המחקר שבדק 15 אלף מטופלים מצא קשר בין סמגלוטייד לירידה של 21% באשפוז פסיכיאטרי
כמעט 15 אלף שוודים עם הפרעה דו קוטבית, חמש עשרה שנות מרשמים ומאגר לאומי שעוקב אחרי כל אשפוז. מתוך הנתונים האלה יצא ממצא שלא חיפשו: בתקופות שבהן המטופלים נטלו סמגלוטייד, החומר הפעיל באוזמפיק ובווגובי, הסיכון שלהם לאשפוז פסיכיאטרי היה נמוך ב-21%.
"אנשים עם הפרעה דו קוטבית שנטלו סמגלוטייד הראו שיעורים נמוכים משמעותית של אשפוז פסיכיאטרי, בהשוואה לתקופות שבהן לא נטלו תרופות מסוג GLP-1", אומר פרופ' מארק טיילור מבית הספר לרפואה ולרפואת שיניים באוניברסיטת גריפית שבאוסטרליה, שהוביל את המחקר.
העבודה פורסמה בכתב העת Acta Psychiatrica Scandinavica, והיא מתבססת על מרשמים שניתנו בין 2009 ל-2024.
כל מטופל הושווה לעצמו
המבנה של המחקר הוא מה שנותן לו משקל. במקום להשוות בין אנשים שנוטלים את התרופה לבין אנשים שאינם נוטלים אותה, החוקרים השוו כל אדם לעצמו: תקופות שבהן היה תחת מרשם מול תקופות שבהן לא היה. השיטה הזו מנטרלת הרבה מההבדלים הקבועים בין אנשים, כמו חומרת המחלה, מצב סוציו אקונומי או הרגלים.
שלוש תרופות מאותה משפחה נבדקו: סמגלוטייד, לירגלוטייד ודולגלוטייד. הקשר לירידה באשפוזים הופיע אצל אחת מהן בלבד. שתי האחרות לא הראו הבדל מובהק, וזו נקודה חשובה מפני שהיא מצמצמת את הסיכוי שמדובר בהשפעה כללית של ירידה במשקל.
"הממצאים מוסיפים לגוף הראיות ההולך וגדל לכך שאגוניסטים של הקולטן GLP-1 עשויים להועיל מעבר לטיפול בסוכרת ובהשמנה", מוסיף טיילור.
ההסבר הביולוגי שמוצע הוא שאיתות GLP-1 מגן על המוח בכך שהוא מפחית דלקת ועקה תאית, שני תהליכים שקושרו בעבר להפרעה דו קוטבית. קולטנים למשפחת החומרים הזו קיימים במוח ולא במערכת העיכול בלבד, ולכן ההשפעה המוחית אינה הפתעה תיאורטית.
השאלה נפתחה במקור מהכיוון ההפוך
ההקשר ההיסטורי כאן מעניין במיוחד, כי השאלה על הקשר בין תרופות ההרזיה לנפש נפתחה במקור מהכיוון ההפוך. ב-2023 נפתחה בדיקה אירופית בעקבות דיווחים על מחשבות אובדניות בקרב נוטלי התרופות, והשוק כולו עצר את הנשימה.
הבדיקה הסתיימה באפריל 2024, כשוועדת הסיכונים של הרשות האירופית לתרופות קבעה שאין קשר בין המשפחה הזו ובין מחשבות אובדניות או פגיעה עצמית. לצד זה, מחקר שפורסם בתחילת 2024 בכתב העת Nature Medicine ובדק רשומות רפואיות של יותר מ-240 אלף מטופלים מצא דווקא סבירות נמוכה יותר למחשבות אובדניות בקרב הנוטלים.
- 1.14 מיליון בני אדם ו-1,260 וריאנטים: כמה מהאישיות שלכם באמת כתובה בגנים
- עטלף אחד חי 7 שנים והשני 50: המחקר שמצא בגנום שלהם קשר בין אריכות ימים לווירוסים
"בניגוד לדיווחים הראשונים, התרופות האלה נראות בטוחות מן ההיבט הפסיכיאטרי", אומר טיילור. המחקר החדש מזיז את השאלה צעד קדימה: מבטיחות אפשרית לתועלת אפשרית. להרחבה: איך אוזמפיק ומונג'רו מכבים גם את התשוקה לאלכוהול.
הסייגים, והחיתוך הישראלי
החוקרים עצמם מציבים גבול חד. מדובר במחקר תצפיתי, ולא בניסוי מבוקר עם הקצאה אקראית, ולכן אי אפשר לקבוע סיבתיות. טיילור מבקש במפורש שהממצא ייבחן בניסוי כזה לפני שמסיקים ממנו משהו קליני.
יש גם מגבלות נוספות. ההשוואה הפנים אישית מצמצמת הטיות אבל אינה מבטלת אותן, מפני שהחלטה להתחיל טיפול בתרופת הרזיה עשויה להגיע דווקא בתקופה של ייצוב כללי במצב המטופל. הממצא נכון לתרופה אחת מתוך שלוש שנבדקו, והמדגם כולו שוודי, עם מערכת בריאות ודפוסי מרשם שאינם זהים לכל מקום.
לקורא הישראלי יש כאן חיתוך מעשי. תרופות ההרזיה מהמשפחה הזו נפוצות מאוד בישראל, ובקרב אנשים עם הפרעה דו קוטבית עודף משקל הוא בעיה שכיחה, בין היתר מפני שחלק מהתרופות הפסיכיאטריות משפיעות על המשקל. כלומר מדובר בשתי אוכלוסיות שחופפות בפועל, ולא בשאלה תיאורטית.
ועדיין, מחקר תצפיתי אחד אינו סיבה לשנות טיפול. מי שנוטל תרופות פסיכיאטריות ושוקל תרופת הרזיה מגיע לשיחה הזו עם הרופא המטפל, ולא עם כותרת. להרחבה: הטעות הקטנה באוזמפיק שמביאה אלפים למרכזי הרעלות.
