
ישראל בדרך לכ-900 מגה-ואט אגירה למיליון תושבים, והמדינה מקלה על הקמת המתקנים
משרד האנרגיה מעריך שעד 2030 יותקנו בישראל כ-900 מגה-ואט של אגירת חשמל לכל מיליון תושבים. זה יותר מההיקף הצפוי באוסטרליה, כ-750 מגה-ואט למיליון תושבים, ובבריטניה, כ-700 מגה-ואט, ויעמיד את ישראל לפני שתיהן ביחס לגודל האוכלוסייה. בחישוב פשוט, באוכלוסייה של יותר מ-10 מיליון תושבים מדובר ביותר מ-9,000 מגה-ואט. ההיקף הזה תואם את התוכנית של רשות החשמל לקדם יותר מ-9,000 מגה-ואט של אגירה עד סוף העשור, והוא מתקרב למחצית מכושר הייצור של כל תחנות הכוח בישראל, כ-19 אלף מגה-ואט.
ההערכה מופיעה בדוח מדיניות מקיף שמשרד האנרגיה עומד להעביר להערות הציבור. הדוח מנסה לסגור פער שמלווה את התחום מתחילתו: אין יעד לאומי לאגירה, וכל גוף מפקח, ממשרד האנרגיה ועד רשות הכבאות וההצלה, פועל לפי סדרי עדיפויות משלו. ההמלצות נועדו לייצר מסגרת אחת שתחייב את כולם.
המדינה מנסה להאיץ את הקמתם של מתקני אגירת החשמל, שנחשבים לאחד החסמים המרכזיים בדרך להרחבת ייצור החשמל הסולארי בישראל. המועצה הארצית לתכנון ולבנייה החליטה להעביר להערות ולהשגות הציבור שינוי נוסף בפרק מתקני אגירת האנרגיה בתמ"א 1, שמטרתו להרחיב את המקומות שבהם ניתן להקים מתקנים ולפשט חלק מהליכי האישור.
החשיבות של מתקני האגירה גדלה ככל שיותר חשמל מיוצר מאנרגיה סולארית. הפאנלים מייצרים חשמל בעיקר בשעות היום, ולעיתים דווקא בשעות שבהן הביקוש נמוך יחסית או שרשת החשמל אינה מסוגלת לקלוט את כל הייצור. מתקני אגירה מאפשרים לשמור את החשמל ולשחרר אותו מאוחר יותר, למשל בשעות הערב, שבהן הביקוש גבוה יותר אך הייצור הסולארי כבר יורד.
הידעת?מה זה עקומת הברווז?
בפועל, בלי מספיק יכולת אגירה, חלק מהפוטנציאל של מתקנים סולאריים אינו מנוצל. הגדלת יכולת האגירה יכולה גם להפחית עומסים על הרשת ולאפשר חיבור של מתקני ייצור נוספים בלי להמתין בכל מקרה להרחבות יקרות של תשתיות ההולכה והחלוקה.
מה משתנה?
אחד השינויים המרכזיים שמציעה המועצה הוא לאפשר, בכפוף לתנאים ולבדיקה פרטנית, הקמת מתקני אגירה לצד מתקנים פוטו-וולטאיים הממוקמים במאגרים ובבריכות דגים גם כאשר הם נמצאים בתחום של מכלולי נוף.
לפי ההצעה, תינתן עדיפות להקמת מתקני האגירה בשטח בנוי צמוד, במטרה לצמצם ככל האפשר את הפגיעה הנופית.
התוכן והמידע של נתוני המחשבון והכלי האינטראקטיבי
עמוד 1: החזר השקעה באגירת חשמל ביתית
| שדה | ברירת מחדל | טווח |
|---|---|---|
| עלות מערכת האגירה (שקל) | 25,000 | 5,000 עד 80,000 |
| קיבולת שימושית (קוט"ש) | 10 | 2 עד 30 |
| הפרש תעריף בין שעת שיא לשעת שפל (שקל לקוט"ש) | 0.6 | 0 עד 2 |
| מחזורי טעינה בשנה | 300 | 50 עד 365 |
| ירידת ביצועים שנתית (באחוזים) | 2 | 0 עד 10 |
| תוצאה | משמעות |
|---|---|
| זמן להחזר | מספר השנים עד שהחיסכון המצטבר שווה לעלות המערכת, או "מעל 40 שנה" אם זה לא קורה בתוך 40 שנה |
| חיסכון בשנה הראשונה | בשקלים |
| חיסכון מצטבר ב-10 שנים | בשקלים |
| סכום מצטבר פחות העלות, אחרי 10 שנים | בשקלים; מספר שלילי פירושו שהמערכת עדיין לא החזירה את עצמה אחרי עשר שנים |
עמוד 2: תרחישים לדוגמה
| תרחיש | חיסכון בשנה הראשונה (שקל) | חיסכון ב-10 שנים (שקל) | סכום אחרי 10 שנים פחות העלות (שקל) | זמן להחזר |
|---|---|---|---|---|
| ברירת מחדל | 1,800 | 16,463 | -8,537 | 16.1 שנים |
| מערכת זולה: עלות 20,000 שקל | 1,800 | 16,463 | -3,537 | 12.4 שנים |
| מערכת יקרה: עלות 50,000 שקל | 1,800 | 16,463 | -33,537 | מעל 40 שנה |
| הפרש תעריפים גדול: 1.0 שקל | 3,000 | 27,439 | 2,439 | 9.0 שנים |
| הפרש קטן ומערכת יקרה: 0.3 שקל ו-50,000 שקל | 900 | 8,232 | -41,768 | מעל 40 שנה |
| בלי ירידת ביצועים: 0% | 1,800 | 18,000 | -7,000 | 13.9 שנים |
| מערכת גדולה: 35,000 שקל, 15 קוט"ש, 250 מחזורים, ירידה 3% | 2,250 | 19,693 | -15,307 | 20.6 שנים |
הנחות, הסתייגויות וקישורים
השינוי כולל גם התאמות להקמת מתקני אגירה באזורי תעשייה וכן עדכון של ההגדרה למתקן אגירה גדול, בעקבות שינויים באמות המידה לחיבור מתקנים לרשת במתח גבוה.
הידעת?למה כבאות מעורבת באישור מתקני אגירה?
בנוסף מוצע לדייק את סדר קבלת חוות הדעת והאישורים מרשות הכבאות וההצלה במסגרת היתר הבנייה. מדובר בסוגיה משמעותית עבור מתקני אגירה, שבחלק גדול מהמקרים מבוססים על מערכי סוללות גדולים ודורשים תנאי בטיחות ואמצעי הגנה מפני שריפות.
- סאנפלאואר מתקדמת לפי התוכנית: צבר של 700 מגה-וואט וקופה של 311 מיליון שקל
- האגירה מזניקה את אורמת: הרווח הנקי עלה ב-32% והחברה מעלה את אמצע טווח התחזית
הרגולציה משתנה ככל שהשוק גדל
המסגרת הארצית לתכנון מתקני אגירת אנרגיה חדשה יחסית. פרק האגירה בתמ"א 1 אושר לראשונה ב-2023 וקבע את המקומות שבהם ניתן להקים מתקנים ואת התנאים התכנוניים והסביבתיים לכך.
כבר ב-2024 אושר שינוי ראשון, שהקל על הקמת מתקנים קטנים והרחיב את ייעודי הקרקע שבהם ניתן לקדם מתקני אגירה. בין היתר נוספו אזורי מסחר, מבני משק, אחסנה ומרכזים לוגיסטיים, ונקבעו הקלות למתקנים קטנים. כעת מגיע שינוי נוסף, לאחר שמינהל התכנון ומשרד האנרגיה זיהו לדבריהם קשיים שהתעוררו במהלך יישום ההוראות בשטח.
השינוי עדיין אינו סופי. החלטת המועצה הארצית היא להעביר אותו להערות ולהשגות הציבור, ולאחר השלמת ההליך הוא יידרש להמשך הליכי האישור.
בשטח, אחד החסמים המרכזיים הוא הכיבוי. סוללות ליתיום-יון עלולות לבעור זמן רב וקשה לכבות אותן, ולכן רשות הכבאות דורשת עמידה בתקני בטיחות מחמירים. לפי הדוח, הרשות מאמצת תקנים אמריקאיים בקצב מהיר, לעיתים עוד לפני שאומצו בארה"ב עצמה, ודורשת תשתית לאגירת כמויות גדולות של מים גם במתקנים שנמצאים בשטח חקלאי פתוח, הרחק ממבנים. הדרישות האלה מייקרות פרויקטים ומקשות במיוחד על התקנה מתחת לקרקע. זו גם אחת הסיבות לכך שבבדיקה הכלכלית של משרד האנרגיה לגבי בנייני מגורים, דווקא בבניינים עם חניון תת-קרקעי יצאה הסוללה יקרה מהגנרטור.
להרחבה: סוללות במקום גנרטורים בבניינים? משרד האנרגיה רוצה לאפשר סוללות בבנייני מגורים
- אחרי שכר טרחה של 47 מיליון שקל בעשור, KPMG מוחלפת: חברת החשמל בחרה ב-EY
- כחצי מיליון לקוחות עזבו את חברת החשמל, אבל קצב העזיבה לא עולה
היעד החסר משפיע גם בכיוון ההפוך. במשרד האנרגיה מציינים שיעד לאומי משמש גם כבלם, כי מעבר לנקודה מסוימת כל סוללה נוספת מוסיפה פחות תועלת לרשת. בלי יעד מוגדר, קשה לדעת מתי השוק מתקרב לנקודה הזאת, ומתי ההשקעה הבאה כבר פחות משתלמת למשק.
למה האגירה נהפכה לחלק מרכזי ממשק החשמל?
הבעיה של אנרגיה מתחדשת אינה רק כמה חשמל אפשר לייצר, אלא גם מתי הוא מיוצר והאם הרשת יכולה לקלוט אותו באותו רגע.
ישראל נהנית משעות שמש רבות, אבל צריכת החשמל אינה חופפת לחלוטין לשעות הייצור הסולארי. בשעות הצהריים ניתן להגיע לייצור גבוה, בעוד שבשעות הערב צריכת החשמל עשויה להישאר גבוהה כאשר הייצור הסולארי כמעט נעלם.
מערכות אגירה נועדו לגשר על הפער הזה. הן יכולות לקלוט חשמל כשהוא זמין וזול יותר ולהחזיר אותו לרשת כאשר הביקוש עולה. מעבר לשילוב אנרגיה מתחדשת, הן יכולות גם לסייע בייצוב הרשת ובהתמודדות עם שינויים מהירים בביקוש, בין השאר בעקבות הגידול בשימוש בכלי רכב חשמליים.
עבור יזמי האנרגיה מדובר גם בסוגיה כלכלית. היכולת לחבר מתקן אגירה לפרויקט סולארי יכולה לשפר את ניצול מתקן הייצור ולאפשר למכור את החשמל בשעות שונות לאורך היממה. בשנים האחרונות כבר מקודמים בישראל פרויקטי אגירה בהיקפים של מאות מגה-ואט שעה, לצד מתקנים סולאריים ומתקנים עצמאיים.
הכלכלה של האגירה עשויה להשתנות כבר בינואר, עם תחילת המעבר ההדרגתי לשיטת MCP לקביעת המחיר בשוק החשמל הסיטונאי. השיטה מגלמת את אילוצי הרשת במחיר עצמו, ולכן המחיר צפוי לזוז יותר לאורך היממה. בשעות הצהריים, כשיש הרבה ייצור סולארי וביקוש נמוך, הוא עשוי לרדת כמעט לאפס, ובערב לעלות. על ההפרש הזה מתקן אגירה מרוויח: קונה חשמל כשהוא זול ומוכר אותו כשהוא יקר. ברקע, מחירי הסוללות ירדו בכ-90% מאז 2008, ואורמת כבר מציגה את האגירה כאחד הגורמים לשיפור ברווח שלה.
להרחבה: האגירה מזניקה את אורמת: הרווח הנקי עלה ב-32% והחברה מעלה את אמצע טווח התחזית
הדוח מתייחס גם לאגירה לטווח ארוך, שתאפשר לצבור חשמל בעונה אחת ולהשתמש בו בעונה אחרת, למשל מהסתיו לחורף. הטכנולוגיות שעל הפרק, בהן סוללות ברזל ומימן להפעלת תאי דלק, עדיין יקרות מדי, והמשרד מציע לעודד מחקר ולאפשר "ארגז חול רגולטורי", כלומר כללים מקלים לפרויקטי ניסוי. לצד הסוללות פועלת בישראל גם אגירה שאובה, שבה מים נשאבים למאגר עליון בשעות הזולות ומשתחררים לייצור חשמל בשעות השיא, כמו בתחנה בגלבוע בהספק של 300 מגה-ואט.
מינהל התכנון ומשרד האנרגיה מעריכים שהפחתת חסמי התכנון תאפשר להוציא לפועל יותר מהפרויקטים האלה ותסייע לעמוד ביעדי האנרגיה המתחדשת של ישראל. השאלה כעת תהיה עד כמה השינויים בתכנון יקצרו בפועל את הדרך מהתוכנית על הנייר לחיבור לרשת החשמל.
- 1.אנונימי 12/11/2026 08:02הגב לתגובה זותכנון נכון אומר אגירה במרכז גוש דן שתוכל לוסת ביקושי שיא ותתן חסינות גדולה יותר למערכת במקרה של פגיעה ברשת ההולכה הארצית.