המידע על הטייס כבר היה בישראל לפני ההמראה - במשך שנתיים פרטי צוותי הטיסות הזרות נשארו במאגר

ככל שהחקירה סביב טיסת פליי דובאי מתקדמת, האירוע נראה פחות כמו תקלה נקודתית של חברת תעופה ויותר כמו כשל שנוגע גם למערך הישראלי. פרטיו של המאם אל-המאמי, טייס המשנה העומאני החשוד בניסיון לרסק את המטוס, היו בידי הרשויות בישראל עוד לפני שהטיסה המריאה מדובאי. הרשימה שהעבירה חברת התעופה כללה את הנוסעים ואת אנשי הצוות, ובהם פרטי הזיהוי, האזרחות ומסמך הנסיעה שלו. המידע הגיע למלא"ן, המרכז הלאומי לאבחון נתוני נוסעים שפועל ברשות המסים. למרות זאת, הנתון שהטייס מחזיק באזרחות עומאנית הגיע למוקד הבדיקה רק בעקבות ניסיון הפיגוע.

הפרט הזה משנה את מוקד הסיפור. ישראל כבר הקימה בחוק מערכת שנועדה בדיוק למצבים שבהם מידע על נוסע או איש צוות אמור לעבור הצלבה לפני כניסה למדינה. החוק מ-2023 קובע שחברות תעופה מעבירות למלא"ן גם את נתוני אנשי הצוות, כולל שם, תאריך לידה, לאום, מספר דרכון והמדינה שהנפיקה אותו. המידע יכול לשמש למניעת טרור, אבטחת התעופה האזרחית ופשיעה חמורה. משרד התחבורה, השב"כ, המוסד, המשטרה וגופים נוספים מורשים לקבל מידע מהמאגר בהתאם לסמכויות שלהם.

אלא שבפועל נוצר פער בין קבלת הנתונים לבין השימוש בהם. גורמים בכירים המעורים בבדיקה טוענים שבמשך כשנתיים אגף הביטחון במשרד התחבורה כמעט שלא משך ממאגר המלא"ן נתונים על אנשי צוות בטיסות זרות. האגף עצמו מופקד בין היתר על אבחון ביטחוני של טיסות זרות שמגיעות לישראל ועל פעילות מרכז המבצעים לאבטחת תעופה. במשרד התחבורה מציגים מנגד מגבלה אחרת: האגף הוא גוף אבטחה ורגולציה, בעוד יכולות מודיעיניות רחבות נמצאות בידי גופים אחרים. כך נוצרה מערכת שבה המידע קיים, כמה גופים יכולים להשתמש בו, והאחריות המעשית לבדיקת טייס זר נשענת על חלוקת סמכויות מורכבת.

הפער הזה מקבל משמעות גדולה יותר מול מה שכבר ידוע על אל-המאמי. הרשויות בעומאן זיהו בעבר חשש להקצנה אידיאולוגית והרחיקו אותו מפעילות טיסה. בהמשך הוא עבר לאיחוד האמירויות והצטרף לפליי דובאי, כשהוא מחזיק ברישיון טיס בינלאומי תקף ועובר את בדיקות הכשירות המקובלות. לפי הפרטים שהתפרסמו, הוא עבד בחברה כשמונה חודשים ואף הפעיל את הקו לישראל. כלומר, אדם שכבר עורר חשש ביטחוני במדינה אחת הצליח להמשיך לקריירת טיסה במדינה אחרת ולהגיע לנתב"ג כחלק מצוות מסחרי.

להרחבה: ישראל מתייחסת לאירוע במטוס פליי דובאי כפיגוע טרור

לא רק מי עולה למטוס - אלא מי מטיס אותו

עד היום חלק גדול מאבטחת התעופה התמקד בנוסע: זהות, כבודה, התנהגות, מסלול הטיסה והאפשרות שמישהו ינסה להחדיר אמצעי לחימה או להגיע לתא הטייס. האירוע הזה מציב תרחיש אחר לגמרי. האדם שמסוגל להפוך את המטוס עצמו לכלי נשק כבר מחזיק בהרשאה להיכנס לקוקפיט, מכיר את המערכות ומפעיל אותן כחלק מעבודתו. במקרה של פליי דובאי, גרזן החירום ששימש בתקיפה היה חלק מציוד החירום שנמצא במטוס.

מכאן מגיעה השאלה המרכזית של הבדיקה בישראל: האם רשימת אנשי הצוות צריכה להפוך מעוד קובץ שמגיע למערכת למנגנון סינון פעיל. אפשרות אחת היא ליצור התרעות אוטומטיות כאשר איש צוות מחזיק בדרכון של מדינה שמוגדרת רגישה מבחינה ביטחונית. אפשרות נוספת היא לחייב חברות להעביר את הרשימה זמן רב יותר לפני ההמראה, כך שיישאר פרק זמן להצלבת מידע. בטיסות בעלות מאפיינים חריגים אפשר לבצע בדיקה עמוקה יותר מול שירותי הביטחון ומול המדינה שבה הועסק הטייס בעבר.

גם פתרון כזה ידרוש הבחנה בין רמת סיכון לבין עצם הלאום. אלפי אנשי צוות זרים מגיעים לישראל בתקופות פעילות, ורובם עוברים בין מדינות וחברות כחלק משוק תעופה בינלאומי. בדיקה מודיעינית מלאה לכל דייל וטייס יוצרת מערך גדול ויקר. מודל סביר יותר עשוי להשתמש במידע שכבר מגיע למלא"ן כדי לייצר דירוג סיכון והתרעות, ולהעביר לבדיקה אנושית מקרים חריגים.

הבדיקה מתרחבת גם לעבר. בישראל מנסים להבין אם בשנים האחרונות הגיעו לנתב"ג אנשי צוות בעלי אזרחות ממדינות כמו איראן, סוריה או עיראק, וכן אם אנשי צוות החזיקו באזרחות נוספת שלא קיבלה ביטוי ברשימה שהועברה. במקרה של אל-המאמי, עצם האזרחות העומאנית הופיעה במידע שהיה בישראל לפני ההמראה. השאלה כעת היא כמה מקרים דומים עברו במערכת בזמן שהנתונים הצטברו במאגר.

• הגרזן ששימש את טייס המשנה בפליידובאי היה חלק מציוד החירום במטוס
• ההבנות עם האמירויות הושגו: ארקיע מחזירה ישראלים מדובאי כבר היום, אל על במוצאי החג

לסיפור יש גם מחיר תעופתי. פליי דובאי בנתה בשנים האחרונות פעילות גדולה מאוד בישראל והפכה את דובאי לצומת מרכזי בדרך לאסיה. בעקבות האירוע נעצרה הפעילות בקו, ואמירייטס עצרה את מסלולי הקונקשן לישראל שמשלבים טיסת המשך של פליי דובאי.

להרחבה: החברה מדובאי שהפכה לעורק האווירי של הישראלים

עכשיו הרשויות יצטרכו להחליט איזה מידע הופך להתרעה, מי מקבל אותה ומי מוסמך לעצור שיבוץ של איש צוות עוד לפני שהמטוס ממריא. במקרה של FZ1073, המידע הבסיסי כבר הגיע לישראל בזמן. הכשל שנחשף הוא שהמערכת ידעה מי נמצא בתא הטייס, בזמן שהמשמעות הביטחונית של הנתון נשארה קבורה בתוך המאגר.