התלמידים ברחובות, התשואות בשיא של 24 שנה: המשבר הכפול של צרפת
כיתות של 32 עד 35 תלמידים, מורים מחליפים שלא מגיעים ומבנים מוזנחים שבהם לומדים גם בימי חום של 35 מעלות ויותר. אלה הטענות שהוציאו לרחובות תלמידי תיכון בפרבר קרטיי שליד פריז לפני כשבועיים וחצי. מאז המחאה התפשטה לטולוז, למרסיי, לשטרסבורג ולרן, ובהמשך גם לאוניברסיטאות. בשיא נסגרו באופן מלא או חלקי מאות בתי ספר, עשרות מבנים הוצתו, ומספר העצורים הגיע לכ-5,000, רובם קטינים. מאות שוטרים, כבאים ואנשי צוות חינוכי נפצעו, ובהפגנות של השבוע השתתפו כרבע מיליון איש.
הוויכוח על מי שעומד מאחורי המהומות הפך מהר לפוליטי. גורמי מודיעין טוענים שאנשי המפלגה של ז'אן-לוק מלאנשון, צרפת הבלתי כנועה, הציתו את המחאה, והמפלגה מכחישה. מלאנשון עצמו ביקר במחסומים. מהצד השני, האיחוד הלאומי של מרין לה פן מתאר את מה שקורה כמהומות מאורגנות. כל זה קורה כחצי שנה לפני הבחירות לנשיאות, שבהן שני המחנות האלה צפויים להיות מהחזקים.
ברקע מתנהל משבר שקט יותר, אבל עמוק לא פחות. ממשלת המיעוט של סבסטיאן לקורנו הציגה הצעת תקציב ל-2027 עם צעדי חיסכון והכנסות בהיקף של כ-54 מיליארד אירו, ובהם, לפי הדיווחים, הקפאת שכר במגזר הציבורי שתחול גם על המורים. היעד הוא להוריד את הגירעון מכ-5.4% מהתוצר השנה לכ-5% בשנה הבאה, עדיין רחוק מתקרת 3% של האיחוד האירופי. גוף הפיקוח הפיסקלי כבר העריך שתחזית הצמיחה של 1% שעליה נשען התקציב אופטימית. החוב הציבורי עבר את 3.6 טריליון אירו, כ-119% מהתוצר, והוצאות הריבית צפויות להגיע לכ-91 מיליארד אירו בשנה הבאה, יותר מתקציב הביטחון.
שוק האג"ח כבר הגיב. בסוף השבוע שעבר התשואה על אג"ח ממשלת צרפת ל-10 שנים התקרבה ל-5%, רמה שלא נראתה מאז 2002, והפער מול האג"ח הגרמניות הגיע לכ-1.5%, הגבוה ביותר מאז משבר החובות של גוש האירו. בתחילת ספטמבר הפער עמד על פחות מ-0.9%. בימים האחרונים התשואה ירדה לכ-4.75%, אבל שוק האג"ח מלמד שהבעיה של צרפת כבר גדולה, וצרפת לווה כבר ביוקר מאיטליה, מדינה שבמשך שנים נחשבה לחוליה החלשה של גוש האירו.
חלק מההסבר נמצא בפרנקפורט. בשנות ההרחבה הכמותית הבנק המרכזי האירופי קנה כמויות עצומות של אג"ח ממשלתיות, ובחלק מהשנים רכש אג"ח צרפתיות בהיקף שעלה על ההנפקה נטו של פריז. היום הוא מצמצם את המאזן, והקונים העיקריים הם משקיעים פרטיים, חברות ביטוח וקרנות פנסיה, שדורשים פיצוי גבוה יותר על הסיכון. מודי'ס מדרגת את צרפת ב-Aa3 עם תחזית שלילית, ופיץ' ב-A+ עם תחזית יציבה.
הקריאה הראשונה, הנפוצה בקרב כלכלנים שמרנים ובשווקים, רואה בצרפת מדינה שהגיעה לקצה. הכנסות המדינה מגיעות לכמחצית מהתוצר, מהגבוהות בעולם המפותח, ובכל זאת התקציב לא מאוזן מאז אמצע שנות ה-70. הצמיחה תקועה סביב 0.8%-1% בשנה, ולפי הגישה הזאת מסים גבוהים ורגולציה כבדה הם בדיוק מה שמחניק אותה. הפתרון לשיטתם הוא קיצוץ בהוצאות לצד רפורמות במס, ברווחה ובפנסיה שיעודדו עבודה והשקעות.
הקריאה השנייה מדגישה את הצד של המפגינים. לפי הגישה הזאת, שנים של חיסכון בשירותים הציבוריים הן שהביאו לכיתות הצפופות ולמחסור במורים, וקיצוץ נוסף יפגע דווקא בצעירים. השמאל מציע להגדיל הכנסות ממס על בעלי הון גדול, ובשנה שעברה עלתה הצעה למס של 2% על הון של יותר מ-100 מיליון אירו. מלאנשון הולך רחוק יותר ומציע למחוק את החוב שמחזיק הבנק המרכזי הצרפתי, כ-18% מהחוב הציבורי. כריסטין לגארד תקפה בחריפות את התוכנית וקבעה שהיא מפרה את אמנות האיחוד, ונגיד הבנק המרכזי הצרפתי, עמנואל מולן, דחה אותה. מלאנשון הגיב באיום להעמיד את מולן לדין בגין בגידה אם ייבחר.
גם בימין הקיצוני ההבטחות לא מתיישבות עם המספרים. לה פן, שנחשבת למי שמרוויחה פוליטית מהמהומות, מבטיחה להחזיר לאחור את העלאת גיל הפרישה. הרפורמה של עמנואל מקרון, שהעלתה את הגיל מ-62 ל-64, כבר הוקפאה בשנה שעברה כדי להעביר תקציב.
הצרפתים מכירים מחאות רחוב היטב, מהשביתות נגד רפורמת הפנסיה ועד מחאת האפודים הצהובים נגד מס הדלק ב-2018. מה שמבדיל את הסבב הנוכחי הוא העיתוי: הוא מגיע כשהשווקים כבר בוחנים את יכולת ההחזר של המדינה, כשהבנק המרכזי האירופי איננו קונה עוד, וכשהחשש מצרפת מתחיל לעבור גם למדינות אחרות באירופה. הצבעות התקציב בפרלמנט צפויות בשבועות הקרובים, וממשלה ללא רוב תצטרך למצוא תמיכה לחבילה של 54 מיליארד אירו בזמן שהרחובות עדיין בוערים.
