תעסוקה היא התמונה הכוללת של מי עובד, במה ובאיזה שכר: שיעור האבטלה, מספר המשרות הפנויות, שיעור ההשתתפות בכוח העבודה ורמת השכר. אלה הנתונים שבנק ישראל והפדרל ריזרב בוחנים לפני החלטות ריבית, ולכן שוק
העבודה מזיז גם את שוקי ההון ולא רק את תלוש המשכורת.
בישראל התמונה הושפעה בשנים האחרונות מגיוסי מילואים, מחל"ת ומהאטה בגיוסים בהייטק, כפי שעלה בנתוני דורשי העבודה. השאלה הפתוחה
היא אילו מקצועות יצטמצמו בגלל בינה מלאכותית ואילו דווקא יצמחו, ואפשר לבדוק זאת במדד החשיפה של המקצועות לבינה מלאכותית.
הכלכלנים צופים תוספת של כ-55 אלף משרות באוגוסט אחרי ירידה מפתיעה של 23 אלף ביולי, בעוד שיעור האבטלה צפוי להישאר על 4.1%; מבחינת יו"ר הפד קווין וורש, מספר כזה מתאים בדיוק לטענה שלו ששוק העבודה נמצא קרוב לתעסוקה מלאה - ואם הוא צודק, תשומת הלב חוזרת לאינפלציה
ולשאלה האם הריבית דווקא תעלה בספטמבר
לפי נתוני סקר ADP אודות שוק התעסוקה האמריקני, החברות הפרטיות הוסיפו 109 אלף עובדים במהלך חודש אפריל ועברו את התחזיות בעוד השכר עלה בקצב שנתי של 4.4%, המשמעות: לפד
יש פחות לחץ להוריד ריבית בזמן שהאינפלציה עדיין גבוהה
המלחמה מול איראן הקפיצה את מספר דורשי העבודה מ-155 אלף בפברואר ל-396 אלף בסוף מרץ. הפגיעה הייתה רחבה, אבל לא שווה: נשים, צעירים, עובדים לא אקדמאים, ענפי שירותים ומכירות, ובעיקר הערים החרדיות, ספגו את העלייה החדה ביותר
נתוני הלמ"ס לרבעון הראשון של 2026 מצביעים על שינוי חד במגמה, עם ירידה משמעותית במספר המשרות הפנויות במרץ. בעוד שפברואר עוד הציג רמות גבוהות יחסית, מרץ מביא עמו ירידה חדה הן במספר המשרות והן בשיעורן מכלל המשרות במשק, ככל הנראה על רקע מבצע שאגת הארי.
הפגיעה אינה אחידה בין הענפים, כשתחום האירוח והאוכל בולט במיוחד בירידה חדה, לעומת יציבות יחסית בתעשייה
עובדת עונתית בהיקף של כעשר שעות שבועיות לא ענתה לשיחה ב-23:50 וקיבלה נזיפה למרות שבפועל הוסכם על זמינות עד 21:00. המקרה חושף איך ארגונים משתמשים במונחים מעורפלים כדי לקבל זמינות 24/7 ללא תשלום
וול סטריט אוהבת נתוני עבודה חלשים יחסית - אחרת הפד' לא יוריד את הריבית. אחרי פרסום הנתונים ובמקביל לאמירות של שר האוצר האמריקאי - "נכריז על צעדים
לייצוב שוק האנרגיה", החוזים עברו לירוק
באירועים חברתיים זה נשמע מתוחכם וזוהר: "אני לומד פילוסופיה" או "סיימתי ארכיטקטורה" - אבל מתברר שיש פער אדיר בין השם הנוצץ של הדיפלומה לבין התלוש שמחכה בקצה; לפי מחקרים עדכניים של הלמ"ס: לעומת בעלי תארים בהנדסה ש-88% מהם משתלבים בשוק התעסוקה במקצועם,
מעל לשליש מבוגרי מדעי הרוח מוצאים את עצמם במשרות שאליהן יכלו להתקבל גם בלי התואר שבו השקיעו שנים
לפי נתוני שירות התעסוקה, בחודש ינואר היו 158.1 אלף דורשי עבודה, יחס של כ-9 משרות פנויות לכל 10 מחפשי עבודה, כאשר שיעור האקדמאים והמנהלים בקרב המפוטרים הגיע לשיא בראשית 2026
במשך עשורים הבטיחו לנו שלימודים אקדמיים הם כרטיס הכניסה הבטוח לחיים מסודרים, אבל שוק העבודה של העתיד משנה את הכללים; כשענקיות הטכנולוגיה מוחקות את דרישת התואר ממודעות הדרושים וה-AI מקצר את חיי המדף של הידע, עולה השאלה: האם שלוש
שנים באוניברסיטה הן עדיין המהלך הכלכלי הנכון או פשוט בזבוז של זמן וכסף?