פול מקרטני בהופעה (צילום: Jimmy Baikovicius, ויקימדיה, CC BY-SA 2.0)
פול מקרטני בהופעה (צילום: Jimmy Baikovicius, ויקימדיה, CC BY-SA 2.0)

מיליארדר בגיל 84: כמה שוות זכויות היוצרים של מקרטני, ולמה קרלייל ו-KKR שמות עליהן מאות מיליוני דולרים

הון של 1.4 מיליארד דולר בנוי בעיקר מהוצאה לאור שהקים מקרטני ב-1969 ומשירי הביטלס שהחזיר לידיו. מכפילי התמלוגים, העסקאות של דילן, ספרינגסטין וקווין, וההשפעה של הסטרימינג והבינה המלאכותית על המחיר
בן פלמון |

שוק זכויות המוזיקה קיבל בימים האחרונים עוד כ-1.1 מיליארד דולר בכוח קנייה: ב-17 בנובמבר הודיעה דואטי, שרוק נשן של ג'יי-זי ברשימת המשקיעים שלה, על מימון של 665 מיליון דולר לרכישת קטלוגים עצמאיים. יום אחר כך הודיעה ליטמוס על כ-475 מיליון דולר של התחייבויות חדשות מקרלייל ומקרנות של KKR. הסכום של דואטי מורכב מאג"ח מגובה נכסים של 450 מיליון דולר שקרלייל עוגנת, ממסגרת אשראי של 165 מיליון דולר ומעוד 50 מיליון דולר ממסגרת נוספת של פלקספוינט פורד וטרוסט. ליטמוס מנהלת כ-1.4 מיליארד דולר נכסים ומחזיקה יותר מ-100 אלף זכויות והקלטות, בהן שירים של קייטי פרי ושל רנדי ניומן, והכסף החדש יממן רכישות נוספות.

את השיחה על שווי הזכויות פתח בנובמבר פול מקרטני, שהערכת ההון שלו הגיעה ל-1.4 מיליארד דולר והציבה אותו בן 84 במקום השלישי ברשימת המוזיקאים העשירים בעולם, אחרי ג'יי-זי (2.8 מיליארד) וטיילור סוויפט (2 מיליארד). חלק גדול מההון הזה בנוי מנכסים שמכניסים כסף בכל פעם ששיר מושמע, מוצג בבית ספר או מוכנס לרשימת השמעה, ואת המחיר שלהם קובע שוק של קרנות, בנקים ומשקיעים מוסדיים.

הנכס הזה מתנהג אחרת ממניה. בשבוע שבו וול סטריט נסחרה בירידות, גופי ההשקעה המשיכו לגייס כסף לקטלוגים, כי תמלוגים נקבעים לפי כמות ההשמעות ולא לפי מדד. מי שמחזיק שיר מוכר מקבל תשלום בכל שנה, גם כשהשווקים מתהפכים, ולכן הקרנות מוכנות לשלם עליו מכפיל גבוה.

אימפריה שנבנתה מהצד

הנכס הגדול ביותר של מקרטני הוא MPL, ההוצאה לאור שהקים ב-1969, חודשים לפני פירוק הלהקה, כדי לשלוט בהכנסות משירי הסולו שלו. בהמשך הוא קנה זכויות של אחרים: הקטלוג של באדי הולי, פרקי מוזיקה מהמחזות המוזיקליים בברודווי וביניהם גריז, וגם "Blue Suede Shoes" ושירי חג כמו "The Christmas Song" ו-"Baby, It's Cold Outside". לפי ההערכות MPL שווה לפחות 250 מיליון דולר ומכניסה עשרות מיליוני דולרים בשנה. בכל פעם שבית ספר תיכון מעלה את גריז, הכסף מגיע אליו.

הנכס השני הוא חלקו ב-Apple Corps, חברת האחזקות של הלהקה. היא מכניסה יותר מ-50 מיליון דולר בשנה מסטרימינג, תקליטי ויניל ומרצ'נדייז, וכל אחד מארבעת הבעלים, מקרטני, רינגו סטאר ויורשיהם של לנון והריסון, מחזיק ב-25%. ההערכה לשווי החלק של כל אחד מהם עוברת את 150 מיליון דולר. חישוב פשוט מראה מה עומד מאחוריה: כ-12.5 מיליון דולר בשנה לכל בעלים, כפול כ-12. המכפיל הזה יחזור בהמשך.

הנכס השלישי נחשב לבעל הערך הגבוה ביותר ליחידת הכנסה: זכויות היוצרים האמריקאיות בשירי הביטלס עצמם. הן מכניסות למקרטני לפחות 10 מיליון דולר בשנה ומוערכות בלפחות 200 מיליון דולר, כלומר כפול 20. לצד אלה יש רכוש בבריטניה ובהמפטונס, אוסף אמנות עם עבודות של פיקאסו ומגריט, והכנסות של מאות מיליוני דולרים מסיבובי הופעות.

מ-20 מיליון דולר ל-750 מיליון: סיפורן של נורת'ן סונגס

בלי ההיסטוריה של זכויות הביטלס אי אפשר להבין למה מקרטני עסק בזה כל חייו. את השירים הראשונים של הלהקה החזיקה חברת ההוצאה לאור נורת'ן סונגס, ומקרטני תיאר בדיעבד את החוזה עם החברה כמלכודת: ככל שהצלחת הלהקה גדלה, ההכנסה של הכותבים נשארה במקומה. אחרי מותו של ג'ון לנון הוצעה למקרטני הזדמנות לקנות את הקטלוג בכ-20 מיליון דולר. הוא ביקש לחלק את העלות עם נציגי לנון, והעסקה נפלה. ב-1985 קנה מייקל ג'קסון את הקטלוג תמורת 47.5 מיליון דולר, אחרי שמקרטני עצמו שכנע אותו להיכנס לתחום ההוצאה לאור. להרחבה: איך מייקל ג’קסון קנה את זכויות שירי הביטלס והפך אותן לאימפריה של מיליארדים?

מכאן הדרך עברה דרך סוני: ב-2016 מכרה עיזבונו של ג'קסון את מחצית החברה המשותפת סוני/ATV לסוני תמורת 750 מיליון דולר. ב-2017 תבע מקרטני את סוני/ATV כדי להחזיר לעצמו את הזכויות האמריקאיות בשיריו, בהסתמך על הוראה בחוק זכויות היוצרים האמריקאי שמאפשרת ליוצרים לקבל חזרה את יצירתם אחרי תקופה קבועה. בתוך חצי שנה הוסדר העניין בהסכם חסוי. סוני המשיכה לקנות: ב-2024 היא רכשה גם את המחצית השנייה של קטלוג ג'קסון, בעסקה שדווחה בכ-600 מיליון דולר ושמעמידה את השווי הכולל על כ-1.2 מיליארד דולר. אלה מספרים מדווחים, כי הצדדים לא פרסמו מחירים.

המחירים בעסקאות הגדולות

הסכומים שלהלן דווחו או הוערכו, כי רוב העסקאות מעולם לא פורסמו רשמית. בוב דילן מכר ב-2020 את כל זכויות הכתיבה שלו ליוניברסל מיוזיק בסכום שהוערך בין 300 ל-400 מיליון דולר, ואת ההקלטות שלו מכר לסוני תמורת הערכה של 150 עד 200 מיליון דולר. ברוס ספרינגסטין מכר לסוני ב-2021 את הקטלוג המלא תמורת 500 עד 550 מיליון דולר. פינק פלויד מכרה לסוני ב-2024 את ההקלטות ואת זכויות השם והדמות בכ-400 מיליון דולר, בלי הזכויות על כתיבת השירים. קווין מכרה לסוני באותה שנה בכ-1.27 מיליארד דולר, הסכום הגבוה ביותר ששולם עבור יצירה של אמן אחד, לא כולל הכנסות מהופעות. את סטינג רכשה יוניברסל ב-2022 בכ-300 מיליון דולר, ועל כך כתבנו כאן: סטינג מוכר את קטלוג השירים שלו ליוניברסל מיוזיק ב-300 מיליון דולר.

גם הדור הצעיר נכנס לרשימה: ג'סטין ביבר מכר את זכויותיו לקרן של היפנוזיס, שמגובה בבלקסטון, בקצת יותר מ-200 מיליון דולר. ב-2024 רכשה בלקסטון את קרן היפנוזיס כולה בכ-1.6 מיליארד דולר. טיילור סוויפט בחרה במסלול ההפוך ורכשה בחזרה ב-2025 את ההקלטות שלה, ועל ההון שלה, 2 מיליארד דולר, כתבנו כאן: האימפריה של טיילור סוויפט: מוזיקה, מעריצים והרבה כסף.

איך מתמחרים שיר: מכפיל התמלוגים

הנוסחה פשוטה: מחיר הקטלוג הוא מכפלה של ההכנסה השנתית הנקייה שלו, כלומר תמלוגי השנה האחרונה או ממוצע של כמה שנים. לפי חברת הערכות שווי שבדקה 566 קטלוגים ב-2025, הקלטות וקטלוגים משולבים של מוזיקה ותיקה נסחרו ביותר מ-17 מכפילים של הכנסה שנתית, זכויות הוצאה לאור בכ-15, והקלטות צעירות בכ-13.7. בשוק הרחב קטלוגים בני יותר מעשור נסגרים בכ-12 מכפילים, ונכסים אייקוניים מקבלים פרמיה של 50% ויותר, כלומר רמות של אמצע עד סוף שנות העשרה. המכפילים נשארו מתחת לשיא של 2021.

הדוגמה האחרונה מגיעה מעסקת אנתם: אינפלואנס מדיה פרטנרס השלימה ב-5 בנובמבר, עם קרנות של בלקרוק, רכישה של קטלוגי אנתם הכוללים כ-24 אלף שירים, בעסקה ששוויה מעל 600 מיליון דולר. ההכנסה השנתית הנקייה של הנכסים, לפי הערכה שפורסמה בעת המכרז, נעה בין 45 ל-50 מיליון דולר, כך שהמחיר שווה בקירוב ל-13 מכפילים. חישוב זה הוא שלנו, והוא מבוסס על אומדן ולא על נתון רשמי. הוא מציב את הקטלוג בין הרמה הרגילה לרמה המובחרת, בדיוק במקום שהשוק מצפה לו.

ההבדל בין המכפילים מסביר מדוע מקרטני יכול להחזיק נכסים בשווי כל כך גבוה. הזכויות על שירי הביטלס, שנוצרו לפני יותר מ-60 שנה, נחשבות יציבות: ההכנסה מהן דועכת לאט, והביקוש אליהן עולה בכל מהדורה חדשה. ב-19 בנובמבר הוציאה הלהקה קליפ חדש לשיר In My Life, לרגל מהדורה מורחבת של האלבום Rubber Soul עם מיקס חדש, הקלטות שטרם פורסמו וגרסת דולבי אטמוס. כך נשמר נכס בן יותר מ-60 שנה פעיל, וכך מגיעים אליו מאזינים חדשים.

המשקיעים הציבוריים מתמחרים אחרת. חברות התקליטים נסחרות בבורסה במכפילים נמוכים יותר, כי הן נושאות סיכון של גילוי כישרונות, הוצאות שיווק ודוחות רבעוניים. המשקיעים בבורסה מתמחרים את הרבעון הקרוב, והרוכשים הפרטיים את הקטלוג עצמו. הפער הזה עומד מאחורי גל המיזוגים של 2026: רכישת פרימרי ויב את קובאלט, המיזוג בין בי.אם.ג'י לקונקורד, ורכישת סוני את הקטלוג של רקוגניישן מיוזיק, עסקאות ששוויין המצטבר עובר 19 מיליארד דולר. גם הצעת הרכש של ביל אקמן ליוניברסל מיוזיק, שנדחתה, נולדה מאותו פער: אקמן רוצה את יוניברסל מיוזיק ב-65 מיליארד דולר - בולורה מנסה לעצור אותו. מי שמחפש חשיפה סחירה לשוק יכול להסתכל על וורנר מיוזיק, על סוני ועל ספוטיפיי, שמעבירה לבעלי הזכויות חלק גדול מהכנסותיה.

קיראו עוד ב"גלובל"

סטרימינג ובינה מלאכותית: מי מרוויח מהגל הבא

הסטרימינג הוא הסיבה לכך שהמכפילים טיפסו בעשור האחרון: במקום מכירות שדועכות אחרי שנת ההשקה, ההכנסה מקטלוג ותיק מתפזרת על פני שנים ונשארת יציבה. ב-2025 הוערכו 566 קטלוגים בשווי כולל של כמעט 13 מיליארד דולר, לעומת 557 קטלוגים ב-10.7 מיליארד דולר ב-2024, והעסקה הממוצעת עלתה מכ-19 מיליון דולר לכ-23 מיליון דולר. רוב הכסף הולך לזכויות הוצאה לאור וללהיטים ישנים, אבל בשוק נפתח גם אפיק חדש של עסקאות קטנות, בין 5 ל-50 מיליון דולר, שאליו נכנסים משקיעים חדשים.

הבינה המלאכותית משפיעה על השוק בשני כיוונים. מצד אחד, חברות הענק הסדירו הסכמי רישוי עם פלטפורמות AI, ותשלומים על אימון מודלים עשויים להפוך למקור הכנסה נוסף. אבל אין עדיין תעריף מפורסם, ולכן נכון להתייחס אליו כאל אופציה ולא כשורה בתחזית. מצד שני, שיטפון של שירים שנוצרו במכונה מצטבר בקצה הנמוך של הסטרימינג ושוחק את התשלום לשיר ממוצע. ספוטיפיי הוציאה מההמלצות שלה יותר מ-50 מיליון שירי AI כאלה, ופירטנו כאן: ספוטיפיי הוציאה יותר מ-50 מיליון שירי AI זבל מההמלצות: זה מה שהשתנה באלגוריתם.

התוצאה מועילה לבעלי קטלוגים שאי אפשר לחקות. כשהיצע השירים הגנרי גדל, שיר שהמוני אנשים מכירים מילה במילה נהיה נדיר יותר, והקונים מוכנים לשלם עליו פרמיה. מקרטני קנה את הנכסים האלה במשך עשורים והחזיק בהם, וכשדילן, ספרינגסטין וקווין מימשו, הוא נשאר אחד המעטים שממשיכים לאסוף. מה שנותר לבדוק הוא אם הכסף של קרלייל, KKR ובלקרוק ימצא מספיק קטלוגים מהסוג הזה, כי הקונים רבים וההיצע של שירים אייקוניים מוגבל.

הוספת תגובה

תגובות לכתבה:

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה