב גם באוברדראפט ובכרטיסי האשראי הבנקאיים והחוץ-בנקאיים. משקי בית רבים נאלצים להישען על אשראי בריביות דו-ספרתיות (שלעיתים חוצות 10%–12% בשל הריבית הבסיסית הגבוהה) רק כדי לסגור את החודש. הורדת ריבית תחתוך ישירות בעלויות המימון השוטפות הללו ותשחרר הכנסה פנויה לצריכה בסיסית, חינוך ובריאות.

ההשפעות העקיפות שמתגלגלות אל הצרכן: מעבר לחשבון הבנק האישי, סביבת הריבית הגבוהה מזינה את יוקר המחיה גם מהדלת האחורית:

  • התייקרות מחירי המזון והמוצרים על המדף: יבואנים, יצרנים, ספקים ורשתות שיווק נדרשים לממן מלאים, הובלה ואשראי ספקים בריבית יקרה. עלויות המימון הללו הופכות בפועל לחלק מעלות הייצור והתפעול – ובסופו של דבר מתגלגלות ישירות אל תג המחיר שהצרכן פוגש בסופר ובחנויות.
  • לחץ מתמשך על שכר הדירה ומחירי הדיור: הריבית הגבוהה מייקרת דרמטית את עלויות הליווי הבנקאי של קבלנים ויזמים, מאטה התחלות בנייה ומצמצמת את היצע הדירות העתידי. במקביל, בעלי דירות שמממנים נכסים במשכנתאות יקרות מגלגלים את ההתייקרות אל השוכרים, ומשפחות שנדחקות משוק הרכישה מגדילות את הביקוש לשכירות. כך הריבית הגבוהה עצמה ממשיכה לתדלק את סעיף הדיור.
  • שחיקת התחרות וחיזוק הריכוזיות: כאשר עלות ההון גבוהה מדי, עסקים קטנים ובינוניים מתקשים לצמוח או לשרוד, ושחקנים חדשים נרתעים מכניסה לשוק. התוצאה העקיפה היא שוק ריכוזי יותר ותחרות חלשה יותר, תנאים שמקלים על שחקנים גדולים לשמר מחירים גבוהים.

מחנק האשראי של העסקים הופך לאיום על העובדים

מעבר לרווחת הצרכן והעובד הבודד, הורדת הריבית היא אינטרס משותף של ציבור העובדים והמעסיקים כאחד, וכלי קריטי להחזרת המשק למסלול צמיחה. סביבת ריבית כה מרסנת חונקת את המגזר העסקי, ובמיוחד את העסקים הקטנים והבינוניים, שהם קטר התעסוקה המרכזי של ישראל. כאשר עלות האשראי גבוהה כל כך, עסקים משקיעים פחות בטכנולוגיה ובפריון, מקפיאים תוכניות התרחבות ונמנעים מפתיחת קווי ייצור חדשים. מחנק אשראי בצד המעסיק מתורגם מהר מאוד לפגיעה בעובד: הקפאת שכר, צמצום תקנים, עצירת גיוסים, ובמקרי קיצון גם פיטורים. הורדת ריבית תפחית מיידית את הוצאות המימון של החברות, תאפשר להן לשוב ולהשקיע, ותעודד קליטת עובדים. הדרך הטובה ביותר להבטיח ביטחון תעסוקתי היא לוודא שהמעסיקים פועלים בסביבה המעודדת צמיחה, ולא תחת משקולת של חוב יקר.

הבנק המרכזי עשה את תפקידו נאמנה בשעות המשבר, אך כעת, כשהאינפלציה מרוסנת לחלוטין, חובה להתאים את המדיניות למציאות. מנהיגות כלכלית נכונה יודעת לשלב בין שמירה על יציבות לבין ההבנה שצמיחה כלכלית וחיזוק מעמד הביניים הם חלק בלתי נפרד מהחוסן הלאומי. הגיע הזמן להוריד את הריבית בהחלטה הקרובה – למען העובדים, למען העסקים ולמען עתידו של המשק הישראלי.

הכותב הוא סמנכ"ל כלכלה ומדיניות בהסתדרות.

הוספת תגובה

תגובות לכתבה:

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה