מעבר לרעב: איך אוזמפיק ומונג'רו מכבים גם את התשוקה לאלכוהול, לעישון ולהימורים
מיליוני אנשים לוקחים את הזריקה השבועית כדי לרדת במשקל, אבל מחקרים חדשים מגלים שתרופות ה-GLP-1 פועלות עמוק בתוך מרכזי התגמול של המוח - ומרסנות דחפים לשתייה, לסיגריה ולקנייה כפייתית. מה שהתחיל בהורמון שובע נוגע כעת בשורש הביולוגי של ההתמכרות
מיליוני אנשים התחילו את הזריקה השבועית כדי לרדת במשקל, ואז הבחינו במשהו מפתיע. הכוס בערב פתאום פחות קוראת להם, הסיגריה מאבדת מטעמה, והדחף לקנות עוד משהו באינטרנט נחלש. חוקרים ברחבי העולם מתחילים להבין שתרופות ה-GLP-1 פועלות הרבה מעבר לבטן, עמוק בתוך מרכזי התגמול של המוח, בדיוק במקום שבו נולדות התמכרויות.
מדובר במשפחת תרופות שכוללת את סמגלוטייד, הנמכר כאוזמפיק וכווויגובי של נובו נורדיסק, ואת טירזפטייד, שמשווק כמונג'רו וכזפבאונד של אלי לילי. במקור פותחו לסוכרת סוג 2 ולהשמנת יתר, והן מחקות הורמון מעיים בשם GLP-1 ששולח למוח אות של שובע. כ-41.6 מיליון איש כבר משתמשים בהן, בשוק שצומח לעבר 130 מיליארד דולר עד 2030, ובזמן האחרון אף גלולת ווגובי אושרה בארה"ב להפחתת משקל.
המפתח נמצא בכך שהאות של ההורמון עובר את מחסום הדם-מוח ומגיע לאזורי התגמול, בהם הגרעין המצומק (nucleus accumbens) והאזור הטגמנטלי הגחוני. שם יושבים קולטני GLP-1, וכשהם מופעלים הם ממתנים את שחרור הדופמין, המולקולה שמתרגמת ציפייה לגמול לתחושה של "אני רוצה עוד". התוצאה: הגירוי, בין שהוא מזון עתיר קלוריות, אלכוהול או ניקוטין, מאבד חלק מכוח המשיכה שלו. חוקרי מוח מבחינים בין "רצייה", הדחף שמושך אל הגמול, לבין "הנאה", התחושה בזמן הצריכה עצמה. הרושם המצטבר הוא שהתרופות פוגעות בעיקר ברצייה, כלומר בכוח המניע של הגירוי, יותר מאשר בהנאה. כך אדם מוצא את עצמו חושב פחות על השתייה הבאה או על הקנייה הבאה, גם אם עצם החוויה נותרת דומה. הדופמין ממלא כאן תפקיד מרכזי, משום שהוא הדלק של מסלולי התגמול המזולימביים, אותה מערכת עתיקה שמלמדת את המוח לחזור על מה שהיטיב עמו.
הבסיס לרעיון הונח שנים קודם במעבדות. פרופ' אליזבת ירלהג מאוניברסיטת גטבורג בשוודיה הראתה בשורת מחקרים בבעלי חיים שמתן אגוניסט של GLP-1 מפחית צריכת אלכוהול במכרסמים ומדכא את שחרור הדופמין בגרעין המצומק שהאלכוהול מעורר. לדבריה, הפעלת הקולטנים באזורי התגמול משנה את התגובה לאלכוהול. עבודתה הראתה גם שהחומר אקסנדין-4 מקהה את ההשפעה המעוררת של קוקאין ואמפטמין ואת ההעדפה המותנית למקום שנקשר לסם.
המעבר לבני אדם קיבל דחיפה במחקר שפורסם בכתב העת JAMA Psychiatry. צוות בהובלת פרופ' כריסטיאן הנדרשוט ממכון USC למדע ההתמכרות, יחד עם ד"ר קלרה קליין מבית הספר לרפואה של אוניברסיטת צפון קרוליינה, ערך ניסוי אקראי כפול-סמיות על 48 מבוגרים עם סימני הפרעת שימוש באלכוהול. במשך תשעה שבועות קיבל חלק מהם מנה נמוכה של סמגלוטייד, והתוצאה הייתה ירידה בתשוקה לאלכוהול, בכמות השתייה ובתדירות ימי השתייה המרובה. "מצאנו את ההשפעות הגדולות ביותר במדדים של כמות שתייה ושל שתייה מרובה", אמר הנדרשוט.
ד"ר קליין הוסיפה כי "הנתונים מצביעים על הפוטנציאל של סמגלוטייד ותרופות דומות למלא צורך שנותר פתוח בטיפול בהפרעת שימוש באלכוהול". מעניין במיוחד שגם המעשנים שהשתתפו בניסוי הפחיתו את מספר הסיגריות היומי בהשוואה לקבוצת הביקורת, סימן לכך שהמנגנון חוצה גבולות בין חומרים ממכרים שונים.
עדות רחבה עוד יותר הגיעה ממחקר ענק שבחן נתונים של יותר מ-600 אלף חולי סוכרת ממערכת הבריאות של יוצאי צבא ארה"ב. פרופ' זיאד אל-עלי מאוניברסיטת וושינגטון בסנט לואיס, שהוביל אותו ופרסם אותו ב-BMJ, מצא בקרב משתמשי GLP-1 ירידה של כ-50% במקרי מוות הקשורים לשימוש בחומרים ו-39% פחות מנות יתר. בקרב אנשים בלי היסטוריה של התמכרות נרשם סיכון נמוך ב-18% לפתח הפרעת אלכוהול, נמוך ב-25% להפרעת אופיואידים וירידה של כ-20% בתלות בקוקאין ובניקוטין. "התבנית הזאת, של אנשים שמאבדים את התשוקה שלהם למגוון רחב של חומרים ממכרים, היא חסרת תקדים ברפואה", אמר אל-עלי.
הזווית שמושכת תשומת לב מיוחדת נוגעת להתנהגויות ולא רק לחומרים. הימורים, קניות אימפולסיביות ואכילה כפייתית חולקים את אותו מעגל תגמול דופמינרגי שהתרופות ממתנות. סקירה שפורסמה בכתב העת Missouri Medicine הציעה לכנות את סמגלוטייד וטירזפטייד "סוכני אנטי-צריכה", בטענה שהם עשויים לרסן קניות כפייתיות והימורים הנובעים מפעילות יתר של מסלול התגמול. כאן המחקר עדיין מוקדם ומבוסס בעיקר על עדויות אישיות ועל היגיון ביולוגי, בהמתנה לניסויים מבוקרים.
המשמעויות עשויות להיות רחבות. מבחינה רפואית, התמכרויות נחשבות לאתגר עיקש שהטיפולים הקיימים בו מוגבלים, ותרופה שכבר נמצאת בשימוש המוני עשויה לפתוח מסלול חדש. מבחינה חברתית, מיליוני מבוגרים מתמודדים עם תלות באלכוהול, בטבק או בהימורים, ותרופה שכבר מונחת במקרר של רבים מהם עשויה לשנות את קנה המידה של הטיפול. מבחינה כלכלית, ההשלכות ניכרות אצל יצרניות המשקאות, הטבק והמזון המהיר, שכל אחת מהן נשענת במידה מסוימת על צריכה דחפית, ומנגד מחזקות את מעמדן של נובו נורדיסק ואלי לילי, שכבר נהנות מביקוש חריג. הראיות שממשיכות להצטבר סביב תרופות GLP-1 מעבר להרזיה, כפי שאפשר לראות במחקרים על יעילותן נגד מחלת כליות, מרחיבות עוד את השוק הפוטנציאלי, ובמקביל השוק ממשיך להתחדש עם תרופה חדשה שהשיגה ירידה של 28% במשקל.
עדיין נדרשת זהירות. רוב הניסויים קטנים או קצרים, ורשות המזון והתרופות בארה"ב טרם אישרה שימוש בתרופות האלה לטיפול בהתמכרות, וחוקרים מדגישים שנחוצים מחקרים גדולים וארוכים יותר כדי לאמת את הבטיחות ואת היעילות באוכלוסיות רחבות. ובכל זאת, עצם הרעיון שזריקה שפותחה לסוכרת נוגעת בשורש הביולוגי של החשק, אותו דחף עתיק שמניע אכילה, שתייה והימור, כבר משנה את האופן שבו הרפואה מביטה על מנגנון ההתמכרות.
