מריבת אחים על דופלקס בחיפה: "הדירה שלי" מול "גנבת את חלקי"; מה קבע בית המשפט?

אח אחד אומר שהדופלקס בחיפה שלו כבר 27 שנה. השני אומר שאחיו גנב לו חצי ממנו בעזרת חתימה מזויפת. בית המשפט לענייני משפחה דחה את התביעה, ועכשיו גם בית המשפט המחוזי בחיפה הכריע לטובת הראשון.

התביעה נשענה על פרט אחד. לפי שטר המכר, האח שתבע חתם על העברת החלק שלו ב-14 באוקטובר 2018, מול עורך דין. באותו יום הוא בכלל לא היה בארץ. השופטים סארי ג'יוסי, עפרה אטיאס וניצן סילמן הסכימו שהתאריך לא נכון, אבל קבעו שהחתימה אמיתית. לפי פסק הדין, האח חתם תשע שנים קודם, ב-2009. הערעור נדחה, והאח ישלם לאחיו 15,000 שקלים הוצאות.

איך הדירה עברה לאח אחד?

האחים גדלו במשפחה שעסקה בבנייה בחיפה. בסוף שנות ה-80 בנתה אחת מחברות המשפחה פרויקט של 24 דירות. שתיים מהן, אחת מהן דופלקס בקומה העליונה, נרשמו על שם האב ושני הבנים בחלקים שווים.

ב-1994 האחים הסתכסכו וחתמו על הסכם פירוד. לפי האח שמחזיק בדירה, הם סיכמו ששתי הדירות יעברו אליו, ואחיו ייקח עסקים וחברות. מאז הדירה אצלו, והוא משכיר אותה וגובה את שכר הדירה. שנה אחר כך חתם האח השני על מסמכים לבנק, שבהם כתב שהדירה שייכת לאחיו בלבד.

הרישום בטאבו נתקע שנים, בגלל משכנתה ובגלל שהבית המשותף נרשם רק ב-2009. ב-2021 גילה האח השני שהחלק שלו עבר לאחיו בשטר "ללא תמורה" מ-2018, ותבע.

תשע שנים בין החתימה לתאריך בשטר

לפי פסק הדין, האחים חתמו בזמנים שונים. האח שתבע חתם ב-2009, כשישב בכלא. אחיו חתם ב-2018, אחרי שהמשכנתה נסגרה. עורך הדין שטיפל ברישום הסביר שסימן בטעות את המשבצת של חתימה משותפת, וכך נראה כאילו שניהם עמדו מולו באותו יום.

השופטים לא ראו בזה טעות קטנה. "מדובר בתקלה חמורה ובהתנהלות בעייתית" של עורך הדין, כתבו. הם גם הודו שאם היה נכתב התאריך האמיתי, הטאבו לא היה רושם את השטר, כי לפי הנהלים אי אפשר להשתמש בשטר שעברו שלוש שנים מאז שאומתה החתימה עליו.

הכלל הזה קיים מסיבה פשוטה. הטאבו לא פוגש את החותמים, והוא סומך על עורך הדין שמאשר שהחתימה נעשתה מולו ובתאריך שנכתב. שטר ישן מדי עלול לשקף הסכמה שכבר השתנתה, ולכן נדרשת חתימה עדכנית.

אז למה האח הפסיד?

כי לא הוכח שמישהו ניסה לרמות אותו. לפי השופטים, גם אם מישהו הוטעה כאן, זה היה הטאבו ולא האח. "אין מדובר בנסיבות בהן חתימת המערער על השטר זוייפה", כתבו.

מומחית לכתב יד שמינה בית המשפט לענייני משפחה קבעה שהחתימות של האח, על השטר ועל עוד הרבה מסמכים, אמיתיות. האח לא ביקש לחקור אותה. בערעור טען שהיא ראתה רק צילום של השטר. השופטים השיבו שהיא בדקה גם שני מסמכים מקוריים.

קופת גמל, קצבת זקנה ובלי דירה

בהליך פשיטת רגל שעבר, האח הצהיר שכל מה שיש לו זה קופת גמל של כ-25,000 שקלים וקצבת זקנה של 2,400 שקלים. על חצי דירה בחיפה לא אמר מילה. כשנשאל על זה בבית המשפט, ענה: "נכסים משועבדים לא שווים שום דבר. בעיניי... זה לא בבעלותי".

בהליך כזה החייב צריך לפרט את כל הנכסים שלו, גם נכסים ששועבדו לבנק, והנאמן קובע לפי הרשימה מה ייכנס לקופה שממנה מקבלים הנושים. לפי השופטים, מי שאמר לנאמן שאין לו דירה לא יכול לטעון עכשיו שהיא תמיד הייתה שלו.

כמה פעמים הם כבר נפגשו בבית משפט?

הרבה. בורר, השופט בדימוס פרופ' ביין, קבע שהסכם הפירוד תקף. בית המשפט לענייני משפחה דחה בעבר תביעה של האח, והמחוזי אישר את הדחייה ב-2023. באוגוסט האחרון נדחתה עוד תביעה שלו, על מניות בחברות המשפחה.

השופטים כתבו שהאח "מנהל מסכת ענפה של הליכים" נגד אחיו, ושזה "שימוש לרעה מובהק בהליכי משפט". סכסוכי נכסים במשפחה נמשכים לפעמים עד הדור הבא, כמו במקרה שהאחיינים ניסו לקבל ירושת הדודה בת ה-90 בית המשפט החליט אחרת.

השופטים כן השאירו לאח פתח אחד: ייתכן שיש לו תביעה נגד עורך הדין, שהשתמש בחתימה בת תשע שנים בלי לעדכן אותו. על הדירה זה לא משפיע, והיא נשארת אצל האח שמחזיק בה מאז 1994.

נרשמה כמתנה, הגיעה לרשות המסים

בטאבו הדירה נרשמה כמתנה, אבל לפי פסק הדין היא עברה כחלק מהסכם הפירוד. להבדל יש משמעות במס. מתנה בין קרובי משפחה נהנית בדרך כלל מפטור ממס שבח, ואילו העברה במסגרת הסכם, שבו כל צד מקבל משהו בתמורה, נבחנת אחרת. האחים חלוקים גם בשאלה אם ההסכם דווח בכלל למס. לכן הורו השופטים להעביר את פסק הדין לרשויות מיסוי מקרקעין. מה שיקרה שם זה כבר סיפור נפרד, כמו במקרה שדירה בירושה עמדה ריקה 30 שנה - ואז הגיעה הפתעת מס השבח.