לואי ויטון, הרמס וגוצ'י איבדו יותר מ-30% - האם מניות היוקרה כבר זולות?
במשך שנים מניות היוקרה קיבלו כמעט יחס של חברות טכנולוגיה. המותגים חזקים, הלקוחות עשירים, המחירים עולים כמעט מדי שנה ושולי הרווח גבוהים. ב-2026 הסיפור התהפך. מניות הענף ירדו בכ-20%, ואל וי אם אייץ', הרמס וקרינג איבדו כל אחת יותר מ-30%.
הירידות הורידו את מכפיל הרווח העתידי של הענף לכ-21, לעומת יותר מ-23 בממוצע היסטורי. לכאורה זו כבר רמת מחיר שמתחילה לעניין. אלא שהחברות מגיעות למחיר הזה בזמן שהצמיחה מתקררת.
הבעיה המרכזית נמצאת באסיה. סין הייתה במשך שנים אחד ממקורות הביקוש החשובים ביותר למותגי יוקרה אירופיים, והצרכן הסיני עדיין זהיר יותר. גם קוריאה מראה סימני התמתנות. לכך מצטרפת אי ודאות גיאופוליטית שפוגעת בעיקר ברכישות הגדולות והפחות הכרחיות.
התחזיות לענף עדיין מדברות על צמיחה אורגנית של סביב 5% השנה, אבל הקצב במחצית השנייה צפוי להיות חלש יותר. ההשוואה לתקופה המקבילה קשה יותר, וחלק מההתאוששות שכבר הופיעה בתחילת השנה נכנסה למחירי המניות לפני שהפעילות באמת התבססה.
יש גם הבדלים גדולים בתוך הסקטור. רישמונט נהנית מביקוש חזק יחסית לתכשיטים, קטגוריה שמחזיקה מעמד טוב יותר מאופנה. אצל קרינג, לעומת זאת, גוצ'י עדיין נמצאת במהלך ארוך של החזרת הלקוחות והמותג לקצב צמיחה סביר.
אל וי אם אייץ' נמצאת באמצע. יש לה פיזור רחב יותר, אבל פעילות האופנה והעור, שבה לואי ויטון הוא הנכס המרכזי, מייצרת חלק עצום מהרווח. כאשר הצרכן מצמצם רכישות של תיקים וביגוד יוקרתי, הקבוצה מרגישה זאת במהירות.
גם מניות היוקרה הצרפתיות עברו בחודשים האחרונים טלטלה חריגה, אחרי שנים שבהן המשקיעים התרגלו לצמיחה כמעט רציפה.
המחירים הנוכחיים כבר מגלמים הרבה פסימיות, אבל מכפיל 21 עדיין רחוק מתמחור מצוקה. מי שנכנס עכשיו מהמר בעיקר שהביקוש בסין יתייצב ושמותגי העל יחזרו לצמוח. אם ההתאוששות תידחה, יש עוד מקום להתכווצות של המכפילים.
