אגירת חשמל היא היכולת לשמור חשמל שהופק בזמן אחד ולשחרר אותו לרשת בזמן אחר. בניגוד לאגירת אנרגיה במובן הרחב, העשויה לכלול גם חום או דלקים, אגירת חשמל עוסקת בהמרה חזרה לחשמל לשימוש ברשת. הטכנולוגיה הנפוצה לטווחים קצרים היא סוללות, בעיקר סוללות ליתיום-יון,
המותקנות כמתקנים ייעודיים ברשת או לצד שדות סולאריים.
טכנולוגיה ותיקה יותר בהיקף גדול היא שאיבה אגורה: חשמל עודף משמש לשאיבת מים למאגר עליון, ובעת ביקוש המים משוחררים דרך טורבינות לייצור חשמל. בישראל פועל מתקן שאיבה אגורה בגלבוע בהספק של 300 מגה-וואט.
אגירת חשמל מסייעת לייצב את הרשת, להעביר ייצור סולארי משעות היום לשעות הערב, ולצמצם את הצורך בהפעלת תחנות כוח בשעות השיא.
משרד האנרגיה מעריך שעד 2030 יותקן בישראל יותר הספק אגירה ביחס לאוכלוסייה מאשר באוסטרליה ובבריטניה, אבל עדיין אין יעד לאומי, והיזמים נתקלים בדרישות כיבוי מחמירות; במקביל, המועצה הארצית מקדמת שינוי בתמ"א שיאפשר להקים מתקני אגירה ביותר מקומות