מטראומה לשיקום המשק: 1.2 מיליארד שקל כדי לחזור לעבודה

מלחמה היא עסק יקר, זה ידוע. מעבר למחיר הנורא בחיי אדם, בחורבן ובכאב, היא עולה הרבה כסף גם בנשק, בפיצויים, בשיקום מבנים ובמימון ימי מילואים. אבל בשלוש השנים האחרונות המדינה נאלצה לשלם גם על פעולה שבשגרה מובנת מאליה: להגיע לעבודה.

יותר מ-1.163 מיליארד שקל שולמו מאז תחילת המלחמה במסגרת מענק עידוד חזרה לעבודה, כך עולה מנתוני הביטוח הלאומי שפורסמו לציון שלוש שנים ל-7 באוקטובר. 73,675 עובדים קיבלו את המענק, שנועד לתושבי יישובים שפונו ולעובדים שמקום עבודתם נמצא ביישוב מפונה וחזרו לעבוד אצל אותו מעסיק.

הסכום ממחיש את עומק השיבוש שנוצר בשוק העבודה בעקבות המלחמה. פינוי של יישובים שלמים בדרום ובהמשך בצפון הרחיק עובדים מבתיהם וממקומות העבודה שלהם, עסקים איבדו חלק מכוח האדם, ובענפים מסוימים נוצר מחסור חריף בעובדים. כדי להחזיר עובדים למקומות העבודה לא הספיק לפתוח מחדש את העסק. המדינה נדרשה לייצר תמריץ כלכלי ישיר.

3,000 שקל בחודש כדי להגיע לעבודה

מענק עידוד החזרה לעבודה עמד על 3,000 שקל בחודש. הוא ניתן לעובדים שכירים שהתגוררו ביישוב מפונה וחזרו לעבוד אצל אותו מעסיק ובאותה כתובת שבה עבדו לפני המלחמה, וכן לעובדים שהתגוררו במקום אחר בארץ אך עבדו אצל מעסיק באזור שפונה.

אחד התנאים היה הגעה פיזית לעבודה לפחות 11 ימים בחודש. עבודה מהבית, ימי מחלה וחופשה בתשלום לא נספרו לצורך התנאי הזה. המענק גם לא ניתן לעובדי מעסיק ציבורי. בהמשך נקבע כי עבור החודשים אוקטובר 2024 עד מאי 2025 הזכאות תחול על מי ששכרו החודשי ברוטו אינו עולה על 37 אלף שקל. הזכאות עצמה הוארכה עד מאי 2025.

המשמעות הייתה שעובד שעמד בתנאים במשך כמה חודשים יכול היה לקבל את המענק שוב ושוב. לכן חלוקה פשוטה של הסכום הכולל במספר המקבלים אינה מלמדת כמה קיבל כל עובד בפועל, משום שאותו עובד יכול היה לקבל את המענק במשך כמה חודשים.

בדרום קיבלו את המענק 44,707 עובדים, שהם כ-61% מכלל המקבלים, ובצפון 28,968 עובדים.

השוואה לנתוני השנה הראשונה של המלחמה מגלה פרט מעניין. באוקטובר 2024 דיווח הביטוח הלאומי כי 68,364 עובדים קיבלו את מענק העידוד, בסכום מצטבר של יותר מ-700 מיליון שקל. שנתיים לאחר מכן מספר מקבלי המענק המצטבר עומד על 73,675 - תוספת של כ-5,300 עובדים בלבד - בעוד שהסכום ששולם כבר גבוה מ-1.163 מיליארד שקל.

כלומר, מספר מקבלי המענק גדל מאז השנה הראשונה בכ-5,300 בלבד - כ-8% - בעוד שהסכום המצטבר ששולם גדל ביותר מ-460 מיליון שקל, עלייה של כ-66%. הפער נובע בין היתר ממבנה המענק: עובד שעמד בתנאים היה יכול לקבל 3,000 שקל בכל חודש שבו היה זכאי. כך, גם כשמספר העובדים שנכנסו למעגל הזכאים כבר לא גדל באופן משמעותי, החשבון המשיך להצטבר.

• ההייטק מייצר יותר עם פחות עובדים - וזה השינוי הגדול בשוק העבודה
• 58 מיליארד שקל למילואים: כמעט מחצית כבר עברו 150 ימים

זה גם ממחיש את ההבדל בין משבר תעסוקתי קצר לבין מציאות שנמשכת חודשים ארוכים. מענק של 3,000 שקל לעובד בחודש אינו נראה בתחילה כהוצאה גדולה במיוחד, אבל כאשר עשרות אלפי עובדים זכאים לו במשך כמה חודשים, כלי שנולד כמענה חירום מצטבר להוצאה של יותר ממיליארד שקל.

צריך גם למצוא מי שיעבוד

מענק החזרה לעבודה לא היה הניסיון היחיד של המדינה להשתמש בכסף כדי להתמודד עם המחסור בעובדים. בחקלאות ובבנייה הופעלו מסלולי תמרוץ נפרדים, שנועדו למשוך עובדים לענפים שנפגעו במיוחד.

לפי הביטוח הלאומי, כ-29.8 מיליון שקל שולמו במסגרת מענקי התמרוץ לחקלאות ולבנייה ל-3,949 עובדים. מתוך הסכום הזה כ-24.4 מיליון שקל הופנו לעובדים בחקלאות וכ-5.3 מיליון שקל לעובדים בבנייה. 3,303 ממקבלי המענק עבדו בחקלאות ו-646 בבנייה. במסלול נוסף לעובדי בניין ושיפוצים שולמו כ-6 מיליון שקל לכ-900 עובדים.

אלה סכומים קטנים משמעותית ממענק החזרה לעבודה, אבל הם מספרים חלק אחר של אותו סיפור. אחרי 7 באוקטובר נוצר מחסור חריף בכוח אדם בענפים שהתבססו במידה רבה על עובדים פלסטינים ועובדים זרים. המדינה ניסתה להכניס עובדים ישראלים לחלק מהמשרות באמצעות תמריצים כספיים.

בחלק מהמסלולים ניתן היה לקבל מענק במשך שלושה חודשי עבודה לכל היותר. במסלול המקורי לחקלאות ולבנייה עמד התמריץ לעבודה במקום שאינו יישוב מפונה על 3,000 שקל בחודש בחודשיים הראשונים ו-4,000 שקל בחודש השלישי. בעבודה ביישוב מפונה הסכומים היו גבוהים יותר - 6,000 שקל בחודשיים הראשונים ו-8,000 שקל בחודש השלישי.

• פוטרת בגלל ה-AI? בריאיון העבודה הבא אולי תפגוש שוב את מי שהחליף אותך
• נשארים מאחור: שיעור הצעירים שאינם עובדים ואינם לומדים בישראל עלה ל-20%

בהמשך נבנה מסלול נוסף לענף הבנייה והשיפוצים, שבו יכול היה המענק להגיע עד 14 אלף שקל לעובד, עם תוספת לעובדים ב"עבודות רטובות" שבהן המחסור היה משמעותי במיוחד.

אולם כסף לבדו לא הצליח לפתור את בעיית כוח האדם. מבקר המדינה מצא כי המאמצים לעידוד כניסת ישראלים לענף הבנייה לא סיפקו את המענה הנדרש. נכון ליוני 2025 הצטרפו לענף כ-17,400 עובדים ישראלים, אך רק כ-8,600 מהם השתלבו בעבודות הרטובות - התחום שבו המחסור היה משמעותי במיוחד.

הנתון הזה חשוב משום שהוא מציב בפרופורציה את מדיניות המענקים. אפשר לשלם לעובד אלפי שקלים כדי לעודד אותו להיכנס לענף, אבל קשה יותר להפוך תמריץ זמני לשינוי קבוע בבחירת המקצוע. בענפים כמו בנייה וחקלאות, שבהם העבודה פיזית והשכר ותנאי העבודה אינם תמיד מספיקים כדי למשוך ישראלים, המענק יכול לגשר על פער לתקופה מסוימת אך אינו בהכרח משנה את מבנה שוק העבודה.

מי שלא יכול קיבל רשת ביטחון

1.163 מיליארד השקלים של מענק החזרה לעבודה הם רק חלק מהכסף שהמדינה הוציאה כדי להתמודד עם הפגיעה בתעסוקה.

כ-7,500 מפונים קיבלו "חלף אבטלה" בסכום כולל של כ-272 מיליון שקל. מתוכם כ-6,000 היו בצפון, שקיבלו יחד כ-250 מיליון שקל, לעומת כ-1,500 בדרום שקיבלו כ-22 מיליון שקל. בנוסף שולמו כ-8.7 מיליון שקל לכ-400 אזרחים ותיקים במסגרת חלף אבטלה לבני 67 ומעלה.

וזה עוד לפני דמי האבטלה ששולמו בתקופות שבהן פעילות המשק שוב נפגעה בעקבות מערכות נוספות. במהלך "עם כלביא" קיבלו כ-100 אלף איש דמי אבטלה בעקבות יציאה לחל"ת ביוני 2025, והביטוח הלאומי שילם במסגרת הוראת השעה כ-497 מיליון שקל. במהלך "שאגת הארי" כבר קיבלו כ-196 אלף איש דמי אבטלה בעקבות חל"ת בסוף פברואר עד אפריל 2026, בעלות כוללת של כ-1.16 מיליארד שקל.

הסכומים האלה אינם חלק ממענק החזרה לעבודה ולכן אין לחבר אותם כאילו מדובר בתוכנית אחת. הם כן ממחישים עד כמה שוק העבודה נדרש בשלוש השנים האחרונות לרשתות ביטחון ממשלתיות מסוגים שונים - פעם כדי לפצות מי שלא יכול היה לעבוד, ופעם כדי לשכנע עובדים לחזור.

למעשה, המדינה נאלצה לפעול בשני כיוונים כמעט הפוכים בעת ובעונה אחת: לשלם למי שלא יכול היה לעבוד בגלל המלחמה, ובמקביל לשלם לאחרים כדי שיחזרו למקומות העבודה או ייכנסו לענפים שבהם נוצר מחסור. שני סוגי התשלומים נועדו לבעיות שונות, אבל יחד הם ממחישים עד כמה מנגנוני השגרה של שוק העבודה לא הספיקו בתקופות הארוכות של המלחמה.

מחיר של שוק עבודה שלא חזר מיד לשגרה

במובן הזה, יותר ממיליארד השקלים ששולמו כמענקי חזרה לעבודה הם גם מדד למשך הזמן שלקח למשק להתייצב. בתחילת המלחמה אפשר היה לראות במענק כלי חירום שנועד לגשר על כמה חודשים. בפועל הזכאות נמשכה, בהתאם ליישובים ולתקופות הפינוי, עד מאי 2025. הבקשות האחרונות עבור תקופת הזכאות הזו ניתן היה להגיש עד סוף מאי 2026.

שלוש שנים אחרי 7 באוקטובר, חלק גדול מהעובדים כבר חזרו לשגרה ומנגנוני החירום נסגרו. אבל החשבון נשאר: יותר מ-73 אלף עובדים קיבלו תמריץ כספי כדי לחזור לעבוד באזור שממנו פונו הם או מקום עבודתם, ואלפים נוספים קיבלו מענקים כדי להיכנס לענפים שסבלו ממחסור בכוח אדם.

מלחמה משנה את שוק העבודה גם בלי לסגור מפעל או לפטר עובד. לפעמים היא פשוט הופכת את הדרך חזרה למקום העבודה למשהו שהמדינה צריכה לשלם עליו.