מתבטלים בכלוב הזהב: למה המעסיק שלכם משלם לכם כדי לא לעשות כלום?

זה אולי נשמע כמו החלום של כל עובד שכיר: קמים בבוקר, מגיעים למשרד מפואר בהרצליה פיתוח או ברוטשילד, מתיישבים מול המסך, פותחים את המחשב ומגלים שאין לכם שום משימה דחופה. השכר שלכם גבוה ותחרותי, התנאים מסביב נוצצים, המנהל מחייך אליכם חיוך רחב במסדרון, אבל בפועל, אתם לא באמת נחוצים לארגון. המטלות שלכם, אלו שבעבר גזלו מכם שבועות של עבודה מאומצת, מבוצעות כעת בשניות על ידי אלגוריתמים פנימיים וכלי בינה מלאכותית שהוטמעו בארגון בחודשים האחרונים.

התרחיש הזה, שמרגיש כמו סוג של פנסיה מוקדמת במימון מלא של התאגיד חוזר על עצמו לאחרונה במגוון חברות טכנולוגיה, בעולם וגם כאן בישראל. מחקרים ודוחות תעסוקה גלובליים המפורסמים בשבועות האחרונים חושפים כי התופעה הזו, המכונה בשם משרות רפאים, הופכת לאחת הרעות החולות, המושתקות והמסוכנות ביותר של שוק התעסוקה הנוכחי.

האינסטינקט הכלכלי הבסיסי ביותר של השוק החופשי אומר שחברה מסחרית השואפת להתייעלות ומקסום רווחים תפטר מיד עובד שאין בו צורך פונקציונלי. אולם, בקונטקסט הכלכלי המורכב של המשק, המשחק הארגוני פועל לפי חוקים שונים, פוליטיים וציניים לחלוטין.

הנדסת התודעה של השוק החופשי

שלא תטעו, המניע המרכזי מאחורי האסטרטגיה של שמירת העובדים המיותרים אינו אלטרואיסטי. ההנהלות פשוט פוחדות כהוגן מפני תגובת השווקים הפיננסיים והאנליסטים. גלי הפיטורים ההמוניים בהייטק הישראלי והעולמי בשנים האחרונות יצרו נרטיב קשיח של משבר וחולשה ארגונית.

חברה שמכריזה כיום על קיצוץ של 10% או 15% מכוח האדם שלה כבר לא נתפסת בהכרח כחברה מתייעלת ואחראית, היא משדרת מצוקה קיומית, ולכן הציבור עול לחשוד שהיא מאבדת נתח שוק או שמוצריה הופכים ללא רלוונטיים.

מנכ"לים רבים הבינו את כללי המשחק החדשים: עלויות השכר של כמה עשרות או מאות עובדים חסרי מעש זולות בהרבה מהנזק הפיננסי המיידי שייגרם לשווי החברה אם המניה תתרסק בבורסה בעקבות הודעה על פיטורים המוניים.

התוצאה היא החזקה מכוונת, מלאכותית ומתוכננת היטב של מצבת עובדים פיקטיבית, המשמשת כחלון ראווה בלבד עבור משקיעים וקרנות הון סיכון. העובדים הופכים, הלכה למעשה, לתפאורה פיננסית שנועדה לשדר "עסקים כרגיל" ויציבות מדומה, בזמן שהמנוע הפנימי של החברה כבר עבר אוטומציה כמעט מלאה.

את המחיר האמיתי תשלמו לפסיכולוג

האמת המרה יותר היא שבשעה שהחברות והדירקטוריונים מגנים על שווי השוק ועל הגרפים של המניות שלהם, העובדים שנלכדו בתוך משרות הרפאים הללו משלמים מחיר פסיכולוגי ותעסוקתי כבד מאוד. פסיכולוגים תעסוקתיים ומנהלי משאבי אנוש בעולם מדווחים על תופעה של שחיקה נפשית עמוקה הנובעת מתוך שעמום, חוסר מעש וחוסר משמעות קיצוני בסביבת העבודה.

התחושה שאתה מקבל שכר גבוה על עבודה שאינה קיימת בפועל מסבה חרדה קיומית קבועה. העובד המודרני מבין במהירות שתעודת הזהות המקצועית שלו נמחקת, שהכישורים שלו הולכים ומתיישנים באפס מעשה, ושהוא הופך בהדרגה ללא רלוונטי לשוק העבודה שבחוץ. מדובר בכלוב זהב קפיטליסטי אכזרי: מצד אחד, כמעט בלתי אפשרי פסיכולוגית וכלכלית להתפטר מרצון ממשרה שמשלמת עשרות אלפי שקלים בחודש בתקופה של האטה כלכלית ותנאי מאקרו קשים. מצד שני, השהות הממושכת בארגון שמרוקן אותך מתוכן פוגעת אנושות בביטחון העצמי ובחוסן התעסוקתי לטווח הארוך.

• דוח ההייטק: 85 מיליארד דולר ביצוא, לצד ירידה במספר עובדי מו"פ בישראל
• השכר הממוצע עלה ל-16 אלף שקל אבל התעסוקה יורדת

אל תתמסרו לשקט המדומה

משרות הרפאים הן תופעה מבנית זמנית שלא תוכל להחזיק מעמד לאורך זמן. במוקדם או במאוחר, הלחצים המצטברים של הריבית הגבוהה, עלויות המימון ודרישת המשקיעים להצגת פרודוקטיביות ורווחיות ריאלית - ולא רק מצגת עובדים מלוטשת - ייאלצו את החברות להציג את נתוני האמת, והבלון התעסוקתי הזה עומד להתפוצץ בגל פיטורים נוסף ומפוכח בהרבה.

המסקנה ברורה, גם אם אינה פשוטה: אם אתם מרגישים שהתפקיד שלכם הפך לתפאורה שיווקית ריקה מתוכן והערך המוסף שלכם בארגון נמחק לטובת אוטומציות, אל תתמסרו לשקט המדומה ולמשכורת הנוחה שנכנסת לבנק. הדרך היחידה לשרוד את שוק העבודה הנוכחי היא להפסיק לשבת בחיבוק ידיים ולחכות ליום שבו המנכ"ל יחליט שזה בטוח מספיק מבחינה מנייתית לפטר אתכם. נצלו את הזמן הפנוי והמשאבים של המשרה הנוכחית כדי ללמוד כישורים טכנולוגיים חדשים, ליזום פרויקטים עצמאיים ולפתח ערך מקצועי ייחודי מוסף - כדי להבטיח שאתם נשארים רלוונטיים ושמישים לשוק, גם כשהרובוטים עושים את העבודה.