האם העליון הכריע בוויכוח בין זכויות הנאשמים לבין יעילות הדיון?
המחלוקת נמשכת מזה עשור, עם יצחק עמית בראש מחנה היעילות מול יוסף אלרון בראש מחנה הזכויות. פסק הדין בנושא רצח אלדד פרי הוא הראשון בו נקבע פה אחד, כי פיקוח בית המשפט על עבודת החקירה הוא מוגבל ומצומצם
מה צריך לקבל זכות קדימה בהליך הפלילי - היעילות או זכויות הנאשם? במילים אחרות: האם יש מקום לעסוק בהרחבה בטענות למחדלי חקירה, אכיפה בררנית ושאר מרעין בישין - גם אם המשמעות היא התארכות ההליך בחודשים רבים? האם יש להעניק לרשויות החקירה את חזקת תקינות המעשה המינהלי ולא להידרש לכל שביב של טענה נגד התנהלותן? או שמא יש לדבוק בכלל שקבע הרמב"ם, ולפיו "לזכות אלף חוטאים - יותר טוב ונכסף מֵהָרוֹג זכאי אחד יום אחד"?
הערעור נדחה: מאסר עולם לרוצחו של יזם הנדל"ן אלדד פרי
זו ממש אינה שאלה תיאורטית-פילוסופית אלא מעשית מאוד, במיוחד כאשר תיקים פליליים עשויים להיות עמוסי ראיות וגם כך להימשך שנים, וכאשר בתי המשפט כורעים תחת הנטל. מצד אחד, אם החקירה הייתה רשלנית - בהחלט ייתכן שהאדם הלא-נכון עומד לדין ויש להיזהר ולהישמר מפני הרשעתו. מצד שני, לא כל מחדל חקירה מחייב זיכוי ויש לזכור גם את נפגעי העבירה ואת האינטרס הציבורי.
הוויכוח מתנהל ברמה הבכירה ביותר: בין שופטי בית המשפט העליון. הוא החל בדברים של השופט יוסף אלרון בכנס אקדמי ובמאמר שפרסם בביטאון "עורך הדין", ובשנת 2021 הגיע גם לפסיקה. אתמול נכתב בו פרק נוסף, שעשוי להתברר כמשמעותי יותר מקודמיו - שכן הדברים לא נאמרו בשולי הפסיקה ונקבעו פה אחד.
עמית: הנאשם קם מכסאו והופך לקטיגור
בשנת 2021 הובעו שתי הדעות בפסק הדין בו נדחה ערעורו של דניאל נחמני, רוצחה של הנערה נועה אייל. את חוות הדעת העיקרית כתב השופט יצחק עמית, והוא סיים אותה במשפטים הבאים: "הערעור דנן הוא אך דוגמה אחת מני רבות לתהליך שעובר המשפט הפלילי בשני העשורים האחרונים - משיח של ראיות לשיח של זכויות.
"בימים עברו, המשפט הפלילי התמקד בעבודה המייגעת והאפורה של בחינת כל ראיה לגופה, קבילותה, משקלה והצטברותה למכלול של ראיות, והכל על מנת לממש את תכלית כל התכליות של המשפט - חקר האמת. אך בעשורים האחרונים דומה כי המקום של ה'יש הראייתי' הולך ונזנח לטובת טענות לפגמים כאלה ואחרים בחקירה ובהליכי התביעה, טענות לאי חוקיות שלמעשה זה או אחר במהלך החיפוש-תפיסה-חקירה, טענות להגנה מן הצדק ועוד.
"טענות כאלה, מסיטות את ההליך הפלילי מדרך המלך ומהתכלית של חקר האמת, גורמות להליך הפלילי להסתרבל ולהתארך עוד יותר, ולמעשה מביאות להיפוך תפקידים: הנאשם קם מכסאו והופך לקטיגור, והמאשימה אמורה מכאן ואילך להתגונן ולהוכיח כי פעלה כחוק. מבלי לכפור בתרומת שיח הזכויות להליך הפליליו לזכויות הנאשם, לטעמי, הגיעה העת כי ההליך הפלילי שהלך והסתרבל ישיל מעליו משקולות שנוספו לו בשנים האחרונות, ויחזור ויעמיד במרכז הבמה את החתירה לבירור האמת העובדתית".
ברק-ארז: דיני נפשות של ממש
השופטת דפנה ברק-ארז לא הסכימה: "העובדה שלפעמים נעשה שימוש יתר בטענות של שיח זכויות בהליך הפלילי, או אף בהליכים אחרים, אינה גורעת מחשיבותו. בסופו של דבר, תרומתו של שיח זה להליך הפלילי היא חיונית - הן מבחינת עשיית הצדק עצמה והן מבחינת מראית פני הצדק, שאף בערכה לא ניתן להפריז.
"העיסוק במשפט פלילי כרוך בדיני נפשות של ממש, כאשר על הפרק מצויות הפגיעה בזכויותיהם של קורבנות העבירה, מחד גיסא, והאפשרות לשלול את חירותו של הנאשם, מאידך גיסא. שיח הזכויות הוא אפוא חלק בלתי נפרד מההליך הפלילי. כשלעצמי, אינני מקבלת אפוא את ההבחנה בין מרכז הבמה לירכתיה".
- עו"ד נפגע בעת רכיבה על קורקינט חשמלי והפסיד בשלוש ערכאות
- העליון מאשרר: עיריית ירושלים העבירה עשרות מיליונים שלא כדין
השופט עופר גרוסקופף הסכים עם עמית: "אין לכפור בכך שלשיח הזכויות יש מקום חשוב במסגרת המשפט הפלילי. ההליך הפלילי, על כל שלביו - חקירה, משפט וענישה, מבטא את השימוש הקיצוני ביותר שעושה המדינה בכוח הכופה העומד לרשותה. לפיכך, הגנה ראויה על זכויות האדם של נחקרים, נאשמים ועבריינים מחייבת שיח זכויות דווקני ומחמיר, ומצדיק במקרים מתאימים הכרה בקיומה של הגנה מן הצדק.
"ועדיין, קשה להשתחרר מהרושם שבמסגרת ההליכים הפליליים במדינת ישראל נעשה בשנים האחרונות שימוש מופרז בטיעונים אלה. לא כל חסר בחקירה פלילית מקים טענה לרשלנות המשטרה; לא כל החלטה המבחינה בין מעורבים במעשי עבירה מגלה חשש לאכיפה סלקטיבית; לא בכל הליך ניתן לטעון כי קופחו זכויות הנאשם. הניסיון מלמד כי רק במקרים מעטים וחריגים השימוש בשיח הזכויות הוא מוצדק, וכי במרבית ההליכים הפליליים בהם נעשה בו שימוש הוא כסות להעדר טענות של ממש לגופם של דברים.
"הישענות בלתי מוצדקת על שיח של זכויות במסגרת הליכים פליליים, ובמיוחד שימוש חסר בסיס בטענה של הגנה מן הצדק, אינם פועלים לטובת התכלית לשמה נוצרו - הגנת זכויות האדם במסגרת ההליך הפלילי. ראוי לנאשמים וסנגורים כי יעשו שימוש מושכל בכלים אלה, תוך ייחודם למצבים החריגים להם נועדו".
אלרון: מסיג את המשפט הפלילי לאחור
אלרון לא נשאר חייב וכעבור שנתיים הגיב במישרין לדבריו של עמית במאמר בספר סלים ג'ובראן. הוא הזכיר את חוק יסוד זכויות האדם ואת פסיקת העליון שהדגישה את זכויות הנאשמים, והוסיף: "אל מול שינויים והתפתחויות אלו, מוצגת מעת לעת עמדה שלפיה במהלך השנים המשפט הפלילי סטה ממסלולו ופנה מ'שיח של ראיות' ל'שיח על זכויות', באופן שהיטה את כובד משקלו יתר על המידה לכיוון השמירה על זכויותיהם של נאשמים, נחקרים וחשודים.
"נטען, כי לשינוי זה השלכות שליליות רבות במישור הדיוני בדמות עיכוב וסרבול הדיון, וכי הוא נושא עימו מחיר של ממש במישור המהותי, בהיותו הקרבת חקר האמת. לפי גישה זו, על ההליך הפלילי לשוב ולהתמקד בבחינת הראיות ואל לו לסטות לעיסוק נרחב בטענות המועלות באופן תכוף על ידי סניגורים - כגון טיעונים באשר לאופן ניהול החקירה, מחדלי חקירה, אי-קבלת חומרי חקירה, הסרת חיסיון, טענות זוטא, אכיפה בררנית והגנה מן הצדק.
- אחרי 12 שנות בוררות: תנובה חויבה לשלם 8.1 מיליון שקל למפיץ לשעבר
- מסתמן: בחירת מבקר המדינה תידחה לכנסת הבאה
"...ברשימה זו אציג עמדה שלפיה אימוץ גישה, המבקשת להגביל את טיעוניהם של נאשמים, כמו גם לפגום במה שמכונה 'שיח הזכויות', תערער את שיווי המשקל הקיים בניהולם של משפטים פליליים אשר עוצב בעמל רב בפסיקת בתי המשפט לדורותיהם. עוד אטען, כי זכויות אלו מעוגנות היטב בחקיקה ובהלכה הפסוקה, ומי שמבקש להגביל טיעונים אלו - הלכה למעשה מסיג את המשפט הפלילי לאחור.
"אוסיף ואדגים, כי שיח הזכויות ושיח הראיות אינם עומדים זה כנגד זה, אלא משלימים זה את זה - מטרתם המשותפת היא להוביל לבירור האמת ועשיית משפט צדק, כך שהרובד האחד מהווה מסד לרובד השני. לשיטתי, אם נפעל לצמצומו של המשפט הפלילי לבחינה ראייתית גרידא, אנו עלולים להגיע לתוצאות משפטיות בלתי רצויות אשר תחושת הצדק אינה מתיישבת עימן".
גרוסקופף: בשוליו של ההליך הפלילי
גרוסקופף החיה (לפחות בעקיפין) את הוויכוח בפסק הדין בו נדחה ערעורו של דניאל קדר על הרשעתו ברצח יזם הנדל"ן אלדד פרי, והפעם בהסכמת השופטים גילה כנפי-שטייניץ וחאלד כבוב. הוא חלק מחמאות נדירות לחקירת המשטרה בפרשה והוסיף: "עבודת רשויות החקירה שונה היא מעבודתו של בית המשפט הפלילי. תפקידם של החוקרים לאסוף ממצאים, מידע וראיות, לבחון כיווני חקירה אפשריים, לנתח אותם, ועל בסיס מכלול הדברים - לפענח את האירוע העברייני וללכוד את העבריין.
"מטרתם - גילוי האמת ולכידת עבריינים. הדרך בה הם עושים כן, היא בתחום מומחיותם המקצועית, ופיקוח בתי המשפט עליה הוא מצומצם ומוגבל. לרוב, פיקוח כאמור אינו עומד בלב ההליך הפלילי. כך, שכן תכליתו המרכזית של ההליך הפלילי אינה לבקר את מנגנון החקירה המשטרתי, אלא להעביר את תוצריה באש המשפט הפלילי - לבחון האם הראיות שהניבה החקירה הפלילית מאפשרות לקבוע מעבר לספק סביר את אשמת הנאשם בעבירות המיוחסות לו.
"כנגזר מכך, ניתוח דקדקני של אופן התנהלות החקירה הפלילית במקרה נתון - האם נוהלה בצורה מהירה או איטית; יעילה או בזבזנית; חכמה או שבלונית; מקצועית או חובבנית - הגם שהוא בעל חשיבות רבה לקידום ערכי שלטון החוק, מצוי, במקרה הרגיל, בשוליו של ההליך הפלילי (חריגים לכך המקרים בהם מועלות טענות לפגיעה בזכויות הנאשם במסגרת הליך החקירה באופן המשליך על הרשעתו או העונש שיש להטיל עליו, שאז לצורך בירור טענות אלה, ולמטרה זו בלבד, יש מקום לעסוק במסגרת ההליך הפלילי באופן בו התנהלה החקירה)".
