העליון: נחמיאס-ורבין תמשיך להיות דח"צית זמנית בחברת אברות
דחה את בקשתו של גבי מגנזי לערער על החלטת המחוזי, על רקע הסכסוך הממושך בינו לבין שפיר הנדסה בחברת אברות. קובע: מאזן הנוחות נוטה לטובת החברה
הח"כ לשעבר איילת נחמיאס-ורבין תמשיך לשמש כדירקטורית חיצונית זמנית בחברת אברות, וזאת עד להחלטה אחרת. כך קובע שופט בית המשפט העליון, דוד מינץ, אשר דחה על הסף את בקשתו של גבי מגנזי לערער על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופט אריאל צימרמן).
אברות עוסקת בצנרת פלסטיק ובקבלנות מים וביוב, ונסחרת בשווי של 226 מיליון שקל. קבוצת שפיר הנדסה מחזיקה ב-55% ממניותיה, ומגנזי - ב-28%. "יחסיהם של שפיר ומגנזי אינם מן המשופרים בלשון המעטה והדבר הוביל את החברה בעבר למבוי סתום בנוגע להחלטות שונות וביניהן החלטות בעניין מינויים של בעלי תפקיד", מציין מינץ.
חוק החברות קובע, כי מינוי דח"צ מצריך רוב של בעלי המניות שאינם בעלי שליטה, או ששיעור המתנגדים מקרב בעלי מניות אלו לא יעלה על 2% מכלל זכויות ההצבעה. במקרה של אברות, המשמעות היא זכות וטו הדדית של שפיר ומגנזי - כפי שאכן אירע אשתקד. אברות הגישה ביולי אשתקד תביעה נגד מגנזי, לקבוע שקולותיו לא יימנו בהצבעה על מינוי דח"צ, בנימוק שהוא "בעל עניין אישי שלילי" או שהוא פועל בחוסר תום לב.
צימרמן קבע מנגנון ייחודי לבחירת הדח"צ: איגוד הדירקטורים יציע חמישה מועמדים מתאימים; לשפיר ולמגנזי תהיה זכות להטיל וטו על שני שמות מהרשימה; ואם מגנזי לא יצביע לאחד מהמועמדים הנותרים, לא יימנה קולו באסיפה הכללית. בדרך זו אכן נבחר אשתקד דח"צ, וכעת עלה הצורך לבחור דח"צ נוסף. באסיפה הכללית בחודש יולי סירב מגנזי לתמוך במועמדי החברה שקיבלו רוב קולות, ולכן שבה אברות ופנתה לבית המשפט בבקשה לקבוע שקולו לא ייחשב ושנחמיאס-ורבין תמשיך לכהן באופן זמני.
צימרמן קיבל את הבקשה לסעד זמני, באומרו שמאזן הכוחות נוטה באופן ברור לטובת החברה, שכן בלא שני דח"צים - ישותקו חלק ממנגנוני הבקרה שלה, בעוד סיכויי התביעה נראים גבוהים. מגנזי ביקש לערער, בטענה שנחמיאס-ורבין נעדרת כישורים חשבונאיים-פיננסיים הדרושים לפיקוח על החברה, וכי אברות תמרנה את המצב כך שיגיע להפרת חוק, בעוד הוא עצמו הציע פתרונות.
המחוזי איזן את השיקולים
מינץ קובע: "דין הבקשה להידחות אף מבלי להידרש לתשובה. נקבע זה מכבר כי לערכאה הדיונית מסור שיקול דעת רחב בהחלטות בנושא סעדים זמניים וערכאת הערעור תיטה שלא להתערב בהן אלא במקרים חריגים. הדברים מקבלים משנה תוקף באותם מקרים בהם הערכאה הדיוניות קיימה דיון בנוכחות הצדדים והתרשמה באופן בלתי אמצעי ממכלול הראיות אשר הובא לפניה. המקרה שלפנַי אינו נמנה עם מקרים חריגים אלו".
מינץ מסביר מדוע מאזן הנוחות נוטה לטובתה של אברות: "מצד אחד, היטיב בית המשפט לתאר את הנזק לחברה מהיעדרו של דח"צ שני. היינו שהחברה תפעל בניגוד לחוק, שישותקו חלק מוועדותיה ולא יפעל מלוא מנגנון הביקורת שלשמו ממונים דח"צים. מצד שני, מגנזי העלו חששות שונים שעיקרם נוגעים ליכולתה של הדח"צית הזמנית למלא את התפקיד כנדרש ולאפשרות שבשל מינויה תתקבלנה החלטות אשר מרעות עם החברה.
"דא עקא, בית המשפט המחוזי שקל את כל השיקולים ואיזן ביניהם ודחה את הטעמים להתנגדות מגנזי למועמדים שהציגה החברה ובתוך כך לדח"צית הזמנית. נקבע כי אין בכך שהדח"צית הזמנית נעדרת הכשרה פיננסית-חשבונאית כדי למנוע ממנה לעשות מלאכתה נאמנה. לעניין זה גם הובהר כי אין חובה ששני הדח"צים יחזיקו בכישורים מעין אלה, ומכל מקום יש בחברה שלושה דירקטורים בעלי כישורים אלו עימם נמנה הדח"צ המכהן ודי בכך.
"אשר למומחיות בתחום הליבה של החברה, הובהר כי טענה זו כלל לא הועלתה נגד מינויה של הדח"צית הזמנית ובצדק, שעה שהיא מתאימה מאוד בבחינת כישוריה המקצועיים לכאורה. זאת בשים לב לכך שהיא שימשה כיו"ר דירקטוריון בחברה המתמחה בתעשיות הנוגעות לתחום עיסוק החברה משך עשור. לכך יש להוסיף, כי בית המשפט גם הבהיר שאם יימצא שהדח"צית הזמנית לא נבחרה כדין והמינוי יבוטל, תשמרנה טענות המיעוט בנוגע לנפקות בדיעבד של הצבעותיה". את מגנזי ייצגו עוה"ד גדי ירום ושירה בלום-וולף.
