בית חדש או שיפוץ: האם צו ההריסה ייצא לפועל?

ב-11 ביולי 2023 הגיע פקח מטעם הרשות לאכיפת מקרקעין לחלקה בכליל, כדי לבדוק צו הריסה שהוצא לבית מסוים. תוך כדי הסיור הוא שם לב למבנה נוסף, חדש, שהוקם בחלקה סמוכה. מה שראה לא דמה לבית מגורים: שלד ללא גג, פתחי חלונות וכניסה פתוחים לגמרי, רצפה עם מצע חשוף ללא ריצוף, ואין שירותים, מקלחת או חיבור לחשמל, מים וביוב. הוא צילם את המבנה, וכעבור כמה ימים חתם מנהל מחוז צפון על צו הריסה מנהלי למבנה השני, בשטח של כ-118 מ"ר.

דניאל ליניק ומיה ליפשיץ, בעלי המבנה, לא ויתרו. הם עתרו לבית משפט השלום בעכו לביטול הצו, בטענה שגרים בבית כבר יותר מ-30 יום לפני שהוגש נגדם תצהיר הפקח - וזה, לפי החוק, אמור להספיק כדי להעניק חסינות לבית מגורים מפני צו הריסה מנהלי. הבעיה: התמונות שצילם הפקח, ושהם עצמם אישרו כי משקפות נכונה את המצב של המבנה באותו היום, נראו כמו אתר עבודה, לא כמו בית.

כדי לגשר בין הטענה לבין התמונות, הציגו המבקשים גרסה שהתפתחה תוך כדי ההליך: לדבריהם, עברו להתגורר בבית כבר ב-6 ליוני 2023, אך בדיוק בתקופה שבה ביקר הפקח (15-5 ביולי) הבית היה "בשיפוץ", ולכן הוא נראה לא גמור. ליפשיץ העידה כי לפני השיפוץ היה להם גג מברזנט, רצפה מכוסה במחצלות ופתחים סגורים בבד, וכי רק כשהגיע כסף הם החליטו לשדרג לגג קבוע ולריצוף.

השופטת פרחה ג'ובראן מילר לא קיבלה את ההסבר. "לא ייתכן לומר על מבנה כי גמור הוא אם עדיין יש בו ערימות של חומר בניה, פתחים חשופים והקירות ללא כוחלה... לדעתי גם איכלוס אין כאן", היא ציטטה מפסיקה ותיקה שעליה היא הסתמכה. לדבריה, מדובר לא בשיפוץ אלא בהשלמת שלבי בנייה בסיסיים: "לא עילה על הדעת שהתקנת גג במבנה חדש שטרם הותקן בו גג תיחשב ל'שיפוץ גג'... אין זה סביר כי התקנת ריצוף במבנה חדש טרם שהותקן בו ריצוף כלשהו תיחשב 'שיפוץ רצפה'".

עדות שלא שכנעה, ותמונות שלא הוכיחו כלום

מלבד בני הזוג, העיד גם חברם איל גולדנברג, שסיפר כי התארח אצלם בשבוע השני של יוני 2023. אלא שבחקירה נגדית הוא נתקל בקשיים - לא זכר תאריכים מדויקים, שינה גרסה לגבי החלונות והדלתות, ולא ידע אם היה חיבור לחשמל. המבקשים גם הציגו ארבע תמונות שלטענתם מוכיחות כי הם גרו בבית כבר בתחילת יוני. השופטת בחנה כל תמונה בנפרד וקבעה כי אף אחת מהן לא מוכיחה שום דבר: אחת מציגה שלד לא גמור, אחרת מציגה משאבת מים שלא ברור האם היא מחוברת למבנה, ושתיים נוספות הן צילומי פנים נקודתיים של פינת האוכל והמטבח - "אינה משקפת את מצב המבנה בכללותו על כלל חלליו", כתבה השופטת, והוסיפה כי אף אחת מהתמונות לא מציגה חלונות, דלתות, חדר שינה או חדר רחצה.

היא גם ציינה כי הטענה לגבי האכלוס המוקדם כלל לא הופיעה בבקשה המקורית או בתצהירי המבקשים, ועלתה לראשונה רק במהלך שמיעת הראיות - עובדה שלדבריה מחלישה מאוד את אמינותה. מסקנתה: "המבקשים ניסו להציג מצג מטעה לפיו הבנייה הושלמה והמבנה אוכלס על ידם", באמצעות טענה לקיום מפגש חברתי בבית ותצלומים חלקיים שהוצגו באופן סלקטיבי.

בני הזוג ניסו גם טיעון נוסף: כליל הוא יישוב ייחודי, אקולוגי, שבו הגדרת "בית ראוי למגורים" שונה מבמקומות אחרים. השופטת דחתה גם את זה: "גם מבנה אקולוגי העשוי מחומרים מותאמים יהיה ראוי לאיכלוס רק לאחר סיום שלבים בסיסיים בבנייתו כגון הצבת גג, ריצוף, חיבור לחשמל". כלומר גם בכפר אקולוגי צריך גג ורצפה כדי שמבנה ייחשב בית מגורים.

לבסוף, קבעה השופטת כי המבקשים לא עמדו בנטל להוכיח פגם בצו ההריסה, ודחתה את הבקשה במלואה. בנוסף, בעקבות התארכות ההליך, חויבו המבקשים בהוצאות משפט בסכום של 4,000 שקל. הצו הזמני שעיכב את ביצוע ההריסה בוטל אף הוא באופן מיידי, כך שהצו המקורי, שהמתין להכרעה במשך כשלוש שנים, שב לתוקפו המלא.