מדען בתעשיית הפארמה קרדיט: הבלוג הרשמי של אנבידיה
מדען בתעשיית הפארמה קרדיט: הבלוג הרשמי של אנבידיה

סימן מים לחלבונים: איך מזהים חלבון שתוכנן בבינה מלאכותית

גוגל דיפמיינד פיתחה חתימה סמויה שנכנסת לחלבון כבר בתכנון ונשארת בו גם אחרי שהוא מיוצר במעבדה
מירב ארד |

סימן מים הוא חתימה סמויה שמוסיפים לתמונה או לטקסט, כדי שיהיה אפשר לזהות שנוצרו בבינה מלאכותית. גוגל דיפמיינד רוצה להעביר את הרעיון לחלבונים.

חלבונים הם מולקולות שעושות את רוב העבודה בתאי הגוף, ותרופות רבות מבוססות עליהם. מודלים של AI כבר חוזים איך חלבון יתקפל, מציעים מבנים חדשים ומעצבים חלבונים שלא קיימים בטבע.

מעבדה, מאגר מדעי או רגולטור יוכלו לבדוק אם חלבון מסוים תוכנן בידי מכונה.

איך מסתירים חתימה בתוך חלבון?

המערכת נקראת SynthID Bio. היא משלבת את החתימה בחלבון כבר בזמן שהמודל מתכנן אותו. החתימה בנויה לתוך רצף חומצות האמינו, ובגרסה נוספת גם לתוך המבנה בשלושה ממדים. כשהחלבון מיוצר במעבדה החתימה נשארת חלק ממנו, ומי שמחזיק במפתח המתאים יכול לזהות אותה.

ההבדל מסימון של קובץ ברור. קובץ אפשר להעתיק, לשנות ולמחוק ממנו את המידע הנלווה. חלבון הוא אובייקט פיזי. כשהסימון מקודד ברצף עצמו, גם דגימת DNA שמקודדת לחלבון יכולה להעיד שהעיצוב הגיע ממערכת AI.

גוגל בדקה את השיטה על ProteinMPNN, כלי נפוץ לתכנון חלבונים. החוקרים יצרו גרסאות מסומנות של חלבונים שנקשרים ליעדים ביולוגיים שונים ובדקו אותן במעבדה. החלבונים המסומנים שמרו על פעילות, על עוצמת קישור ועל רמת גיוון דומות לאלה של חלבונים שעוצבו בלי סימון.

למה זה חשוב, ואיפה זה נשבר?

הצורך נולד מההצלחה של התחום. AlphaFold הפך את גוגל דיפמיינד לאחת הקבוצות החשובות בעולם המדע והוביל את ג'ון ג'אמפר לפרס נובל. מאז התחום עבר משאלה של מה המבנה של החלבון לשאלה איזה חלבון כדאי לבנות.

הכלים האלה יכולים לסייע בפיתוח תרופות, אנזימים לתעשייה, חומרים חדשים וטיפולים. הם מעלים גם שאלות בטיחות: כלי שמתכנן חלבון מועיל יכול עקרונית לתכנן גם חלבון מסוכן. סימן מים נותן למעבדת DNA, למאגר מדעי או לרגולטור דרך לזהות שמולקולה הגיעה ממערכת תכנון מלאכותית.

בישראל אנבידיה, טבע ושיבא כבר משתפות פעולה בבניית מודלי AI לעולם הביולוגיה. ככל שבינה מלאכותית נכנסת עמוק יותר לגילוי תרופות, חשוב יותר מי תכנן את המולקולה. בקוד אפשר לשאול מי כתב אותו. בביולוגיה יהיה צורך לשאול מי תכנן את הרצף.

לשיטה יש מגבלה ברורה. מי שמכיר את מנגנון הסימון יכול לנסות לשנות את הרצף ולמחוק את החתימה. החוקרים מציגים את SynthID Bio ככלי זיהוי ולא כמנעול. הערך יגדל אם מערכות כאלה יהפכו לסטנדרט אצל חברות תכנון חלבונים, מעבדות סינתזה ומאגרים ביולוגיים.

הוספת תגובה

תגובות לכתבה:

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה